התמקדות כוללת תפיסת עולם, ותרגול.

התרגול דומה לשיחה

תרגול התמקדות דומה לשיחה בין שני אנשים, או של אדם אחד עם עצמו. מישהו מתרגל – המתמקד – ומישהו אחר מקשיב לו – שותף לתרגול, מאמן או מטפל. המתמקד בוחר נושא שמטריד אותו, מספר עליו מעט, ואז מביאים את תשומת הלב לגוף – וחשים מה יש בגוף עם הנושא הזה. איך הנושא הזה מתבטא בגוף? בד”כ לנושאים שמטרידים אותנו יש גם תחושות פיזיות נלוות: כובד בחזה, מחנק בגרון, בחילה, תחושת עייפות…

כשחשים את הגוף, לומדים ומתרגלים להביא יחס מיוחד למה שיש בגוף, למה שיש אצלנו בפנים, לכל הנושא הזה אצלנו – קבלה, אמפטיה, הכלה, סקרנות, סבלנות… אלו לא סיסמאות. מתאמנת אמרה לי – “תמיד ידעתי שאני צריכה להביא לעצמי קבלה. עכשיו למדתי איך עושים את זה בפועל”. יש כאן טכניקה שהיא מצד אחד פשוטה ללימוד, ומצד שני – אפשר להעמיק בה עוד ועוד.

מתאמנת: “תמיד ידעתי שאני צריכה להביא לעצמי קבלה. עכשיו למדתי איך עושים את זה בפועל”

דברים משתנים תוך כדי התרגול

כשמתרגלים להביא את היחס הזה ל”בפנים” שלנו, דברים מעניינים קורים שם: הכל משתנה. מה שאנחנו רגילים שהוא סטטי שנים רבות, כעס, פחד, התחשבנויות עתיקות… התחושות משתנות. אפשר לקרוא לזה ריפוי, אפשר לקרוא לזה התפתחות, אפשר לקרוא לזה דינמיות. יש תוצאות מהפנטות לתרגול הזה, שתוכלו לקרוא עליהן בעשרות רבות של סיפורי אימון והמלצות מפורטים.

זה נשמע מאוד ניו אייג’

כן, כן, אני יודעת. אני מקוה ששנות הלימוד הרבות שלי בטכניון יעזרו לי לשכנע אותך שזה לא ניו אייג’. למעשה הטכניקה הזו ותיקה מאוד, משנות ה – 50, הומצאה ע”י פסיכולוג, נמצאת בשימוש נרחב בעולם ע”י פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ואין שום קשר מחייב בינה לבין תורות רוחניות אלו ואחרות. זו אפילו לא חשיבה חיובית. זה פשוט קשר אחר וחדש, מעמיק יותר, עם מה שקורה אצלנו בפנים. קשר שמכיל חשיבה ורציונל, אך קצת פחות מוגבל להן.

ומצד שני, יש אנשים שרואים בהתמקדות משהו רוחני מאוד. הם מרגישים שהם מקבלים בתרגול מסרים מגלגולים אחרים, או מישויות קוסמיות מיטיבות. בבקשה. מה שעובד בשבילכם – אני איתכם.

מה אם אני לא מרגיש כלום בגוף?

מעט מאוד אנשים תרגלו איתי התמקדות ולא אהבו את זה. בד”כ אנשים מגלים תגליות משמעותיות מאוד בתרגול הזה. שווה לנסות.

אנשים שמעידים על עצמם שהם “לא מחוברים לעצמם”, ומזהירים אותי שוודאי לא ירגישו דבר בתרגול כזה, נדהמים מכמה שהם אכן מרגישים, וכמה שתחושותיהם משתנות – אפילו לאחר תרגול בודד של עשר דקות. גברים שרגילים לדיכוי התרבותי שלא מאפשר להם להרגיש כמעט כלום, נדהמים ומתענגים על הגילוי הזה של הרגשות שלהם, ומהחופש הלא רגיל לחוות הכל, ומגלים פתאום שיש תקוה חדשה, יש פתח לשינוי. ובהמשך, שינוי גדול. היחסים שלהם והחויה שלהם של החיים, משתנים. אנשים עם ADD (שאני מבינה בו מעט מאוד) מספרים לי שהם יוצרים קשר חדש עם התחושות המוכרות הקופצניות שלהם, ומרגישים הרבה פחות נשלטים על ידיהם. “ה ADD שלי מרוסן עכשיו”, אמרה לי מתאמנת. ולא דיברנו מילה על ADD. פשוט היחס שלה לעצמה, ולתחושותיה, שונות. פחות הצפה.