איך להעצים אנשים

מאמנים, מטפלים וגם הורים – איך להעצים את הלקוחות או הילדים שלכם? איך לתמוך בהם להניע אותם לחיות חיים של עשיה וסיפוק? במאמר הזה אדבר על איך להעצים לקוחות, אבל כל מה שאני כותבת רלוונטי גם להורים, איך להעצים את ילדינו בכל גיל.

תנאי להעצמה: התפתחות

היכולת שלנו להתפתח תלויה בהיכרות אינטימית שלנו עם תהליכי התפתחות. אם אנחנו מורי דרך בטריטוריה של התפתחות אישית, אנחנו צריכים לחיות את השטח הזה של התפתחות. לא בהכרח את התחום בו הלקוחות מתפתחים (עסקים, לימודים, מערכות יחסים מסוגים שונים), אבל את תחום ההתפתחות. כשלומדים טיפול עוברים טיפול. כשלומדים קואצ'ינג עוברים קואצ'ינג. ואז אנחנו צריכים להמשיך את הלמידה הזו לאורך הדרך. טיפול, קואצ'ינג, סדנאות, השתלמויות טובות, מפגשי עמיתים. הכרחי.

לא מספיק לעשות "עבודה עם עצמנו", לחשוב על הנושאים שלנו בעצמנו, לקרוא ספרים ולהקשיב לפודקסטים. אלו דברים נהדרים ומומלצים, אבל לא מספיקים. אנחנו צריכים משוב חיצוני מבחוץ מדי פעם. אנחנו לא רואים את עצמנו מהצד בצורה ברורה, ואם נעשה את כל העבודה שלנו בצורה עצמאית, ישארו לנו המון "שטחים מתים" לתוכם אנחנו לא רואים.

בסיס להעצמה: אהבה קירקגורית

בספרון המקסים "ואהבת לרעך כמוך" מתארת שרון קרישק מירב מהי אהבה לפי הפילוסוף הדני קירקגור. אהבה "קירקגורית" כזו מבוססת על בחירה מודעת לאהוב, ומשלבת שני אלמנטים מרכזיים: אכפתיות ושמחה. אכפת לי ממך, אני רוצה בטובתך בצורה לא אנוכית, וגם – אני שמחה בך. אני שמחה בקיומך ובאינטרקציה שלנו. אהבה כזו דומה להורות אידיאלית: כאמא אידיאלית אכפת לי ממך ואני שמחה בך. אני מספקת ביטחון, ראיה חיובית ואמון. זה לא רק שאני דוחפת אותך קדימה, אלא יש פה משהו עמוק יותר.

הפסיכולוג ארוין יאלום כתב באחד מספריו,

כשאני קם בבוקר ומסתכל על רשימת המטופלים שלי להיום, אני מאושר.

וזה הבסיס להעצמה. בתור הורים אנחנו רוצים שמי שיטפל בילדינו ישמח בהם. אותו דבר איתנו: מגיע לנו ומגיע ללקוחות שלנו שנהיה שמחים מהאינטרקציה איתם, וזה מגיע לנו גם כשאנחנו לקוחות. רוב לקוחות המאמנים והמטפלים מרגישים כך. עם אלו שלא – אנחנו מחפשים שינוי כיוון מסוים, אפילו קטן, למשל לתחום של יעוץ או הדרכה. בתחילת הדרך אולי קשה עם לקוחות מסוימים, וזה בדיוק המקום שלנו לקבל טיפול או קואצ'ינג כדי להשתחרר ממשהו עמוק שהם כנראה מעלים אצלנו.

מהות ההעצמה: קול פנימי חיובי

מאין מגיעים הקולות הפנימיים שלנו? חשבתם פעם על זה? הם מגיעים מאותו מקום ממנו מגיעה שפת האם שלנו: מהבית ומהתרבות. במהלך שנותינו הראשונות אנחנו לומדים את הצלילים, המילים, הדקדוק והתחביר של השפה או השפות שאנחנו מוקפים בהן. באותה צורה למדנו משמעויות, רגשות וכיווני חשיבה. אם ניסינו לטפס על הספה בסלון ונזפו בנו, או הזהירו אותנו בחרדה, או עודדו אותנו בהתלהבות – למדנו משהו. למדנו שפה ומשמעויות שילוו אותנו לאורך החיים. למדנו דיבור פנימי, שהגיע מבחוץ והופנם.

