איך להתחיל לשחות בים

איך להתחיל לשחות בים

בגיל 41 גיליתי את השחיה בים בתור הספורט המהנה ביותר עבורי, עד כה. עד שהתחלתי, מעולם לא נכנסתי מעבר לגובה החזה, ועדיף – עד המותניים. פחדתי. אהבתי מאוד לטבול בים בקיץ, אבל זה לא מתקרב לתענוג של שחיה בים. כשאני שוחה בים אני מרגישה חיה, אולי יותר חיה מאשר בכל רגע אחר.

אני עוד לא מומחית בשחיה בים – רומן של שנתיים, ולכן זה מאמר על איך מתחילים. הדבר הראשון כנראה הוא

להתגבר על הפחד – רציונלית

אמי סבלה בעבר מפחד גבהים חזק, והיא החליטה להתגבר עליו ב"גלגל הענק" בלונה פארק. זה בטוח לחלוטין, אמרה לי, אבל מפחיד. אני חושבת שאפשר לומר דבר דומה על שחיה בים, במים רגועים ורדודים, בחוף שיש בו מציל. יש הרבה ימים שבהם הים רגוע, ויש שוברי גלים, ובאמת שאפשר לשחות במים הרדודים. לא חייבים להכנס לעומק. אז אני חושבת שרציונלית בתנאים כאלו אנחנו מכוסים, ונשארנו רק עם פחד רגשי.

להתגבר על הפחד – רגשית

אני חושבת שהדרך היחידה לעשות את זה היא לנסות, והכי טוב – יחד עם אדם נוסף. למעשה גיליתי את השחיה בים במקרה, כאשר בני (11) התחנן ללכת איתי לים, ודרש שארכיב משקפת (תיכף אדבר על המשקפת). היה כבר ספטמבר וקריר, והרגשתי שאם לא אשחה – יהיה לי קר מדי. הוא הציע שנשחה פנימה. שחינו כמה מטרים פנימה, וזו היתה הפעם הראשונה בחיי שנכנסתי לעומק שאני לא עומדת בו. פחדתי, אבל ידעתי שאין לי ממה. ליד שובר הגלים (ליד המרידיאן בחיפה), לעיני המציל, ובאמת שלא רחוק מדי. שחינו פנימה, כשפחדתי מדי חזרנו בחזרה, וכך מספר פעמים. איכשהו הנוכחות של הבן הספורטיבי, המתוק והרגוע שלי – שגם רגיל מאוד לים כי הוא גולש, ושוחה עם אביו – עזרה לי.

השפעה עמוקה

ההנאה היתה מטורפת. קשה להסביר את זה ואני לא בטוחה ששווה אפילו לנסות. לעלות ולרדת עם הגלים, להיות בתוך הכחול הזה מכל הכוונים, עם השמש החמימה ואפילו כמה דגים – מהמם. זה עזר לי לרצות להתגבר על הפחד, וכך חזרתי לים מדי יום – זה היה בתקופת החגים – ובכל יום העזתי יותר ופחדתי פחות. הפחד הפך לסוג של התרגשות, ולא משהו שעוצר אותי.

אחרי שנתיים של שחיה בים אני יכולה להגיד שההשפעה הרגשית של השחיה הזו עצומה. החוויה של התמסרות לגלים, ההתגברות על הפחד – עוד קצת ועוד קצת, האויר הפתוח, המאמץ הפיזי אבל בלי השגוף יתחמם – זה שינה אותי.

עכשיו יש שאלה

מי בכלל יכול לשחות בים?

מן הסתם, צריך לדעת לשחות בבריכה, וצריך כושר מסוים. אבל… לא צריך להיות מומחים או ספורטאים רציניים. אם אתם יודעים לשחות סגנון אחד בבטחון, ועושים ספורט כלשהו פעמיים בשבוע, לדעתי זה מספיק בשביל להתחיל. כאשר התחלתי לא יכולתי לשחות בבריכה ברציפות (היתי עושה הפסקות ליד הקיר), לא שחיתי מהר במיוחד, וחתירה ידעתי לשחות רק עם סנפירים (וזה גורם להרמת גבה מזלזלת אצל שחיינים "אמיתיים"…). קיבלתי מעט מאוד שיעורי שחיה וזה היה מזמן. למדתי טיפה פרפר מחיקוי וקצת יוטיוב. בקיצור – חובבנית למדי.

