איך לגשר על הבדלים בצרכים

יום אחד אמי הסבירה לי:

את יודעת מה ההבדל בין קמצן לחסכן?
אני חסכן. אתה קמצן.

אם אני חוסך כסף, זה בהגיון. אם אתה חוסך כסף, זה לא מוצדק ואתה קמצן.

לאנשים שונים יש צרכים שונים ולפעמים סותרים. איזה צורך יותר חשוב, נכון, הוגן, הולם?
הצרכים שלנו, או הצרכים שהחברה מעריכה יותר.

הרבה פעמים הנשים הן אלו שנותנות את הטון. נשים ורבליות יותר מגברים (כהכללה). הן מדברות וכותבות יותר על הצרכים שלהן, ומחזקות את ה"לובי" שלהם, האישי והחברתי. נשים גם שולטות במערכת החינוך והרבה פעמים בחינוך המשפחתי. יש ערכים שהחברה שלנו מעריכה בלי קשר לנשים – מתוך למידה וחיקוי של ארה"ב, למשל, מתוך השפעות דתיות ועוד, ומתוכם אנחנו נוטים לגזור מדרג של צרכים.

כמה דוגמאות:

לדבר או לשתוק?

דיבור ושיחה הם צורך ממשי של אנשים מסוימים. לשתוק או לדבר פחות הוא צורך ממשי של אנשים אחרים, או בזמנים אחרים. כשיש עימות, מחלוקת או קושי, יתכן מאוד שאדם אחד ירצה ויצטרך לדבר על זה כאן ועכשיו, והשני יצטרך מרחב עיבוד לפני שיוכל לתקשר בצורה נוחה. זה לרוב ינבע מהבדלים אישיותיים עמוקים – אם אחד מופנם והשני מוחצן. זה גם יכול להיות רגעי או מסיבה אחרת.

כך או כך, שני אנשים מוצאים את עצמם כשאחד צריך תקשורת והשני צריך חוסר תקשורת.

ההגיון אומר שהיינו שמים את הצרכים של שניהם על השולחן במקביל, ומנסים להבין איך להסתדר איתם. האם אפשר לדבר מעט ואז לצאת להפסקה? האם אפשר לחכות קצת, לדבר מעט, ואז שוב הפסקה? האם אחד הצדדים יכול כרגע, בפעם הזו, לוותר על הצורך שלו וללכת בכוון שהשני צריך? מי מהם?

ההטיה התרבותית: לדבר טוב יותר

אנחנו לא נוהגים כך. יש לנו הטיה תפיסתית, תרבותית, לעבר תקשורת. אנחנו מגדירים שהתקשורת היא טובה, בריאה, בוגרת, מומלצת – והמרחק או העיבוד הפנימי הם הפחות טובים. אני טוענת שזה כי נשים, שהן בגדול יותר וורבליות ויותר נוטות לאקסטרוורטיות – לימדו אותנו לשים את התקשורת מעל חוסר התקשורת. את הקצב המהיר בתקשורת מעל לאיטי.

ג'ון גריי, מתימטיקאי שעשה הסבה בשלב מוקדם של הקריירה שלו למחקר וקואצ'ינג בנושא זוגיות, ניתח במשך שנים רבות תקשורת של זוגות, מוצלחים ולא מוצלחים לתפיסתם. המסקנה שלו ברורה: יחסים מוצלחים מאופיינים בסוג התקשורת. לא בכמות תקשורת בהכרח, אלא באיכויות מסוימות.

הלאה.

סקס או אינטימיות?

יש קבוצה מסוימת של אנשים שבפירמידת הצרכים שלהם בזוגיות, אינטימיות עומדת בשלב נמוך ובסיסי יותר מאשר סקס. עבור קבוצה אחרת זה להיפך. כלומר, הצורך הגדול והבסיסי יותר של אדם מהקבוצה הראשונה יהיה באינטימיות – מילולית, פיזית ועוד, והוא יצטרך למלא אותו לפני שבצורה אותנטית יהיה פנוי למלא את הצורך הבא שלו – בעונג מיני. לפני שיהיה פתוח לחוות חוויה מינית. עבור רבים, זה יהיה הפוך. ללא מידה של עונג מיני משותף הם לא פנויים לגשת לצורך הבא שלהם באינטימיות. לא פנויים לחוויה אינטימית לא מינית.