העצמה היא להוסיף לאדם קול פנימי חיובי, תומך, מעודד, בוטח, פתוח. הקול החיצוני החיובי שלנו לאט לאט יופנם, וידלל את הקולות הפנימיים השליליים.

לכבד את הקצב הייחודי

ארווין יאלום מסביר שהוא לא יכול לפתור את הבעיות של לקוחותיו, אבל הוא יכול להסיר מדרכם את החסמים. הם יצטרכו להתקדם בעצמם.

אם אנשים יצטרכו להתקדם בעצמם, זה יהיה בקצב שלהם, ואנחנו נצטרך להבין ולכבד את הקצב של כל אדם. יש אנשים שיקח להם שנים לזוז ויש אנשים שיהפכו עולמות משבוע לשבוע. למאמנים בתחילת הדרך לפעמים קשה לקבל קצב התקדמות איטי של לקוחות, או תקיעות. נוצרת חרדה אצלנו, אנחנו מרגישים שאנחנו לא עושים עבודה טובה, או אולי המתאמנת לא עושה עבודה טובה, ואנחנו צריכים לפטר אותה כדי לא לבזבז את כספה.

אבל בני אדם לא מתקדמים בקווים ישרים ובקצב קבוע. הסתכלו על עצמכם, בתחומים בהם אתם מצליחים – האם ההתקדמות שלכם היתה רציפה? נניח שלמדתם תואר. האם בכל יום למדתם לעומק והפנמתם חומר חדש בצורה קבועה? או שהיו לכם משברים, נסיגות וגם קפיצות קדימה? התבוננו בילדים. הם מתקדמים, אבל לא תמיד במסלולים בהם ציפינו שיתקדמו.

בעיני התפקיד של מאמנים, מטפלים וגם הורים הוא לדחוף קדימה תמיד, אבל בעדינות, ולגמרי לקבל בהערכה תקופות של עצירה או נסיגה. בתקופות הללו לפעמים התובנות יהיו הגדולות ביותר, ומשם נוכל להמשיך להתקדם. בתקופות של עצירה או נסיגה התפקיד שלנו הוא לתמוך, לעזור ליצור בהירות, לעשות עבודה עמוקה עם מכשולים פנימיים, עד שהתנועה תוכל להגיע. חבר פסיכולוג בשם רוברט לי נוהג לומר, כשמשהו סוף סוף מצליח:

Certain things had to happen, before that could have happened

המהירות יכולה להיות אפילו מסוכנת. אם מנסים להתקדם מהר, לפני שהמערכת מוכנה, אנחנו עלולים לעשות צעדים שלא שקלנו עד הסוף, שאנחנו לא שלמים איתם, שאולי לא באמת נעשה עד הסוף אלא חצי, ולעשות נזקים פנימיים וחיצוניים. מנגנוני ההגנה שלנו חשובים.

בחוויה שלי, קצת ההתקדמות הנכון לרוב האנשים הוא איטי יחסית, ועם השנים שלי כמאמנת למדתי לכוון לקצב התקדמות איטי. מצד שני, מדי פעם יש אנשים שנכון להם לפעול מאוד מהר. הם הגיעו בשלים, יש להם הרבה אנרגיה והם צריכים ליווי של ריצה משותפת! ולא הליכה איטית. ואז אנחנו צריכים לכבד את זה, ולא להיבהל.

היתה לי לקוחה שהיתה מתקדמת מאוד מהר. משבוע לשבוע היא עשתה שינויים בחייה. עוד תובנות, עוד צעדים. היה נושא אחד שהיא כל הזמן דחתה: היא היתה בקשר עם גבר נשוי, והתלבטה מה לעשות לגבי זה. כל פעם היתה אומרת לי,

אני צריכה לחשוב מה אני עושה עם זה.

עד שיום אחד עימתתי אותה עם הנושא הזה. אמרתי לה:

אז בואי נחשוב על זה עכשיו. הוא נשוי. מה את רוצה לעשות עם זה?

לשמור על קשר עם המעשים

בתור בני אדם, המציאות משפיעה עלינו. המעשים שלנו ותוצאותיהם משפיעים עלינו. בתור קואצ'רית ואישה פרקטית אני אוהבת להיות מחוברת למעשים. מה הלקוחה שואפת לעשות? איך השינוי שהיא מחפשת יתבטא במציאות?