זה משהו שצריך להבין: בבריכה עובדים על סגנון שחיה. בים זה משהו אחר. אתם שוחים בשביל הכיף. בשביל החוויה. ועל הדרך, מתחזקים בטירוף. בהתחלה היתי שוחה 10 דקות בים. היום אני יכולה לשחות שעתיים בקלות. ועוד לרוץ אח"כ. אגב, הסגנון שלי לא טוב במיוחד גם היום.

סבבה. טכנית, מה צריך?

ציוד – קודם כל משקפת

אני מסתכנת בלהשמע טפשית למי שמכיר שחיה בים, אבל לי זו היתה תגלית. ההבדל בחוויה של כניסה לים עם משקפת ובלעדיה הוא אדיר. בלי משקפת, תמיד ניסיתי לקפוץ ולהשאר מעל לגלים. היה סוג של מאבק ביני לבין הגלים. הם מגיעים, ואני צריכה להתגבר עליהם. זה כיף, אבל גם מערב סטרס. בשניה שהרכבתי משקפת והכנסתי את הראש למים, הכל השתנה. עכשיו הגלים פשוט הרימו והורידו אותי מעדנות. קרוב מאוד לחוף, איפה שהגלים נשברים ויוצרים קצף, הם מדי פעם התנפצו לי על הראש – אז מה? לא קרה לי כלום מזה. מעט עמוק יותר, הגלים פשוט מעלים ומורידים, בתנועת rocking מהפנטת. חוויה כל כך שונה.

אני משתמשת במשקפת פשוטה ורגילה, כזו ששוחים איתה בבריכה. אבל מספיק טובה (לא משהו ישן מדי) כך שיש לי וואקום טוב, והמים לא נכנסים. כשאתם מודדים משקפת בחנות, תצמידו אותה לפנים ותוודאו שנוצר וואקום גם בלי הרצועה שמחזיקה. זה המבחן. תתעקשו למדוד עוד דגמים, עד שתמצאו משקפת מתאימה. נשים אולי צריכות דגם של ילדים, כמוני.

עוד אופציה נעימה –

ציוד – אפשר גם סנפירים

כמובן שאפשר לשחות פשוט ככה. אבל אם יש לכם, שווה לנסות. בעזרת סנפירים דוחפים מים יותר בקלות, כך שאפשר לשחות יותר רחוק, יותר מהר, יותר בקלות – ועדיין זה ספורט מעולה. מצאתי עוד יתרון בסנפירים – מכיון שאני לא מתעייפת כל כך מהר, אני פחות פוחדת. בעבר פחדתי שאסחף למקום רחוק ואהיה עייפה מכדי לחזור. אבל הסנפירים עוזרים, ואני יותר רגועה. חוץ מזה שאתם תראו עוד יותר מיוחדים ואקסצנטריים…

רוצים להתחיל… אז

איזה מסלול?

בפעמים הראשונות שחיתי פנימה ובחזרה לחוף מספר פעמים, בתוך השטח של שובר הגלים, כמו שחיה בבריכה. אח"כ עברתי לשחות במקביל לחוף, במקום שהוא לא רדוד למדי ששם הגלים מתנפצים, אבל לא בעומק עמידה. שם הרגשתי בטוחה יחסית. בהמשך התחלתי לשחות לעומק של בערך 300 מטר – בחיפה יש לנו מצופים שמסמנים את זה – ואז לשחות לאורך החוף, ממצוף למצוף.

הפוגה קלה עם סיפורים משלי על ההשפעה של ספורט, קצת על ההתחלה של שחיה בים,
ואז נמשיך בהדרכה הטכנית איך להתחיל לשחות בים:

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם:

איזה סגנון?

בתור התחלה אני מציעה לשחות את הסגנון שהכי קל לכם. אולי זו שחיית חזה. לשחיית חזה אין הילה יוקרתית, ובאמת, בבריכה היא די משעממת. אבל כשמתחילים לשחות בים המטרה היא להתרגל ולפתח יכולת לשחות בים. תזכרו, אנחנו לא פה לעבוד על סגנון, בטח לא בהתחלה.

מכיון שאני מרכיבה סנפירים, אני לא יכולה לבצע עם הרגליים את התנועות של שחיית חזה (לא עושים את זה עם סנפירים), אז אני משלבת ברגליים תנועות של חתירה ופרפר. פרפר נחשב לסגנון קשה, אבל החלק של הרגליים דווקא קל ללמידה ומהנה, בעיקר עם סנפירים. בידיים אני עושה תנועות של שחיית חזה, לרוב, וקצת חתירה. ככל שהכושר שלי עלה יכולתי להעלות את מינון החתירה. בים סוער נוח לי יותר חזה.

ואולי אפילו

ניסיתי פעם-פעמיים ולא הצלחתי ממש לשחות

גם לי זה קרה בהתחלה. מאוד מאוד נהניתי, אבל היה צריך הרבה פרגון עצמי בשביל לקרוא למה שעשיתי שחיה. התנועות שלי לא היו מסודרות, ולמעשה בקושי התקדמתי לאנשהו. לא היתי כל כך חזקה עדיין, והגלים בלבלו אותי. אני זוכרת שמתישהו שחיתי צפונה מול סוכת המציל, ואחרי הרבה זמן ראיתי שאני עדיין בדיוק מולה… לא מרשים במיוחד.

אם ניסיתם כמה פעמים וזה מה שקורה, לא להתייאש! זה כיף, נכון? אז זה מספיק טוב להתחלה. היה יום אחד – אחרי איזה 20 פעמים ששחיתי, שבו פתאום התארגנה לי השחיה. כנראה שהתחזקתי מספיק, ונכנסתי לקצב עם הגלים, ופתאום מצאתי את עצמי מתקדמת מרחק. התחושה היתה נפלאה. סוף סוף יכולתי באמת לומר שאני שוחה בים.

וכמובן

לא לשחות אם סוער מדי

אישית מצאתי את השחיה בים סוער מדי לא מהנה. באזור המאוד רדוד לא הרגשתי שזה מסוכן, אבל גם לא הצלחתי ממש לשחות. עמוק יותר זה נראה לי מסוכן.

כאן הפחד הוא דווקא מדד טוב. אם כבר התרגלתם קצת לשחיה בים, ויום אחד הים נראה מפחיד מדי, או שאתם נכנסים ופתאום מרגישים שהוא מפחיד (הגלים גם יכולים להתגבר באופן פתאומי למדי), או שהעומק מתחיל להפחיד – עדיף בהחלט לחזור לחוף.  יש לפעמים סחף חזק מאוד ומרגישים את זה כשנכנסים. זה קרה לי כמה פעמים. היה אדרנלין טוב, אבל הבנתי שזה סוער מדי, ויצאתי. עדיין היתי גאה בעצמי שניסיתי.

בעונות שיש מצילים אפשר גם לשאול אותם מה מצב הים לפני שנכנסים, ואפשר גם לבדוק מהבית את גובה הגלים, למשל כאן. ככל שתתרגלו גם תכירו את עצמכם ותחליטו מה גובה הגלים שנוח לכם עדיין לשחות בו. כיום אחרי שנה ומשהו של שחיה בים הגבול שלי עובר ב – 90 ס"מ, מעל לזה אני מעדיפה את הבריכה או לשחות עם שחיינים מנוסים. אני לא שוחה כשיש רוח מזרחית כי יש לי נסיון לא טוב עם זה של גלים מבולגנים וסחף חזק.

