איך להתחיל לשחות בים

בגיל 41 גיליתי את השחיה בים בתור הספורט המהנה ביותר עבורי, עד כה. עד שהתחלתי לשחות בים, פחדתי להכנס לעומק, ומעולם לא נכנסתי מעבר לגובה החזה, ועדיף – עד המותניים. אהבתי מאוד לטבול בים בקיץ, אבל זה לא מתקרב לתענוג של שחיה בים. כשאני שוחה בים אני מרגישה חיה, אולי יותר מאשר בכל רגע אחר.

אם רוצים לשחות בים, הדבר הראשון הוא

להתגבר על הפחד – רציונלית

אמי סבלה בעבר מפחד גבהים חזק, והתגברה עליו ב"גלגל הענק" בלונה פארק.

זה בטוח לחלוטין אבל מפחיד,

אמרה לי.

אני חושבת שאפשר לומר דבר דומה על שחיה בים, במים רגועים ורדודים, בחוף שיש בו מציל. יש הרבה ימים שבהם הים רגוע, יש שוברי גלים, ואפשר לשחות במים הרדודים. לא חייבים להכנס לעומק. רציונלית, בתנאים כאלו אנחנו מכוסים, ונשארנו רק עם פחד רגשי.

להתגבר על הפחד – רגשית

אני חושבת שהדרך היחידה לעשות את זה היא לנסות, והכי טוב ובטיחותי – עם אדם נוסף. גיליתי את השחיה בים במקרה, כאשר בני (11) התחנן ללכת איתי לים, ודרש שארכיב משקפת (תיכף אדבר על המשקפת). היה כבר ספטמבר וקריר, והרגשתי שאם לא אשחה – יהיה לי קר מדי. הוא הציע שנשחה פנימה. שחינו כמה מטרים פנימה, וזו היתה הפעם הראשונה בחיי שנכנסתי לעומק שאני לא עומדת בו. פחדתי, אבל ידעתי שאין לי ממה. ליד שובר הגלים (חוף המרידיאן בחיפה), לעיני המציל, ולא רחוק. שחינו פנימה, כשפחדתי מדי חזרנו בחזרה, וכך מספר פעמים. הנוכחות של הבן הספורטיבי, המתוק והרגוע שלי – שגם רגיל מאוד לים כי הוא גולש, ושוחה עם אביו – עזרה לי.

הכי בטיחותי, תמיד – לא לשחות לבד.

השפעה עמוקה

קשה להסביר את ההנאה שבשחיה בים, ואני לא בטוחה שאפשר. לעלות ולרדת עם הגלים, להיות בתוך הכחול מכל הכוונים, עם השמש החמימה ואפילו כמה דגים – מהמם. ההנאה עזרה לי לרצות להתגבר על הפחד, וכך חזרתי לים שוב ושוב, ובכל פעם העזתי קצת יותר. הפחד הפך לסוג של התרגשות, ולא משהו שעוצר אותי.

אחרי 6 שנים של שחיה בים אני יכולה להגיד שההשפעה הרגשית של השחיה הזו עצומה. החוויה של התמסרות לגלים, ההתגברות על הפחד – עוד קצת ועוד קצת, האויר הפתוח, המאמץ הפיזי אבל בלי שהגוף יתחמם – שינו אותי.

עכשיו יש שאלה,

מי יכול לשחות בים?

מן הסתם, צריך לדעת לשחות בבריכה, וצריך כושר מסוים. אבל… לא צריך להיות מומחים או ספורטאים רציניים. אם אתם יודעים לשחות סגנון אחד בבטחון, ועושים ספורט אירובי כלשהו פעמיים בשבוע, לדעתי זה מספיק כדי להתחיל. כאשר התחלתי לשחות בים, היתי שחיינית חובבנית למדי. שחיתי בעיקר שחיית חזה, או חתירה עם סנפירים. שחיתי בערך חצי שעה, עם מנוחות מדי פעם ליד הקיר.

בים לא מתמקדים בסגנון השחיה, בטח לא בהתחלה. שוחים בשביל הכיף, בשביל החוויה. ועל הדרך, מתחזקים מאוד. בהתחלה היתי שוחה בים 10 דקות . היום אני יכולה לשחות שעתיים בהנאה רבה. ועוד לרוץ אח"כ. אגב, הסגנון שלי לא טוב או מקצועי במיוחד גם היום, למרות שהוא כן השתפר.