כמו שאמרנו, לפעמים אפשר לפעול ולפעמים אי אפשר. גם אי אפשר לפעול כרגע, אני אוהבת שנבין ביחד מהם המעשים הללו שאנחנו מכוונות אליהם. לקוח אמר לי לא מזמן, בפגישה הראשונה שלנו,

אם לא הייתי עוצר את עצמי, יש כל כך הרבה דברים שהיתי עושה.

כמובן שהיתי חייבת להסתקרן ולשאול – אילו מעשים? וזו היתה שיחה חשובה מאוד. הוא פרש בפני כיוונים שבכלל לא חשב עליהם עד לאותו הרגע, אבל הם הנחו את כל מה שעשינו בהמשך.

אני שואלת כבר בשאלון שאני שולחת לפני שאנחנו מתחילים, שאלות כמו:

• מה היית מקווה לעשות כתוצאה מתהליך האימון?
• מה היית מקווה שיקרה בחייך בתקופה הקרובה?

וגם:

• מה עומד בדרכך לעשות את הדברים הללו?

השאלות הללו פשוטות ומיידיות לכאורה, אבל גם אנשים חכמים ומודעים לפעמים מפספסים אותן. אחרי שמבינים לפחות חלק מהפעולות שאנחנו שואפים לעשות, אפשר לבדוק מדי פעם, האם משהו הבשיל לקראת אחת הפעולות הללו, או לצעד אחד בכיוון. אני אוהבת לשאול לקראת סוף הפגישה:

יש משהו שאת כבר יכולה לעשות השבוע?

להבין מה צריכים מאיתנו

כל אדם יצטרך מאיתנו משהו שונה, ולכן אסור לנו להיצמד לנוסחאות. אנחנו מחפשים ביחד איתם, מה הם צריכים מאיתנו? מה יתמוך בהם ויקדם אותם כרגע? אתן כמה דוגמאות:

• לספר את הסיפור. בערך חצי מלקוחותי צריכים בעיקר לספר לי מה שקורה איתם. גם אני כזו, בשיחות שהן עבורי (טיפול, עבודה עם קולגות). הם צריכים לשבת ולספר בצורה מרוכזת את מה שקורה, בלי צנזורה. מה שקרה, מה הם עשו והרגישו. תוך כדי דיבור, ולפעמים שאלות או עצירהשלי פה ושם (מעט), הסיפור הופך לקוהרנטי. יש להם תובנות תוך כדי דיבור, ולקראת סוף השיחה די ברור מה הכיוון קדימה עכשיו. הם צריכים את התחושה שאנחנו כאן ביחד, נותנים מקום לכל מה שקורה ועושים סדר. לרוב, בחלק האחרון של השיחה ניקח 5-15 דקות לתכנן את הפוקוס והמשימות לשבוע או שבועיים הקרובים.
• עיבוד רגשי. יש אנשים שהם אלופי העשיה והמשימות. ברגע שהם מרגישים טוב, הם פועלים. לפעמים לא צריכים לדבר איתם על המשימות כלל, אלא רק לעשות סדר ברגשות. מה קרה, מה הם מרגישים, לאן בעבר שלהם זה זורק אותם אחורה. אנחנו יכולים לתרגל פוקוסינג שזו טכניקה מעולה לעיבוד רגשי ומנטלי (הספר שלי מלמד את הפילוסופיה והכלי הזה, ואני ממליצה ללמוד קורס פוקוסינג שיעזור לכם מאוד לתמוך בלקוחות). זה יכול להתחבר לסעיף הקודם. לפעמים עיקר העיבוד הרגשי הוא על ידי לספר את הסיפור.
• עידוד ואישור. יש אנשים שבעיקר צריכים עידוד ואישור שמה שהם עושים הולך להצליח (כמובן, אם זה נראה סביר), או שגם אם לא יצליח, הם יוכלו להתמודד עם זה. הם פחות או יותר יודעים מה הם רוצים לעשות, ויכולים לעשות את זה, אבל נמצאים בסביבה לא תומכת או לא אכפתית, ומתקשים להתקדם לבד. הם צריכים את המבט המאשר והרגוע של ההורה שנותן להם ביטחון.
• לרדת מביקורת עצמית. ביקורת עצמית משתקת היא אחת הבעיות הגדולות של כולנו. במיוחד אנשים שונים מהקבוצה הכוללת עלולים לסבול מביקורת עצמית משתקת: אנשים עם הפרעת קשב (גם מצליחים מאוד), אוטיסטים (גם אם הם חברי סגל באוניברסיטה), נשים שמתקדמות לתפקידים בכירים בסביבה גברית לגמרי, אנשים חכמים מעל ומעבר לרגיל (שהיה להם קושי להשתייך מגיל צעיר), אנשים מטיפוסי אישיות נדירים מאוד (יש טיפוסים שמהווים רק 2-3% מהאוכלוסיה), וגם אנשים רגישים מאוד. הם רגילים לספוג חוסר הבנה וביקורת מגיל צעיר והפנימו אותה. יש לנו עבודה איטית וסבלנית להבין מה היחוד שלהם, ואיך המאפיינים שהם תמיד ספגו ביקורת עליהם הם גם הצד השני של המטבע של החוזקות שלהם. אם אתם מאמנים בתחילת הדרך חשוב מאוד להבין הפרעת קשב, שהיא אחת הדוגמאות הנפוצות לתסריט הזה.
• לראות את התמונה הגדולה. מתוך סערות רגשיות לפעמים מאבדים את הכיוון, את המטרה, את ההגיון. התפקיד שלנו לתת מקום לכל מה שקורה (לספר את הסיפור, לעבד את הרגשות) וברגע שאפשר, לחזור ולהביט גם בתמונה הגדולה, ולזכור לאן אנחנו ממשיכים לחתור.
• לרדת לקרקע המשימות. לפעמים מה שאנשים צריכים מאיתנו זה את הקואצ'ינג הקלאסי והבסיסי ביותר – התמקדות במשימות. דיברנו, חפרנו, נשמנו, מרגישים יותר טוב, ומה עכשיו? מה את עושה היום? מחר? השבוע? האם הכל רשום לך מסודר? האם יש משהו שיכול לעמוד בדרכך? אם כך, מה תעשי לגבי זה? וכך שוב ושוב, בכל שיחה, לחזור אל הקרקע ולהתפקס.

