איך ביקורת מפריעה להשתנות

מישהו סביבכם תקוע. ילד, בן זוג, חבר, לקוח. אתם רוצים שהוא ישתנה – בשבילו ואולי גם בשבילכם. יש לכם עצות אבל גם ביקורת. וזו הבעיה. אתם תורמים לתקיעות שלו. מה עושים? איך משתחררים מהביקורת ואז כן יכולים לעזור לו להתקדם?
מתוך רצון טוב אנחנו רוצים שאנשים סביבנו יתקדמו, ילמדו, ישקיעו יותר בקריירה שלהם, יפחיתו משקל ויהיו יותר בריאים. רוצים בטובתם של אנשים סביבנו – והבעיה היא שאנחנו גם כועסים עליהם ויש לנו ביקורת.
זה נראה ברור מאליו – אני רוצה שהוא יתקדם יותר, זו לא ביקורת על זה שהוא לא מתקדם. אני פשוט רוצה בטובתו, ואולי גם בטובתי. אבל יש פה ביקורת.

שני חלקים: כעס ורצון הטוב

בואו נפריד. מצד אחד, כן, אתם רוצים בטובת אותו אדם. ומצד שני, אתם גם כועסים עליו וגם יש לכם רגשות ביקורתיים. אם יש לכם תפיסות מה הוא יכול לעשות, זו לא בהכרח ביקורת. זה גם עניין של טיפוס. לטיפוסים מסוימים יש תמיד רעיונות לשיפור עבור כולם (גם לי). אבל אם יש את הרגש – התסכול, הכעס, הצער, הפספוס – זו ביקורת, והיא נחווית כביקורת, כהתקפה, כפסילה. מרחיקה ומקטינה.
אנחנו זורקים על האדם השני את הסלט שלנו של העצות יחד עם האהבה, הדאגה, האכפתיות והביקורת – ומצפים שהוא יוציא מזה משהו טוב. הוא דווקא יוציא מזה משהו רע. את הביקורת והכעס שלנו. בתוך הסלט הזה הוא לא יכול להוציא את העצות, אפילו אם הן טובות. לפעמים דווקא בגלל שאנחנו יעצנו את זה בתוך כל הסלט שלנו, הוא יפעל הפוך.

הרגשות קשורים אלינו

קשה להפריד. קשה להגיד, אלו הם הרגשות שלי. הכעס הזה הוא שלי. הכעס שלכם הוא לא בגלל שהאדם הזה לא מתקדם. רגשות הם עמוקים, ורוב המקור שלהם הוא בילדות. בהסטוריה שלכם. במקרים שקרו הרבה לפני שפגשתם את האדם הזה. מה שקורה עכשיו מושך טריגרים. המציאות היא טריגר לרגשות שלכם שקשורים ברובם אליכם.
אלו חדשות טובות. כשאתם מכירים בכך שהרגשות שלכם קשורים בעיקר אליכם, למצב הרגשי שלכם, לאיך שהחיים שלכם מתנהלים, למצב הפיזי שלכם – ולא בגלל שהוא לא מתקדם, או לא מקבל את העצות שלכם והביקורת ה"בונה" שלכם – אתם יכולים לחפש דרך להיות במצב רגשי יותר טוב, יותר שמחים, יותר רגועים, פחות חרדים.

אתם לא תלויים בו

זו העבודה שלכם. אתם לא תלויים בו בשביל זה. הוא יכול להתקע בדיוק איפה שהוא, ואתם יכולים להרגיש הרבה יותר טוב.
אם אתם יכולים להיות רגועים עם האדם הזה, מקבלים, אוהבים ופתוחים – אפילו שיש לכם רעיונות טובים עבורו והוא לא מקיים אותם, עדיין לאהוב אותו ולהיות שמחים איתו, מעצם הקשר שלכם, האהבה שלכם – שלא תלויה בדבר – סביר להניח שגם תוכלו לתמוך בו להתקדמות. לא תוכלו לעשות את זה הפוך, ולדלג על העבודה שלכם.

עם ילדים – איפה הפוקוס

בתור אמא לשני בני עשרה, שמדי פעם מאתגרים אותי ולא הולכים בדרך שאני רוצה, רוב הזמן אני שמה את הפוקוס על – מה שלומי עם זה. שאני אהיה שמחה איתם. שאני אחוש את האהבה שלי אליהם. אני משקיעה עבודה בתקשורת איתם. בזמן טוב איתם, חיובי, אוהב, באהבה פיזית, לעשות דברים פיזיים איתם. פחות במחשבה איך אני משפיעה עליהם. אני מאמינה שההשפעה שלי תגיע מעצמה, מתוך קשר קרוב, אהבה ואמפתיה. ופה ושם אתן עצה שתוכל להיות לה השפעה, או שהם כבר יבינו דברים בעצמם.

זריקת אנרגיה יומית

אני שולחת כל יום הודעת וואסטאפ קצרה. רעיונות, עידוד וכלים.
רוצים לקבל הודעה? כאן מצטרפים.

הספר שלי יכול לעזור

אם הספר שלי אצלכם, אתם יכולים להעזר בתרגילים שבפרק 2 כדי להבין יותר לעומק מה מפריע לכם במצב הזה. התרגילים בפרק 6 יכולים לעזור לכם לעבד כעס ולחוות יותר אהבה בקשר.

רוצה עוד למייל?

רוצה לקבל את החומרים הכי טובים שלי בנושאי הורות?
כווני חשיבה חדשים ודחיפה עדינה קדימה. כאן מזמינים:

אולי יעניין אותך גם: