איך להיות בני זוג טובים

איך נראים יחסים שבהם אנחנו יכולות באמת להרגיש בטוחים?

יחסים שבהם נוכל להתקרב בלי חשש שיתרחקו מאיתנו או שניבלע, וגם לקחת לעצמנו ספייס מדי פעם בלי לחשוש שהקשר יתפרק? יחסים שבהם נוכל לומר מה אנחנו צריכות, לכעוס בלי למחוק את האדם שמולנו, ולפעמים גם להיפגע – אבל למצוא דרך חזרה? יחסים שבהם אנחנו יודעות שהאדם האחר יהיה שם בשבילנו, וגם יודעות שלא ננטוש את עצמנו כדי לשמור עליו.

בעולם הפסיכולוגיה, דפוס התקשרות כזה נקרא "התקשרות בטוחה" (secure attachment). זה הקשר שנוצר בין תינוק והורה, כשהתינוק מקבל יחס חם ועקבי. נוצר קשר רגוע, מלא אמון, עם תחושה ברורה של ערך עצמי ובהמשך יכולת לתקשר את הצרכים שלנו בצורה ברורה וגם לראות אחרים. יכול להיות שקיבלנו "על מגש" יכולת כזו ליצור קשר בטוח, אבל גם אם לא, פסיכולוגים מסכימים: אפשר ללמוד את זה!

לא ממאמר אחד, כמובן, אבל בואו נסמן את הכיוון. מה אנחנו מחפשות ללמוד, כדי ליצור קשרים בטוחים וטובים בהווה?

נתחיל מזה:

כולנו מחפשים ביטחון

ברבדים שטחיים, אנשים שונים מחפשים דברים שונים בקשר. אחת מחפשת חופש, אחר מחפש קירבה, אחת מחפשת סקס, השני מחפש שיחות עומק. ברבדים העמוקים אנחנו מחפשים את אותם הדברים. בגדול, ביטחון. את התחושה שאוהבים אותנו, מקבלים אותנו כמו שאנחנו, שאנחנו לא צריכים להתאמץ לזכות באהבה ולא עומדים לאבד אותה. את התחושה שרואים אותנו, מעריכים ומתחשבים בנו. את התחושה שאנחנו ביחד, גם אם הביחד הזה מתבטא בצורות שונות.

איך לבנות את הביטחון הזה היום? ממה הוא מורכב? בואו נדבר על 6 כיוונים כדי לבנות קשרים בטוחים וטובים.

1. לבנות ARE

הפסיכולוגית סו ג'ונסון כותבת בספרה הנהדר "Hold me Tight" על השאלה הבסיסית שאנחנו בעצם שואלים אחד את השני בקשרים:

האם אתה שם בשבילי? האם את שם בשבילי?
ARE you there for me?

והמילה ARE היא ראשי תיבות של:

Availability, Responsiveness, Engagement.

אנחנו מחפשים אחד אצל השני זמינות, היענות ומעורבות, כדי להרגיש ביטחון. אם אני פונה אליך, אני מחפשת שתהיי זמינה לתקשורת שלי, שתיעני לי ותיכנסי איתי לאינטרקציה. זה לא אומר שאני צריכה שתסכימי לכל מה שאני רוצה כדי שיהיה לנו קשר בטוח, אבל אני צריכה שנוכל להעלות את הנושאים, לדבר עליהם, לדון בהם, בצורה מכבדת, ולחפש ביחד פתרונות. אפשר לומר ש-ARE הם "צבעי היסוד" של תקשורת בטוחה, הרכיבים הבסיסיים.

היום בני בן ה-20 ניגש אלי לחדר בזמן שעבדתי על המחשב. הוא אמר שהוא צריך לחדש את ביטוח "נהג צעיר" על המכונית שלי. אמרתי לו סבבה, נעשה את זה, אבל הוא משלם. הוא אמר שהוא לא מרוצה מזה. אוקיי, אמרתי, בוא נדבר על זה. קמתי מהמחשב והתיישבתי על הספה. הוא נתלה על המתח שבפתח חדרי ודיברנו. דיברנו על הכנסה פנויה ועל הוצאות. אחרי כמה דקות אמר – אוקי השתכנעתי.

נשים בצד את השאלה מי אמור לשלם על ביטוח רכב – מן הסתם כל משפחה תחליט אחרת – אבל היתי גאה בשנינו שניהלנו את השיחה בצורה טובה, עם ARE. התפנינו אחד לשני ותיקשרנו את הצרכים שלנו. אני יכולתי להמשיך לעבוד והוא יכול היה לזעוף ולהתרחק ממני.

קל לנו יותר לראות מתי אנחנו לא מקבלים ARE. מתי בני הזוג שלנו גוללים בטלפון כשאנחנו רוצים לדבר איתם, מתי הם פוסלים את נקודת המבט שלנו או לא עונים. ומה איתנו? האם אנחנו מייצרים ARE? שווה לבדוק.

2. לאפשר התקרבות והתרחקות

לתינוקות ולילדים קטנים יש שני צרכים מנוגדים: הם רוצים להתקרב, להיות "על הידיים", לשחק עם ההורה ולהיצמד, ואז גם רוצים להתרחק ולחקור את העולם. לשחק בקצה החדר, בחדר השני, עם ילדים אחרים או במשהו אחר, גם אם זה לזמן קצר. רצינו ביטחון בשני המצבים. רצינו שיהיה לנו מותר להתקרב, ונתקבל באהבה, וגם מותר להתרחק – ואז לחזור.

גם היום שני הצרכים הללו קיימים אצל כולנו, גם אם במידות שונות. קשרים מכילים תנועה טבעית של התקרבות והתרחקות קלה. אנחנו רוצים להיות ביחד ואז לנוח קצת ולעסוק בנושאים אחרים.

אם בגיל צעיר קיבלו ונענו לשני הצרכים הללו שלנו, כנראה שיהיה לנו קל לזהות ולהיענות לשני הצרכים הללו אצל בני הזוג שלנו, והתנועה הזו של התקרבות והתרחקות קלה תהיה די הרמונית. אחרת, יתכן שיהיה לנו קושי באחד הכיוונים: קושי לתת מרחב לשני, לשחרר קצת, או קושי להיות קרובים. אם יש לנו קושי עם המרחק אנחנו נרגיש חרדים לקשר, נרגיש שלא אוהבים אותנו, שהקשר נעלם. אם יש לנו קושי עם קרבה נרגיש שחונקים אותנו.

בואו נזהה איפה הקושי שלנו, ונעבוד על זה – רצוי בטיפול או בקואצ'ינג. האם קשה לנו להרגיש בטוחים כאשר מתרחקים מאיתנו קצת? או כאשר מתקרבים אלינו, וזה מרגיש לנו יותר מדי? שם הנקודה שבה אנחנו יוצרים חוסר בטחון אצל בני הזוג שלנו: לא מאפשרים להם להתרחק קצת – ואז הם דואגים בצורה עמוקה לעצמאות שלהם, או לא מאפשרים להם להתקרב – ואז הם דואגים לקשר שלנו.

3. לתקשר צרכים בצורה אפקטיבית

אם בגיל צעיר נענו לצרכים שלנו בצורה רגועה ויציבה, סמכנו על ההורים ועל העולם. למדנו לתקשר את הצרכים שלנו בצורה ברורה ורגועה יחסית. זה לא אומר שקיבלנו כל מה שרצינו (הביטוח של בני…), אבל קיבלנו ARE. התייחסו אלינו ולצרכים שתיקשרנו. היה כדאי לתקשר יפה וברור.

ואולי לא. יתכן שלמדנו משהו אחר בילדות. לתקשר במניפולטיביות. להפעיל המון לחץ. להדחיק את הצרכים הרגשיים שלנו, למשל אם הם לא נענו כמעט בכלל. אולי למדנו להדחיק בהתחלה, לרצות את השני – ואז להתפוצץ ולכעוס, או לנטור טינה. אם כך, יש לנו עבודה ללמוד היום לתקשר ברור ורגוע את הצרכים שלנו. ללמוד לסמוך, שיקשיבו לנו.

יש לי לקוחה שהיתה כועסת אם בן הזוג שלה לא היה עונה לשיחת טלפון ממנה. היא היתה משתתקת, לא כותבת כלום, ומתישהו מתחילה לכתוב הודעות לא נעימות. אמרתי לה שהתקשורת שלה איתו לא אפקטיבית. הוא לא יודע למה היא צלצלה אליו, והאם זה חשוב או לא. כן, יש להם פער מסוים במידת התקשורת שהם מחפשים. זה קיים אצל הרבה מאוד זוגות, גם מוצלחים. אבל ההתנהגות שלה סביב הפער הזה לא יוצרת בטחון אצלו. הצעתי לה שאם הוא לא עונה לשיחה ממנה, לכתוב לו וואטסאפ עם באחת האפשרויות:

• היי מותק, רק צלצלתי להגיד שאני אוהבת אותך, הכל בסדר.
• היי מותק, אשמח מאוד לדבר איתך כשאתה יכול. יש משהו שרציתי לספר לך/לשאול אותך/לבקש.

זה עבד ומאוד שיפר את התקשורת והקשר שלהם.