אמון בעצמנו – במידה

אני מבקשת מלקוחות לסמוך עלי במידה. לסמוך, אבל לא יותר מדי. להמשיך לבדוק כל הזמן אם מה שאנחנו עושים יחד מיטיב איתם. האם המשימות נכונות? האם הכיוון עובד? להקשיב לי לפחות בחלק מהזמן, אבל מותר גם לקטוע אותי ולהתווכח. הכל פתוח לדיון, ואנחנו בודקים ביחד.

אני מציעה לכם את אותה ההצעה: לסמוך על עצמכם, במידה. זה מפחיד בהתחלה, נכון, אבל אתם יושבים כאן יחד, ומה שנדרש מכם הוא לעמוד ולעשות את הכי טוב שלכם. לסמוך על עצמכם קצת, ובמקביל להמשיך לבדוק. האם זה עובד? אם כן, אם יש סימנים חיוביים, הביטחון שלכם יגבר. אם לא, אתם מחפשים ביחד כיוון אחר. ככל שנצליח גם לשים את האגו בצד, ולהתמקד בחיפוש המשותף של הכיוון קדימה, זה יהיה יותר מהנה ויותר מוצלח. לוקח זמן לבנות את הכישורים הללו, אבל זה קורה.

במה אני יכולה לעזור

בהרבה דברים! מאמנים ומטפלים בתחילת הדרך וגם מתקדמים ומנוסים, אל תישארו לבד. אתם יכולים לקבל דחיפה בכל כיוון שאתם צריכים: לבנות או להגדיל את הפרקטיקה שלכם, לעבוד עם לקוחות מאתגרים, לעשות סדר בניהול הזמן ובניהול העסקי שלכם, או נושאים אישיים שלכם שצצים לאורך הדרך.

מאמנים ומטפלים בתחילת הדרך – אני ממליצה על הקורסים הדיגיטליים שלי שמבוססים על שנים רבות מאוד של עבודה מוצלחת עם לקוחות, ויתנו לכם רקע נוסף שאולי לא למדתם עדיין. אם אתם רוצים כמה קורסים, דברו איתי לגבי מחיר מיוחד.

אני כאן, בהצלחה 🙂