גם זה קורה מתישהו…

הצילו, מדוזות

כששחיתי בסתיו שכחתי מקיומן. ההתמודדות העיקרית היתה עם הקור של ההתחלה והסוף. אבל באביב ובטח בקיץ התחלתי את הרומן שלי עם המדוזות. באפריל עוד לא היו מדוזות, ואיפשהו בסוף מאי פגשתי אותן והיה לי ברור שאני עם מדוזות לא שוחה. כשהיו מדוזות על החוף לא נכנסתי. יש גם אתרים וקבוצות בפייסבוק שבהן אפשר להתעדכן באופן שוטף. היו עם זה שתי בעיות: אחת, היתי כבר מכורה לגמרי לחוויה המדהימה הזו של שחיה בים ולא רציתי לוותר, ושתיים, לפעמים דווחו בכל מקום שכבר אין מדוזות ואני בכל זאת פגשתי כמה.

עברתי תהליך עם זה. בפעם הראשונה ששחיתי לתוך נחיל של מדוזות, ברחתי החוצה בשיא המהירות ונכנסתי לסוג של טראומה. במשך שלושה ימים היה לי מצברוח נוראי ששום דבר לא סילק. בפעם השניה שזה קרה – אחרי שכולם אמרו שאין מדוזות – עדיין פחדתי וברחתי משם, אבל כבר לא בצורה טראומטית. בהמשך הן הפחידו אותי פחות ופחות. המשכתי ללבוש את בגדי הגלישה שלי כדי לא להעקץ מהארס שלהן שנמצא במים, מרחתי גם את הקרם Safe Sea (פיתוח ישראלי!) שעוזר, ובעיקר – למדתי להסתכל טוב טוב מסביבי. החלטתי שאם יש הרבה מדוזות אני לא נכנסת, אבל אם יש אחת או שתיים אני אתגבר על הפחד ואשחה בכל זאת. אני עדיין פוחדת לפעמים, והיתה פעם שראיתי מדוזה וממש דמיינתי שהיא רודפת אחרי. שזה כמובן קשקוש כי למדוזות אין מוח והן סתם נסחפות עם הגלים. מדוזות הן בעיני דוגמא נוספת לדבר מפחיד שאינו מסוכן, ולכן הוא שדה טוב להתמודד בו עם הפחדים שלי.

ואם כבר סתיו…

מה קורה כשמתחיל להתקרר?

צריך להבדיל בין טמפרטורת האויר וטמפרטורת המים, וגם בין התחושה על החוף (שמושפעת מהרוח) לבין התחושה כאשר שוחים. בספטמבר כבר היה קריר על החוף, אבל המים היו עדיין נפלאים וחמימים. תזכרו שהים הוא גדול, ולוקח לו זמן להתקרר. הוא לא הופך לקר ביום אחד.

ובעיקר, כאשר שוחים, הגוף מתחמם. אישית יכולתי לשחות בים בהנאה עד סוף נובמבר, ואז היה לי כבר קר מדי ולא כיף. המשכתי לשחות בבריכה לכמה חודשים, וחזרתי לים באפריל. בחורף השני שלי כבר קניתי חליפה שזה תענוג בפני עצמו… אם אתם רוצים לקנות חליפה אני ממש ממליצה למדוד, כי ההתאמה צריכה להיות מעולה. גדול מדי עושה שפשפות. קטן מדי יעצור את התנועה של הגוף. בחיפה יש את סרף קלאב המקסימים. סער, הבעלים, נתן לי חליפה לשחות איתה בים לפני שאני קונה.

ובכל זאת, יש לי כמה טיפים לשחייה בסתיו – כי שווה לנצל את הסתיו גם אם לא תמשיכו בחורף.

הכי הכי שווה…

כשקר – לרוץ לפני ששוחים

כשרצים הגוף מתחמם בטירוף, ואז כניסה למים היא עוד יותר תענוג. אז הכי כיף – לרוץ על החוף ואז להכנס לשחות. זו יכולה להיות אפילו ריצונת של כמה דקות. עד שחם ומזיעים טיפה. יש לי חברים שרוכבים על אופניים לים. לגברים זה הכי שווה – אפשר לרוץ עם בגד הים ואז פשוט לקפוץ למים. לי זה לא נוח, אז אני צריכה להחליף בגדים. אבל זה לוקח שתי דקות.

אגב, כשחם אני מעדיפה הפוך – לשחות ואז לרוץ, כשהגוף קר מהשחיה.