הבנו. טכנית, מה צריך?

ציוד – קודם כל משקפת

 לי זו היתה תגלית. ההבדל בחוויה של כניסה לים עם משקפת ובלעדיה הוא עצום. בלי משקפת, תמיד ניסיתי לקפוץ ולהשאר מעל לגלים. היה סוג של מאבק ביני לבין הגלים. הם מגיעים, ואני צריכה להתגבר עליהם. זה כיף, אבל קצת מלחיץ. ברגע בו הרכבתי משקפת וטבלתי את הראש במים, הכל השתנה. עכשיו הגלים פשוט הרימו והורידו אותי מעדנות. חוויה נהדרת, מהפנטת. גם אם גל נשבר עלי – אז מה? לא קורה לי כלום מזה.

אני משתמשת במשקפת פשוטה ורגילה, כזו ששוחים איתה בבריכה, אבל מספיק טובה (לא ישנה מדי) כך שיש לי וואקום טוב, והמים לא נכנסים. כשאתם מודדים משקפת בחנות, הצמידו אותה לפנים ווודאו שנוצר וואקום גם בלי להדק את הרצועה. זה המבחן. תתעקשו למדוד עוד דגמים, עד שתמצאו משקפת מתאימה. נשים אולי צריכות דגם של ילדים.

עוד אופציה נעימה –

ציוד – אפשר גם סנפירים

לא צריך לרוץ לקנות סנפירים, אבל אם יש לכם זוג – שווה לנסות. בעזרת סנפירים דוחפים מים יותר בקלות, כך שאפשר לשחות יותר רחוק, יותר מהר, יותר בקלות – ועדיין זה ספורט מעולה. מצאתי עוד יתרון בסנפירים – מכיון שאני מתעייפת יותר לאט, יש לי יותר בטחון. בעבר פחדתי שאסחף למקום רחוק ואהיה עייפה מכדי לחזור. אבל הסנפירים עוזרים, ואני יותר רגועה.

רוצים להתחיל… אז

איזה מסלול?

בפעמים הראשונות שחיתי פנימה ובחזרה לחוף מספר פעמים, בתוך השטח של שובר הגלים, כמו שחיה בבריכה. אח"כ עברתי לשחות במקביל לחוף, במקום שהוא לא רדוד מדי ששם הגלים מתנפצים, אבל בעומק עמידה או קרוב לזה. שם הרגשתי בטוחה יחסית. בהמשך התחלתי לשחות לעומק של בערך 300 מטר – בחיפה יש לנו מצופי סימון בעומק הזה – ואז לשחות לאורך החוף, ממצוף למצוף.

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם:

איזה סגנון?

בתור התחלה אני מציעה לשחות את הסגנון שהכי קל לכם. אולי זו שחיית חזה. אולי חתירה. לשחיית חזה אין הילה יוקרתית, ובאמת, בבריכה היא די משעממת. אבל כשמתחילים לשחות בים המטרה היא להתרגל ולפתח יכולת לשחות בים. אז אם נוחה לכם שחיית חזה, לכו על זה.

אפשר גם לשלב סגנונות. אם אתם עם סנפירים, לא נוח לעשות ברגליים תנועות של שחיית חזה, אז אפשר לעשות תנועות של חתירה או פרפר. פרפר נחשב לסגנון קשה, אבל החלק של הרגליים דווקא קל ללמידה ומהנה, בעיקר עם סנפירים (חפשו ביוטיוב ונסו). בידיים אתם יכולים לעשות תנועות של חתירה או חזה, ואפשר להחליף ביניהם.

ואולי אפילו

לוקח כמה פעמים לשחיה להתארגן

בהתחלה מאוד נהניתי, אבל זו בקושי היתה שחיה. הגלים בלבלו אותי. התנועות לא היו מסודרות, ובקושי התקדמתי לאנשהו. אחרי בערך 20 פעמים ששחיתי, יום אחד הרגשתי שהתארגנה לי השחיה. התחזקתי מספיק, נכנסתי לקצב עם הגלים, ומצאתי את עצמי מתקדמת מרחק. התחושה היתה נפלאה. סוף סוף יכולתי באמת לומר שאני שוחה בים.