באותה המידה, אנחנו מחפשים להקשיב לצרכים של אחרים. הצרכים של שנינו צריכים להיות "על השולחן". לא להיכנס למצב שאנחנו צודקים מדי ולא מקשיבים, וגם לא לטאטא את הצרכים שלנו מתחת לשטיח.

4. כשכועסים, להמשיך לראות את השני

בגיל צעיר עשינו מה שנקרא "הדבקה רגשית" (emotional contagion): אם משהו כאב או הפריע לנו, בכינו והדבקנו את כולם ברגש הזה. כולם נכנסו למצוקה יחד איתנו. זה מנגנון אבולוציוני שמיועד להציל אותנו כמה שיותר מהר. זה טבעי ובריא לתינוקות וילדים צעירים. לא מתפקידם של ילדים צעירים לראות ולהתחשב באחרים, בטח לא כאשר יש להם קושי או מצוקה.

היום, בשעת כעס או פגיעה, אנחנו עלולים לעבור רגרסיה, לחזור לאותו מצב ילדותי – ולהפסיק לראות את בני הזוג שלנו. זה הרסני ליחסים בוגרים.

יש לכל אחד מאיתנו שני דפוסי תגובה רגשית שונים מאוד. דפוס של קירבה, אהבה, נדיבות, חמלה, שיתוף פעולה ורכות. יש לנו גם דפוס של תקיפה, הגנה, מלחמה או הימנעות. כל אחד מאיתנו יכול בקלות להיכנס לכל אחד משני המצבים. אנחנו לפעמים נעזור לילד לחצות את הכביש, ניתן כסף לאדם במצוקה, נתנדב בבית אבות או בי"ס, ובאירועים אחרים: נתקוף, נריב, נקלל אולי, חלקנו גם יכולים להיגרר לאלימות פיזית. אלו לא סוגי אנשים אלא סוגי תגובות שונות של אותם בני אדם.

יצא לי לטייל בשכונה לא מזמן. הולך רגל חצה לא בזהירות את הכביש. נהג עצר והתחיל לקלל אותו. תוך שניות שני הגברים הללו היו קרובים מאוד לאלימות פיזית. אין לי ספק שזה לא המצב הקבוע שלהם.

העבודה שלנו היא לחפש ויסות. לתרגל נשימות רגועות כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו מתחממים. לעצור. לקחת הפסקה של רגע מהשיחה. לא להיגרר לתקיפה, להתגוננות או להתרחקות. לתת לגל הרגשות הזה שלנו לעבור, בלי לפעול ממנו ולהרוס את הקשר. כן, אנחנו נצטרך לברר מה קורה כאן ולמצוא פתרונות, ולא, לא בדיוק ברגע הזה. לא לעבוד על הקשר כאשר הדופק שלנו גבוה. זה גם מוכח מחקרית כהורס או בונה קשרים, היכולת לנתב את עצמנו לדיונים בדופק נמוך.

הקשר הראשון שלי אחרי הנישואים היה עם גבר שבדיוק גם התגרש וגר ביחידת דיור קטנה. היו חלונות קטנים גבוהים בחדר השינה הקטן, שפנו למטבח. אני זוכרת את עצמי מנסה לישון בבקרים שבהם הוא קם ב-5 בבוקר לריצה, שומעת אותו במטבח, מנסה להיות שקט אבל האור והרעש מגיעים אלי. ואני אומרת לעצמי בלב, זה X, את אוהבת אותו, הוא הגבר הכי נהדר בעולם… מרגיעה את עצמי כדי שאוכל לחזור לישון.

אנחנו לא יכולים לצעוק ולהשתולל, להפסיק לראות את האחרים כשהם מרגיזים אותנו, ואז לצפות שנהיה בקשר טוב. זה עבד בגיל צעיר, ונגמר מזמן. אנחנו מחפשים להירגע, ואז לטפל בקשר ברוגע. לא בשעת כעס. לא לאבד את החיבור שלנו למציאות: זה בן הזוג שלנו או בת הזוג שלנו, שאנחנו אוהבים, ורוצים שיהיה לנו טוב ובטוח ביחד.

5. לאחות קרעים

הקשר היחיד שאין בו מדי פעם קשיים הוא קשר לא קרוב. קשר שבו הלבבות לא ממש פתוחים. לפעמים זה כך בקשר שהוא רק לסקס (ולפעמים לא). שם אין ציפיות, ולמעשה אין בטחון בכלל. ברור לנו לחלוטין שבמובנים רבים הם לא יהיו שם בשבילנו. אנחנו לא נפגעים, לרוב, כי גם לא ציפינו להרבה. בכל קשר קרוב, שבו יש אמון ובטחון, מדי פעם נתאכזב. מדי פעם נכעס או נפגע. בקשרים קרובים המוח שלנו נכנס למקומות דומים לאלו של הילדות – מקומות שבהם גם סמכנו וגם נפגענו.