הקבוצה הראשונה נשית ברובה, אך לא בכולה, והשניה – גברית ברובה, אך לא בכולה. מה אנחנו מקבלים? שני דברים:

המדרג

הראשון: מדרג. גם כאן, נשים הן לוביסטיות יעילות יותר לצרכים שלהן. למדנו שיש צורך נאה, מכובד, הגיוני יותר – האינטימיות. היא צריכה לבוא קודם. ההנחה הזו נפוצה עד שקיפות.

– אני צריכה חיבוק
– לגיטימי! מה זה לא לקבל חיבוק? מי זה הבהמה שלא נותן חיבוק?

לעומת:

– אני צריך סקס
– סבלנות! תשלוט בעצמך! תלמד לתת חיבוקים קודם!

הכחשת צרכים

השני נובע מהראשון: הכחשת צרכים. זו אחת הדוגמאות שבה גברים ונשים נלכדים בסטריאוטיפ המגדרי. יש גברים ששייכים לקבוצה הראשונה. הם צריכים את האינטימיות ותחושת החיבור לפני הסקס. גם עם אדם חדש, וגם בסיטואציה ספציפית. יש נשים שנמצאות בקבוצה השניה. הצורך שלהן בסקס הוא בסיסי. בתחתית הפירמידה של הצרכים בזוגיות (או בכלל). אם בן או בת הזוג שלהן לא פנויים לסקס – קשה להן לעבור לרמה הבאה מבחינתן, של האינטימיות.

סיטואציה שבה צורך לא ממומש יוצרת פגיעה. כעס, תסכול, בדידות, תחושת חוסר ערך. אולי פגיעה קטנה – אבל פגיעה. מתוך הפגיעה הזו, ובטח בהתעלמות ממנה – קשה לעבור הלאה ולספק צרכים אחרים שלנו או של אחרים.

עוד דוגמאות

עוד כמה דוגמאות לצרכים עמוקים וסותרים של בני אדם:

• לנהוג בהגיון או על פי רגש
• לתכנן או להיות ספונטניים
• להתבונן בפרטים או בתמונה השלמה
• לפעול או לחקור
• להתעמת או לחתור להרמוניה

מה עושים? חשיבה מקבילה

מה עושים? אי אפשר לפתור את כל המחלוקות, ואפילו לא את רובן. מה כן אפשרי ועוזר? לכבד את שני הכוונים. להלחם בהטיה האישית – לעבר הצרכים שלנו – והחברתית, לעבר הצרכים שתואמים ערכים מקובלים של החברה (כסף, הצלחה, חריצות ועוד). להמשיך לתקשר, להבין, לחקור לעומק, ולחפש את הדרך המשותפת.

למדתי את המושג "חשיבה מקבילה" מדה-אדמו. שמים את כל התפיסות על השולחן ומתבוננים בהן יחד, בשוויוניות, במטרה להפיק ערך משותף שיכבד את כולן ויהווה צעד קדימה.

מה עם תקשורת מקרבת?

אנשי ה"תקשורת מקרבת" (NVC) כועסים על ג'ון גריי ועלי כשאנחנו אומרים שרוב המחלוקות לא פתירות. הם טוענים שאם יורדים לעומק הצרכים, למה שמתחת לצורך השנוי במחלוקת – יש רק אחדות, ואין סתירה. שווה לנסות את הכוון הזה, כנראה, ואני חושבת שלהכיר ולהתנגד להטיה הזו שאני מדברת עליה – יכול לעזור גם כאן. לא להניח שצורך אחד הוא עמוק ובסיסי ומתחת לשני צריכים לחטט. הם שניהם עמוקים, ומתחת לשניהם אפשר לבדוק עוד לעומק.

לעשות טיפול זוגי לעצמכם

יש לי קורס נהדר עבורכם שיעזור לכם לשבת בשקט ביחד וללמוד לתקשר ולגשר על ההבדלים בצרכים שלכם, כך ששניכם תהיו הרבה יותר מסופקים. זה אפשרי לגמרי!