אם ניסיתם כמה פעמים וזה מה שקורה, לא להתייאש! זה כיף, נכון? אז ככה מתחילים.

וכמובן

לא לשחות בים סוער

הכי טוב לבדוק את מצב הים בבית, למשל כאן באתר הזה. אם אתם גוללים למטה, אתם רואים את התחזית של היום. משמאל בתכלת, הגלים בכניסה למים (surf). באמצע המסך רואים את הגלים בעומק המים, ומימין את מהירות הרוח וכוונה. ירוק, רוח איטית. כתום בינונית, אדום – ים לגולשים, לא לשחיינים.

בהתחלה שוחים רק בים רגוע ושטוח מאוד. רוח איטית, בתחום הירוק, וגובה גלים עד 50 ס"מ. בהמשך תלמדו את הגבולות שלכם. אישית אני נכנסת למים כשהגלים הם עד 70 ס"מ,  מהירות רוח של 17 קמ"ש, ולא ברוח מזרחית מעבר למינימלית. אם אכנס למים ברוח מזרחית, אשאר בעומק רדוד מאוד.

כשאתם כבר מנוסים, יש שחיינים ששוחים גם בים סוער, אבל לרוב לא יעשו את זה לבד, ובכל מקרה זה מסוכן ולא מתאים למתחילים.

אחרי שמתרגלים קצת לשחיה בים, הפחד הוא מדד טוב. אם יום אחד הים נראה מפחיד מדי, או שאתם נכנסים ופתאום מרגישים שהוא מפחיד (הגלים יכולים להתגבר), או שהעומק מתחיל להפחיד – עדיף לחזור לחוף.  יש לפעמים סחף חזק מאוד ומרגישים את זה כשנכנסים. זה קרה לי כמה פעמים. היה אדרנלין טוב, אבל הבנתי שזה סוער מדי, ויצאתי. אולי זה אפילו לא קשור לים. אולי היום אתם לא במיטבכם, ומבינים את זה רק כשאתם במים. לצאת.

מתישהו תפגשו גם

הצילו, מדוזות

אם אתם רק רוחצים בים, אתם חושבים שהמדוזות נמצאות אצלנו באוגוסט. לא. בכל שנה עוברים אצלנו כמה נחילי מדוזות. מה עושים איתן תלוי בכם, עד כמה אתם כבר מכורים ונהנים משחיה בים.

אפשרות אחת: לא להכנס למים בכלל כשיש מדוזות. אפשר לראות אותן על החוף, או להתעדכן בקבוצות בפייסבוק.

אפשרות אחרת, כן להיכנס כשיש מדוזות בודדות. לשים לב ככששוחים, ולשמור מרחק מהן. אפשר ללבוש חליפת שחיה (הגנה מוחלטת, חוץ מהפנים) או בגדי שחיה ארוכים, שבהחלט עוזרים. אפשר גם למרוח קרם הגנה מיוחד בשם Safe Sea (פיתוח ישראלי!) שעוזר להקטין את תחושת הצריבה, מנסיון, ומבטל לגמרי את הצריבה מהארס שנמצא לפעמים במים. אני תמיד מורחת את הקרם הזה על הפנים בשחיה בים.

אם אתם שוחים מוקדם בבוקר, רוב המדוזות יהיו על הקרקעית, ולא יפריעו לשחיה. בהמשך היום הן עולות למעלה. מדוזות מעטות הן מבחינתי דוגמא נוספת לדבר מפחיד שאינו מסוכן, ולכן זה שדה טוב להתמודד בו עם הפחדים שלי.

אם יש המון מדוזות אני לא נכנסת למים.

ואם כבר סתיו…

מה קורה כשמתחיל להתקרר?

