איך אנשים שונים קולטים מידע מהעולם

איך אתם קולטים מידע מהעולם? יונג טוען שיש לנו שתי דרכים עיקריות: דרך החושים ודרך אינטואיציה. הוא מחלק אותנו לשני סוגי טיפוסים: סנסורים ואינטואיטיביים.

סנסורים

• מקבלים מידע דרך חמשת החושים
• נוטים להתעניין ולדבר על העבר וההווה יותר מאשר על העתיד
• שמים לב וזוכרים חוויות קונקרטיות, זכרון טוב לפרטים
• מתארים סיפור ורגשות בעזרת דוגמאות. מבחינתם "תמונה שווה אלף מילים"

אינטואיטיביים

• מקבלים מידע דרך תבניות, חיבורים והסקת מסקנות
• מתעניינים ומדברים על העתיד
• זוכרים מסקנות והתרשמויות ופחות פרטים קטנים
• מתארים מצבים במושגים כלליים. מבחינתם "מילה שווה אלף תמונות".

לכולם יש אינטואיציה

הערה לשונית: כשאני מדברת על זה עם אנשים, כולם מזדעקים: אני מאוד אינטואיטיבי!

השאלה היא לא אם יש לכם אינטואיציה או אין. יש לכולם. השאלה היא יותר על מה היא מבוססת. על מידע קונקרטי ישיר או על חיבורים ומסקנות.

למשל, שנים לא הבנתי למה כשבן הזוג שלי סיפר לי על שיחות חשובות שלו, לא הבנתי כלום. נכון שכושר הביטוי הוא לא הצד החזק שלו, אבל יש פה יותר. אני סנסורית קיצונית. אני מבינה מתוך דוגמאות ומקרים ספציפיים. הוא אינטואיטיבי קיצוני. מבין עקרונות. כשהוא סיפר לי סיפור, לא היה שם שום פרט אחד קונקרטי שיכולתי להאחז בו. מבחינתי הוא לא סיפר דבר.

להבין טיפוסים שונים

אני מודה, ההבדלה הזו של סנסור/אינטואיטיבי לא הכי חשובה. היא לא קובעת כל כך הרבה לגבי אורח חיינו כמו הבדלים אחרים בין בני אדם – מופנמים-מוחצנים, מנווטים-זורמים ועוד. אבל אני אוהבת לשים לב אליה, היא מעניינת אותי. מאירה בפנס הבדלים די משמעותיים בדרך החשיבה של אנשים שונים.

בריצה האחרונה שלי, כששירו של אריק ברמן התנגן באוזני, פתאום הבנתי איזה סנסור הוא. החלטתי להשתעשע איתכם בניתוח של שני שירים. אחד שלו, הסנסור, והשני של רונה קינן, אינטואיטיבית. זורמים איתי?

שיר של אריק ברמן – סנסור

סימנתי עבורכם מילים שמתארות חוויות חושיות או קונקרטיות. אפילו המילה "להתאהב", כשהיא צמודה למספר ("בשישית") מתארת חוויה חושית. זו לא מילה כללית של אינטואיטיביים. מספר עצום של מילים הן קונקרטיות לחלוטין, כמעט כל השיר. רק 4 שורות בלי מילים כאלה (ובחלקן אפשר היה לומר שגם הן חושיות). אותי זה מדהים. בתור סנסורית השיר הזה מובן לי לחלוטין. אני פשוט יודעת על מה הוא מדבר.

אריק ברמן/לא הצלחתי להתאהב בך בשישית

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,

אולי זה הרופא שנעל אותי רגשית.

שיחות על שיחות על הילדות בצל הגירושים

ומה שזה עשה לי, טוב שיש את מי להאשים.

אבל זה עניין של רגש, את בטח תתקשי,

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.

 

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,

מול החלון שלך בשיחים נחבאתי חרישית.

ראיתי אור נדלק בו, הייתם זוג צללים

מקץ שנה יצאת, כבר לא הייתי שם בין העלים.

חיכיתי לך לילות, שבועות וחודשים

ולא הצלחתי להתאהב בך בשישית.

 

ואיך שהסתובבנו עשר פעמים חי מעלות.

ראית אותי שרוע אלף פעמים מת בלילות.

 

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,

העץ השיר בינתיים את העלים היבשים.

הכלבה שלך (שפעם לקחתי איתי

להסתובב בעיר גאה שהיא שלך, שאת שלי)

מרחרחת אותי בדלת, שוקלת להלשין –

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.

 

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,

הבלונדה שפגשתי מסתבר יודעת גם לשיר.

אבל זה לא מפריע, היא מצחיקה אותי,

ויש לה זוג שפתיים רך כל-כך שזה לא אנושי.

את זו שפתחת לי שער עבור אותן נשים,

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.

 

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית,

הרבה זמן כבר קוראת לי אליה הדרך הראשית.

אני מסתכל קדימה, מרגיש כמעט צעיר

מכיר כבר בעל-פה את כל כתובות המדרכה בעיר.

אשה אני נוסע, אל תקחי את זה אישית –

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית.

שיר של רונה קינן – אינטואיטיבית

עכשיו אקח שיר מקסים ומרגש אחר, של זמרת מוערכת – רונה קינן. אם היתי מסמנת מילים שמתארות עקרון, או חוויה כללית ולא ספציפית – היתי מסמנת כמעט את הכל. אז שוב סימנתי מילים חושיות או חוויות קונקרטיות. מעט. וגם אלו שיש, בכלל לא בטוח שהן מתארות חוויות חושיות ולא עקרונות. עם כל החיבה לשניהם, כשאינטואיטיבית כמוה כותבת שיר, אני מבינה את העקרון הכללי, אבל לא באמת יותר מדי. אם השיר מדבר אליכם, סיכוי טוב שאתם אינטואיטיביים.

רונה קינן/עיניים זרות

חושך

לא ראיתי כלום

עיניים זרות עיבדו נתונים

ניסיתי להפוך את עורי

אבל העור שבפנים דמה מדי לשלי

רציתי להדוף את השנים שעומדות בינינו

בלי להבין

שאין כלי נשק בעולם שרק מתוקף אהבתי

יכריע את הזמן

 

אני לא אפסיק לרצות

אני לא אפסיק לרצות

אני לא אכנע לרעיון הזה

שאי אפשר כי אי אפשר

ואי אפשר

זה עניין של הישרדות

גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר

אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר

 

ימים

ימים אל תוך לילות

חיבוק שלא נגמר

ואז ברגע הוא נגמר

וכשהריק הזה חושף את פרצופו

נדמה שכל מה שרציתי

אף פעם לא יבוא

אבל

אני לא אפסיק לרצות…

 

שקט

שקט בסלון

שקט במטבח

שקט גם בטלפון

כל מה שרציתי זה לישון

אבל הרעש המחריד חדר לי לחלום

וסוף, סוף לסיפור

אני חותמת בלי רצון על טופס השחרור

אני לא אפסיק לרצות…

עוד הבדלים בין אנשים לפי יונג ומיירס-בריגס

מה לעשות עם המידע הזה? כל מיני דברים. אם יש אדם שאתם מרגישים פער בתקשורת ביניכם, שווה לבדוק אם במקרה אחד מכם הוא סנסור והשני – אינטואיטיבי. אתם אולי צריכים ללמוד לתקשר מעט שונה – יותר בשפה שלו – או לבקש ממנו לתקשר איתכם מעט אחרת.

הנושא הזה הוא חלק קטן מהחלוקה לטיפוסי אישיות לפי מיירס-בריגס שמבוסס על התורה של יונג.