להתגבר על דחיינות

הגורם מס' 1 שמעכב את כולנו מלחיות את החיים כמו שאנחנו רוצים, ולהיות פרודוקטיביים כמו שאנחנו רוצים, ליהנות וגם להירגע – הוא גלישה באינטרנט. במיוחד גלישה מפוזרת ברשתות החברתיות ואתרי חדשות למיניהם. המידע האינסופי, הרנדומלי והמפוזר הזה הוא פשוט אסון. זה כמו פטיש בראש שדופק את היצירתיות שלנו, את הריכוז, את שמחת החיים שלנו – ממש ממש גרוע בשבילנו.

גם אם אין לכם הפרעת קשב, ולכאורה לא אמורות להיות לכם בעיות להתרכז ולבצע – ברגע שתגלשו הכל משתבש. אם גלשנו ויש משימות הכרחיות ושגרתיות כמו לטפל בילדים שלנו, או לטפל בלקוחות שלנו, את זה כמובן נעשה. אבל משהו שקשה לנו לעשות – פשוט לא יקרה.

הכי מומלץ: ביום שבו אתם מתכננים לעשות את המשימה שקשה לכם איתה, לא להתחיל לגלוש בכלל, ואם כבר גלשתם אז לשמוע או לקרוא דבר אחד ולצאת משם. נסו לייצר לכם יום שבו אתם ללא ה"זיהום" של עודף מידע.

גלשתם והתפזרתם? לכו לשכב כמה דקות במיטה עם עיניים עצומות. זה יעשה reset למערכת. זה כל התרגיל. אפשר לקרוא לזה מדיטציה, או להקשיב להקלטה של מדיטציה, פוקוסינג או מוסיקה מרגיעה. אפשר גם לשבת במרפסת ולהביט בשמיים – העיקר שהמבט שלכם לא ממוקד בשום דבר. זה יכול להיות 2-3 דקות, או אפילו 5-10 דקות אתם מצליחים.

אני לפעמים שמה שעון מעורר לחצי שעה של נמנום שבשפה המקצועית נקרא NSR, כלומר Non sleep relaxation. זה מנקה את המוח באמת, ועכשיו יש סיכוי טוב שאתם יכולים להתקדם.

משם תבדקו עם עצמכם: האם אתם יודעים איך לעשות את המשימה? או שמדובר במשימה שאתם לא בדיוק יודעים איך לעשות אותה.

אם אתם יודעים מה אתם אמורים לעשות: נסו את "תרגיל האסיסטנט". דמיינו בראש שיושב מולכם אסיסטנט שיש לו יכולות לעשות הכל, אבל אין לו את הידע שיש שלכם. אתם יכולים לתת לי את התפקיד אם בא לכם. כתבו לו, או אמרו ממש בקול – הוראות מפורטות ביותר של כל הפעולות שעליו לעשות עד להשלמת המשימה.

אפשר לעשות את תרגיל האסיסטנט בזוג עם חבר בטלפון כשכל אחד מכם בתורו הוא האסיסטנט של השני.

אם הצלחתם ואתם מרגישים מוכנים לביצוע המשימה, מצויין! לכו על זה עכשיו. זה בדיוק הזמן. אל תבדקו רק לרגע את הוואטסאפ או פייסבוק. לכו על זה ישר.

אם אתם עדיין לא מוכנים: נסו לעצום עיניים, לשים טיימר לדקה או שתיים ולדמיין את כל הפעולות האלה בצורה מפורטת. כמו לנעול נעלי ריצה, ללבוש בגדי ספורט, לקחת מפתח, לעבור בדלת וכך הלאה. שימו לב: זה לא תרגיל של 10 שניות. צריך לקחת דקה או כמה דקות לשהות בדמיון. רצוי גם לנשום ולהרגיש את הגוף, אם אתם יכולים.

המרחק בין דמיון מודרך למימוש בפועל הוא ממש קטן. אם אתם מסוגלים לדמיין, אתם כנראה יכולים לעשות. איזורי העשיה במוח שלכם מתעוררים כשאתם מצליחים לדמיין.

ואם אתם לא יודעים בדיוק איך אתם עושים את המשימה? כאן יש כמה אפשרויות.

אנחנו מחפשים איך לגעת בצורה בסיסית במה שנדרש לביצוע המשימה. מה שנקרא בשפה הטכנולוגית MVP – Minimal viable product. מוצר שהוא כבר קיים אבל הוא מינימלי – גירסה מינימלית של הדבר. משהו לא שלם בכלל, אבל יכניס אתכם למוד של עשייה, יתחיל להבהיר לכם לאן להמשיך ויפחית את החרדה המעכבת אתכם. אופציה אחרת, לעשות סוג של טסט – אתם רק משחקים עם המשימה קצת, בצורה לא תכליתית. להזיז קצת את הגוף/הציוד/המוח ולראות מה קורה.

אם זה כתיבה, למשל, אני מציעה לכתוב טיוטה ממש רשלנית. פשוט לזרוק משהו על הדף. אם זה סרטון למשל, אז לנסות לצלם, בלי איפור ובלי תפאורה, רק לדבר למצלמה – בקטן.

המפתח הוא העשייה של משהו. אמנם קטן אבל צועד צעד אחד לכיוון של מה שאתם בסופו של דבר צריכים לעשות.

זה עוזר לשבור את מעגל החרדה סביב העניין ואולי גם תגלו תוך כדי עשייה מה אתם צריכים לעשות עכשיו.

אם זה ממש לא הולך, עדיין – התקדמתם. ניסיתם, והבנתם משהו לגבי הבעיה האמיתית שיש לכם. יכול להיות שאתם לא מוכנים כרגע לבצע את המשימה הזו. המציאות עוד לא משתפת פעולה. שווה להשיג עזרה קונקרטית. להבין מה צוואר הבקבוק. מה אתם צריכים שיעשו עבורכם או שידריכו אתכם בצורה מפורטת ממש, יכול להיות שבתשלום, עד שתוכלו לבצע את זה.

אז…. מוכנים לנסות משהו?