בקיצור, נצטרך ללמוד לאחות קרעים. להתאושש מפגיעות ואכזבות. להתגבר על מחלוקות. להתגבר על חוסר ההתאמה המובנה, גם בקשרים מאוד מתאימים.

בספרה סו ג'ונסון נותנת המון תרגילים טובים בתחום הזה. גם אצלי בקורס "המתימטיקה של יחסים" תמצאו שפע של הצעות פרקטיות. וגם כאן – איך לתקשר כששני בני הזוג נסערים. אנחנו מחפשים ליצור שיחות שבהן שני בני הזוג מקבלים תורות, בנפרד – ולא בפינג-פונג. כל אחד בתורו מקבל הקשבה, שיקוף, הבנה. ורק אחרי ששמענו ונתנו מקום להכל, אנחנו מחפשים פתרונות משותפים.

זה לא פשוט ללמוד את זה, במיוחד אם התקשורת סביבנו בבית היתה סוערת, תוקפנית או מתעלמת. לא פשוט אבל אפשרי לחלוטין! עבדתי עם לקוחות רבים על הנקודות הללו. לפעמים רק בן זוג אחד עבד או עבדה איתי, והיו שינויים עצומים בקשר. ולפעמים אני עובדת במקביל עם שני בני זוג או בני משפחה ועוזרת לכל אחד מהם ללמוד גם להקשיב וגם לתקשר. וגם לזה יש תוצאות נהדרות.

6. לזהות כשקשר לא יכול להיות בטוח

כן, במיוחד בשלב של יצירת זוגיות – נצטרך גם לזהות אנשים שאיתם לא יכול להיות קשר בטוח. המסע הפסיכולוגי-התפתחותי שלהם עוד לא הגיע למקום הזה. מתוך פצעי הילדות שלהם שהם עוד לא זיהו ולקחו עליהם אחריות, הם ידחו אותנו כאשר נתקרב, או יחנקו אותנו. הם לא יכולים לקבל ביקורת, לא יכולים להקשיב כאשר אנחנו נסערים, או יכולים להקשיב ואפילו להתנצל – אבל לא יכולים לשנות דבר בהתנהלות שלהם. לא יכולים לתקשר את הרגשות שלהם ומנתבים כל קושי לריחוק או להתפוצצות עלינו.

בראיון נהדר פרופ' רמאני מראיינת את פטריק טיהאן, מטפל בטראומה, ושואלת אותו:

מה הסימן האולטימטיבי שלך לאדם עם ילדות טראומטית?

והוא עונה:

הנסיון לגרום לאדם מורכב, בעייתי או רעיל להתנהג טוב אלינו.

כולנו מכירים אותם. אותם אנשים שיכולים להיות טובי לב, חכמים, מסורים – אבל בעייתיים מאוד ביחסים. אם אנחנו כבר בקשר כזה, יש הרבה מה לעשות. אבל אם אנחנו בשלב של יצירת קשרים – זה מצב לזהות ולהתרחק ממנו.

כאן אני אוהבת את הגישה של הפילוסוף אלאן דה-בוטון. הוא אומר שהאנשים היחידים שכדאי לנו לצאת איתם הם אלו שמחבבים אותנו ובעניין שלנו ישר מההתחלה. הם לא עסוקים מדי, נשואים, עובדים ללא הפסקה, מתלבטים בינינו לבין מישהו אחר, לא התאוששו מיחסים קודמים ולכן לא יכולים להתחייב, וכך הלאה. הם פשוט בעניין שלנו כאן ועכשיו.

מה עושים עכשיו?

דיברנו על 6 יכולות שאנחנו רוצים לפתח ביחסים, כדי שהיחסים שלנו יהיו יותר קרובים ובטוחים:

• ליצור ARE – זמינות, היענות ומעורבות.
• לחפש לאפשר התקרבות (קלה) והתרחקות
• לתקשר את הצרכים שלנו בצורה אפקטיבית, ולהקשיב לצרכים שלהם
• להמשיך לראות את האחרים כאשר אנחנו כועסים
• ללמוד לאחות קרעים
• לזהות יחסים שלא יוכלו להיות בטוחים

אז איפה אתם חושבים שיש לכם מקום לשיפור?
ואיך תרצו לעשות את זה?

מזמינה אתכם לקורס שלי, לספר של סו ג'ונסון או לשוחח איתי. שיהיה בהצלחה ובטוב 🙂