צריך להבדיל בין טמפרטורת האויר וטמפרטורת המים, וגם בין התחושה על החוף (שמושפעת מהרוח) לבין התחושה כאשר שוחים. בספטמבר כבר היה קריר על החוף, אבל המים היו עדיין נפלאים וחמימים. תזכרו שהים הוא גדול, ולוקח לו זמן להתקרר. הוא לא הופך לקר ביום אחד. בעיקר, כששוחים, הגוף מתחמם. אישית יכולתי לשחות בים בהנאה עד סוף נובמבר. חזרתי לים באפריל, ובחורף השני שלי כבר קניתי חליפה,  שזה תענוג בפני עצמו…

אם אתם רוצים לקנות חליפה אני ממליצה למדוד, כי ההתאמה צריכה להיות מעולה. חליפה גדולה מדי תגרום לשפשפות. קטנה מדי תעצור את התנועה של הגוף. בחיפה יש את סרף קלאב המקסימים. סער, הבעלים, נתן לי חליפה לשחות איתה בים לפני שקניתי.

ובכל זאת, יש לי כמה טיפים לשחייה בסתיו – כי שווה לנצל את הסתיו גם אם לא תמשיכו בחורף.

חולצת שחיה, כובע ים ואטמי אוזניים

בסתיו לא צריך חליפת שחיה, אבל כדאי ללבוש חולצת שחיה ארוכה וכובע ים. הם מבודדים ושומרים על חום הגוף. יש שחיינים שחובשים שני כובעי ים אחד על גבי השני, ושכבת האויר ביניהם מבודדת. אפשר להוסיף גם טייץ לשחיה (נקרא בחנויות "לייקרה").

אני משתמשת באטמי סיליקון לאוזניים, והכובע משאיר אותם במקומם. יש כובעי שחיה טובים, מספיק גדולים כדי לכסות היטב את האוזניים, ולהשאיר את השיער והאוזניים כמעט יבשות. באמאזון יש כאלה, בזול, נקראים long hair swimming cap.

טיפ מעולה שקראתי

לשמור על חום הגוף עד לכניסה למים

בסתיו כבר קר על החוף, גם אם המים עוד חמימים. כשעוד לא היתה לי חליפה, לבשתי מעל בגד הים חולצת שחיה ארוכה, ומעל זה סווטשירט סגור, שפשטתי רק ממש לפני שנכנסתי למים, אחרי שהרכבתי וסידרתי את המשקפת. זה באמת עזר. היום יש לי חליפה שאני לובשת עוד בבית, חמים ונעים בתוכה, וככה אני מגיעה לים.

ביציאה מהמים עם חליפה לא קר בכלל, ואם אין לכם חליפה, התעטפו מהר מהר בחלוק או מגבת, כולל מגבת לראש.

עוד דבר שתמיד עוזר:

לדבר עם אנשים שעושים את זה

כמו בכל דבר, מי שכבר עושה את זה, יכול לחזק אתכם. כשהתחלתי לשחות בים פתאום מצאתי לא מעט חברים שכבר שוחים בים, פרט לבן זוגי דאז, האוקראיני הקשוח שלא קר לו ולא צריך ציוד. חברה אחת נתנה את הטיפ לגבי הכובע, אחרת עודדה אותי ואמרה שלא קר לה אף פעם כשהיא שוחה. ידיד הסביר לי מה עושים אם מרגישים שנסחפים (שוחים באלכסון – בזוית קטנה לכוון הזרם, תקראו על זה קצת). טריאטלטים הסבירו לי על ההתמודדות עם המדוזות, ובעיקר קיבלתי תחושה טובה שזה אפשרי וכיפי. מדי פעם הצלחתי לסחוב איתי חברה או שיחדתי את הבת שלי להצטרף, מה שעושה את זה עוד יותר מהנה. יש קבוצות וואטסאפ של שחייני ים שמתאמים שחיה משותפת מדי בוקר ומעדכנים על מצב הים.

ואם כבר השתגעתם והגעתם לחורף

אז שווה להתפנק עם כובע וכפפות, שמזמינים בזיל הזול מאיביי, חוץ מהחליפה.
ואז אולי אם תשחו ביום חורף שמשי, קפוא ומקסים, בים של 17 מעלות,
גם הבת שלכם תעלה תמונה כזו לאינסטגרם:

ובפעם אחרת מישהו צילם אותי ביציאה מהמים בחורף:

וכמובן שיש מספיק חודשים לשחות בהם במזג אויר חמים ונפלא. תהנו.