אולי אני פוגעת בטעות

יש מושג ששווה להכיר, שיתכן שפוגע לכם ביחסים, ועלול גם לסמן על יחסים פוגעניים (אבל לא תמיד!): what-about-ism. בעברית אפשר אולי לקרוא לזה "מה עם?".

נניח שאני רוצה להעלות בפניך נושא שכואב לי, למשל שאחרת אתמול להגיע לפגישה שלנו. אני אולי אגיד,

כאב לי שאחרת אתמול לפגישה שלנו.

תגובה סבירה תהיה משהו כמו:

אוי. אני מצטערת. מבינה שזה מבאס.

ומשם השיחה יכולה להעמיק ולהתפתח. מה קרה פה מבחינתי, מה קרה מבחינתך, האם יש פה בעיה אמיתית עבורנו (אולי כן, אולי לא), ואם כן – מהי עבור כל אחת מאיתנו, ואיך מתקדמים מכאן. עד כאן זה יהיה מצב תקין. אבל מה אם אני מעלה את הכאב שלי, ואת אומרת:

אני אחרתי אתמול? את מאחרת בלי סוף!

זהו what-about-ism. את מסיטה את הנושא שהעליתי לכיוון אחר. את לא מאפשרת לנהל את הדיון שניסיתי לנהל, ובמקומו מנסה לנהל דיון אחר.

מה הבעיה עם what-about-ism

הסטת נושא כזו יכולה להיות תמימה, מתוך התגוננות ומתוך הרגלי שיחה גרועים, ויכולה להיות גם חלק משיח פוגעני או מקשר פוגעני. זה בהחלט לא חייב לסמן קשר פוגעני – בסרטון שיתפתי שאני לפעמים לוקה בהרגל המגונה הזה. אני באמת קצת קטנונית ומתחשבנת בבבסיס, ואם אני לא שמה לב, זה עלול לקרות לי. בכל זאת, זה הרגל מגונה, שיכול לפגוע. מדוע?

נחזור לדוגמא. העליתי נושא שכואב לי, האיחור שלך אתמול. גם אם אני מאחרת, ואפילו אם אני מאחרת הרבה, הקשר שלנו לא יעבוד אם לא יהיה מרחב שבו נוכל לדון בכאב ובקושי שלי. יכול להיות שהפתרון שלנו בסופו של דבר יהיה קשור דווקא לאיחורים שלי. אבל לפני הפתרון, כל אחת מאיתנו צריכה לקבל הקשבה, ומקום לפרוש את מה שקורה איתה ואיך היא מרגישה. זה כמובן כולל אותך, ואת הרגשות שלך, ואולי הרגשות שלך קשורים גם לאיחורים שלי. אבל אנחנו צריכות לדון בשני הנושאים בנפרד, בכאב שלי ובכאב שלך, ורק אחרי שנשמע אחת את השניה עד הסוף, למצוא פתרון.

לפני שנמשיך, ואם כל זה נשמע לך כמו משהו שהיית רוצה להשתפר בו – תקשורת זוגית או חברית מיטיבה, עמוקה, שיכולה לטפל במשברים מהיסוד ולהוביל לצמיחה – יש לי קורס דיגיטלי מעולה ומומלץ עבורך, המתימטיקה של יחסים.

מתי what-about-ism מסמן קשר פוגעני

נניח שאת עושה לי what-about-ism. מה אני צריכה לעשות? להגיד לך:

היי, רק רגע. אני אשמח להיכנס לנושא הזה שאת מעלה, אבל האם נוכל קודם להתמקד בקושי שאני מעלה?

והתגובה האידיאלית תהיה:

אוי, כן, בטח. וסליחה שהסטתי את הדיון.

אבל אם את עושה לי what-about-ism, וכל פעם שאני מנסה לקרוא אותך לסדר את מגיבה בצורה פוגענית:

• אין לך שום קושי. את זו שמאחרת כל הזמן
• למה את עושה דרמה?
• למה אי אפשר לדבר על האיחורים שלך?
• האיחור שלי זה כלום לעומת האיחורים שלך.

אז יש לנו קושי אמיתי ביחסים, ויש מצב שאני בקשר פוגעני.

אם את מרגישה שעושים לך what-about-ism בצורה שוטפת, ובעצם אין לך מרחב לדבר על שום דבר שכואב או פוגע בך, כי מיד את עומדת תחת התקפה והדיון מוסט לכל כיוון אפשרי, אני ממליצה לך על הקורס שלי להתמודד עם נרקיסיסטים, כי יש מצב שזה מה שאת מתמודדת איתו.

אז, מה עושות?

שמות לב! ומדברות על זה. מדברות על המושג הזה (מזמינה אותך לשלוח את המאמר וההרצאה שלי לכל מי שאת רוצה שידע מה זה!) ובודקות, האם זה נמצא בקשרים שלכן? אם כן, שימי את זה על השולחן. דברי על זה. בקשרים טובים או סבירים אפשר להתחיל להיגמל מההרגל הזה, והקשר יוכל להיות הרבה יותר פתוח, אותנטי וקרוב. זה ממש כלי, להפריד את הדיונים לשני הנושאים השונים, שקשורים לכל אחת מאיתנו. הקורס שלי יוכל לעזור להעמיק את התקשורת שלכן. ואם זה לא הולך? ואת מבינה ש-what-about-ism מופנה כלפיך כל הזמן? אז יש לכן לפחות בעיה רצינית בתקשורת. שווה להציץ בקורס הזה שלי, שיכול לעזור לך לזהות ולהשתחרר מהסבל של הקשר הזה (או מהקשר עצמו).