תינוקת הולכת על הרציף, ידה הקטנה ביד אביה. מחייכת לכל אדם. משתמשת בכל הגוף שלה, נהנית ממנו. המוח הגורי שלה מכוון אותה לחוויה, ללמידה, ליצירת קשר. אין לה מטרה ואין לה ביקורת. היא חיה. כל הרציף שבוי בקסמה. לרגע אחד כולנו שמחים, חיים.
אנחנו לא יכולים להיות תינוקות היום. להסיר אחריות מעצמנו, ולעשות רק מה שבא לנו כרגע. מי שמנסה את זה – זה בד"כ כרוך בשימוש כבד בסמים או התמכרויות אחרות – לא שמח רוב הזמן.
אבל אנחנו יכולים להיות תינוקות לפעמים. פיזיים. מתמסרים לחוויה, ללמידה, לגוף, למי שאיתנו – מוכר או זר. מניחים את המטרה והביקורת ופשוט חיים עכשיו.
זה אפשרי בספורט, בריקוד, במשחק עם ילדים, במוסיקה ובכל אמנות החל מהרמה החובבנית ביותר של שירה במקלחת, בחוויה מינית, בטבע.
אנחנו לא גורים – אבל גם אותנו זה בונה.