איזה סוג אינטרקציות אנחנו מחפשים

מה בעצם אנחנו רוצים אחד מהשני?
הכי הכי… אני חושבת שזה זמן. הינו רוצים יותר זמן בטבע. ויותר זמן חופשי ליצירה ויצירתיות. וגם, אחד עם השני.​

רגע. להרבה מאיתנו דווקא יש לא מעט זמן זה עם זה. לפעמים יש לנו סופ״ש שלם עם המשפחה. מפגש של כמה שעות עם חברים. שיחת טלפון של שעה. ואיכשהו… זה עדיין לא זה. למה? מה חסר?

אני חושבת שהרבה פעמים חסרים כמה דברים:

• תור שלם לעצמנו
• סבלנות כלפינו
• מרחב להגיד את מה שרצינו להגיד. בלי שאדם אחר מיד יכנס ויחווה דעה על זה, יתגונן, יסתור אותנו או יתן לנו עצה.
• מרחב לא שיפוטי. אולי זה לא יפה מה שאנחנו אומרים. אולי זה לא הוגן. אולי זה מה שמעכב אותנו. אבל כרגע אנחנו מרגישים ככה.
• מרחב לחשיבה לא-לוגית. אולי מה שאנחנו אומרים נכון. אולי לא. אולי אלו כוונים סותרים. בכל מקרה זה מה שכרגע אנחנו מרגישים או חושבים. מרחב שיכול להכיל את זה בכל מקרה.
• אמפתיה אמיתית. מישהו שמוכן לראות את הדברים מהכוון שלנו, ושיהיה לו אכפת, וגם לא אכפת מדי. שלא יתרסק מהקשיים שלנו.
• אמון בנו. שאנחנו יכולים להתגבר על מה שקשה לנו. שזה לא ישבור אותנו.
• סקרנות. שמישהו באמת רוצה לשמוע את מה שקורה איתנו.

אפשר לקרוא לזה נוכחות. נוכחות אמיתית של אדם אחר איתנו. לא כל נוכחות היא כזו. אדם יכול להיות נוכח פיזית, אבל לא מודע לצרכים שלנו. ובהחלט יתכן שאנחנו לא מודעים לשלו. וכשכן, כשאנחנו יכולים לתת את זה אחד לשני, יש קסם באויר. דברים קורים. הקשר מעמיק. תובנות חדשות מגיעות. בעיות לא נפתרו עדיין אולי, ובכל זאת אנחנו נושמים יותר טוב.

ממי אפשר לקבל את זה?

כשחושבים על זה, כל הנוכחות הקסומה הזו שאנחנו כל כך רוצים בחיים, ניתנת ליצור די בקלות עם אנשים שהם לא קשורים אלינו רגשית. כן, אולי זה היה הכי מושלם בעולם עם אמא או בן זוג. אבל רגע, גם חברים יכולים ללמוד לספק את זה אחד לשני. ואז אולי נוכל גם להביא את זה לקשרים אחרים, מורכבים יותר.

זה בעצם ללמוד סוג אחר של שיחה. לא השיחה הרגילה שאנחנו רגילים לנהל עם אנשים. ואפשר ללמוד לנהל שיחות מספקות כאלה. שיחות שבאמת יוצרות מרחב פתוח בשבילנו לחקור את עצמנו. יחד עם אדם אחר – אך בצורה מאוד עדינה ומאפשרת. איך לומדים? יש גישות כמו "התמקדות" שאפשר ללמוד בעבודה אישית איתי, בקורס (לא איתי), או דרך הספר שלי. יש גישות אחרות כמו "יעוץ הדדי" שגם אותן אפשר ללמוד בקורס. בכל דרך שבה תלמדו, תוכלו תוך זמן קצר יחסית להקיף את עצמכם בכמה שותפים לתרגול שיחד תוכלו לנהל שיחות נפלאות כאלה.

שיחה שבה יש תורות ברורים. וכל אחד בתורו מקבל מרחב פתוח לספר, לשתף, לבחון ולהבין נושא כלשהו בחייו. מה שהוא רוצה. השני מקשיב, נוכח, סקרן, פתוח. לא נותן עצות, הכוונה, שאלות או עצות – אלא אם כן התבקש במפורש. מדי פעם אולי יחזור על מילה או שתיים שאמרתם שנשמעות מרכזיות, כדי לאפשר לכם לבחון אותן שוב. זה הכל. ובהקשבה הזו, במרחב הזה קורה קסם קטן. אתם מבינים משהו. אתם נושמים עם משהו. יש לכם במה לחקירה עמוקה, לא מופרעת ולהיפך – שמקבלת עזרה מהנוכחות השקטה של אדם אחר איתכם.

כמובן שזה גם חלק ממפגש אימון או טיפול.

מוזמנים לנסות בבית

בפעם הבאה כשאתם בפגישה עם חבר, או בשיחת טלפון, או עם בן משפחה, נסו להגדיר תורות. נניח, 10 דקות לכל צד. ובתור שלו כל אחד משתף משהו והשני רק מקשיב. אל תשתפו משהו שקשור לאדם הזה (כמו ביקורת שלכם כלפיו) – הקשבה כזו דורשת מיומנות לא פשוטה). שתפו משהו אחר. ופשוט תרגישו את ההקשבה שלו. תראו מה זה עושה לכם. אח״כ מתחלפים. הדרכה הרבה יותר מעמיקה לתרגול כזה שבהדרגה יכול לשנות את חייכם – נמצאת בספר שלי.