יש גם בגדים שעוזרים:

חולצת שחיה, כובע ים ואטמי אוזניים

בסתיו לא צריך חליפת שחיה, אבל מצאתי שעוזר ללבוש חולצת שחיה וכובע ים. החלק של הגוף שיוצא מהמים הוא הראש והכתפיים, ואם יש רוח – החולצה והכובע מבודדים ושומרים על החום של הגוף. חברה ששוחה כל החורף אמרה שהיא חובשת שני כובעי ים אחד על גבי השני. שכבת האויר ביניהם מבודדת. אפשר להוסיף גם טייץ לשחיה (נקרא בחנויות "לייקרה") והבגדים הארוכים גם עוזרים בעונות שבהן יש במים ארס של מדוזות – עם הבגדים לא מרגישים את זה בכלל.

לגבי האוזניים, שלי ממש רגישות ויכולות לכאוב בקלות, אז אני משתמשת באטמי סיליקון, והכובע משאיר אותם במקומם. כך האוזניים שלי נשארות ממש חמימות. זה כיף. אפשר גם בלי, כמובן.

טיפ מעולה שקראתי

לשמור על חום הגוף עד לכניסה למים

כן, שווה לקרוא קצת על שחיה בים ממומחים גדולים ממני, ואחד הטיפים הטובים היה זה. הרי בסתיו כבר קר על החוף. אז אני לובשת מעל בגד הים חולצת שחיה ארוכה, ומעל זה סווטשירט סגור, שאני פושטת רק שניה לפני שאני נכנסת למים. אחרי שהרכבתי וסידרתי את המשקפת. ממש חם לי עד שאני נכנסת למים. זה באמת עוזר.

וגם…

להיות מצוידים לזמן היציאה מהמים

שזה החלק הקר באמת, אבל הוא ממש קצר. אני כבר מתורגלת. יוצאת ממש במהירות למקלחת (המים במקלחת מתחממים בצינורות והם יותר חמימים מהים… כיף), ואז במהירות מתנגבת, קושרת את המגבת הדוק על הראש, ולובשת את הסווטשירט הסגור שלי. מהרגע הזה אני סבבה.

עוד דבר שתמיד עוזר

לדבר עם אנשים שעושים את זה

כמו בכל דבר שאתם רוצים לעשות, מי שכבר עושה את זה הוא זה שיכול לחזק אתכם. כשהתחלתי לשחות בים פתאום מצאתי לא מעט חברים שכבר עושים את זה, חוץ מבן זוגי שעושה את זה שנים. אבל הוא רוסי, אז זו לא חוכמה. חברה אחת נתנה את הטיפ לגבי הכובע, אחרת עודדה אותי ואמרה שלא קר לה אף פעם כשהיא שוחה. ידיד הסביר לי מה עושים אם מרגישים שנסחפים (שוחים באלכסון – בזוית קטנה לכוון הזרם, תקראו על זה קצת). טריאטלטים הסבירו לי על ההתמודדות עם המדוזות, ובעיקר קיבלתי תחושה טובה שזה אפשרי וכיפי. מדי פעם הצלחתי לסחוב איתי חברה או שיחדתי את הבת שלי להצטרף, מה שעושה את זה עוד יותר מהנה.

יש אנשים שמדברים איתי ואנחנו משלבים את השחיה בתור חלק של אימון אישי (או ריצה, הליכה, ריקוד או כל פעילות אחרת) בתור דרך פשוטה יחסית לצאת ממשברים, להוסיף אנרגיה, צלילות ומיקוד, ולקדם את מה שחשוב.

רוצה עוד?

רוצה לקבל את החומרים הכי טובים שלי על בריאות ואנרגיה?
כווני חשיבה חדשים ודחיפה עדינה קדימה. כאן מזמינים:

ואם כבר השתגעתם והגעתם לחורף

אז שווה להתפנק עם כובע וכפפות, שמזמינים בזיל הזול מאיביי.
ואז אולי אם תשחו ביום חורף שמשי , קפוא ומקסים, בים של 17 מעלות,
גם הבת שלכם תעלה תמונה כזו לאינסטגרם:

 

אולי יעניין אותך גם: