איך לזהות גורו ולהתרחק ממנו

מה הסכנה עם גורואים וכל שיטה ודרך קיצוניות? יש סכנה גדולה – להפגע ממש, שהחיים יהרסו. שפושעים יפגעו בנו. ויש סכנה קטנה – להשאר יותר מדי זמן בסביבת אנשים ופתרונות לא מתאימים, ולהפסיד אחרים טובים. אני מרחיבה את הדיון מעבר לאונס ופגיעות מיניות, שהן רק חלק מהסיפור. אישית, אני סולדת מה"סמיכות" שנוצרת סביב גורואים. ריכוז של יותר מדי אנשים סביבם, יותר מדי כוח במקום אחד ויותר מדי עוורון של כולם למה שקורה שם.

מי חשוף? תופתעו

מי חשוף להצמדות מזיקה שכזו, שיוצרת סכנה להפגע? כמובן מי שנמצא במקום אישי לא טוב, מבודד, חלש – גם אם זה לא נראה עליו כלפי חוץ, למשל מצליח מקצועית או בעל משפחה. את זה אנחנו יודעים. אבל יש קבוצה נוספת, מפתיעה – אנשים עם כוח רצון חזק. אנשים שאוהבים לסמן מסלול וללכת עליו בלי להסתכל יותר מדי ימינה ושמאלה. זה מסוכן. לצערי אני מכירה את זה אישית. יש לי נטיה לטוטאליות ומשיכה למצוא את "הדרך האחת", העקרון שנכון תמיד, הדרך שאם אלך בה לא אצטרך לדאוג ולהסס. הבנתי את הנטיה הזו שלי בערך בגיל 30 ומאז אני עושה הרבה כדי להתפתח ממנה והלאה.

הסתקרנתי, קראתי ולמדתי על גורואים וכתות שונים. למדתי גם מלקוחות, מתוך החוויות שלהם, וגם מתוך החוויות האישיות שלי עם סוגי לימוד טוטאליים, מסוגים שטוענים ש"כל התשובה אצלנו".

איך לזהות גורו או שיטה קיצונית מדי

טוטאליות: טענה לבלעדיות על האמת או הכוון הנכון. רק מה שאני אומר נכון, אל תקשיבו לאחרים, הם טועים ולא מבינים. אם אתם הולכים בגישה אחרת אתם בוגדים בגישה שלי או לפחות לגמרי לא בכוון.
הקצנה והגכחה של כל מה שאחרים אומרים.
אי אפשר או שאתם לא יכולים להבין עד הסוף את מה שאני אומר, תצטרכו לסמוך עלי. "במופלא ממך אל תדרוש". לכן אני גם לא צריך לתת יותר מדי מידע על הכלים שלי, או שאשתמש במושגים מעורפלים.
אין חסרונות בגישה שלי או בי. אני מואר, מורם, עברתי מספיק תהליך. הגישה שלי מושלמת.
לעולם לא אודה שמה שאני מציע לא עובד. תמיד אגיד רק שצריך לנסות יותר חזק, יותר באדיקות, ולהמשיך עוד – ולא משנה כמה נזקים מצטברים. החסרון תמיד אצלך, באישיות שלך או בביצוע שלך.
אני מתרחק מלוגיקה. קשור לסעיף הקודם. אם את סובלת, אני אגיד לך לשחרר את האגו, שזה חלק מהמסע שלך, קיבלתי מידע מלמעלה וכך הלאה.

פוטנציאל הפגיעה של סמכות

פוטנציאל הפגיעה מכל סוג של סמכות הוא עצום. בתחום הטיפול יש ספר שלם על זה – "בגנות הפסיכותרפיה" (מומלץ, וכרגיל עם קורט מלח). יש כאן כמה סכנות מרכזיות:

בידוד והרחקה ממקורות תמיכה. אם רק מה שהגורו אומר נכון ואסור להקשיב לאחרים – צריך להתרחק מהם. הטבע האנושי הוא להקשיב לאחרים, לכן כדי לא להקשיב צריך להתרחק, להתנגד לאינסטינקטים טבעיים ולהתנגד לאינטואיציה שלנו – מה שמחליש אותה.
פגיעה באוטונומיה ובתחושת הערך העצמי. אתם לא יכולים להבין, אל תנסו להבין. לאט לאט החשיבה העצמאית והביקורתית נשחקת אל מול ההתקפות עליה. גורואים יוצרים החלשה ופגיעה כדי להמשיך לשלוט.
כניסה למערכת יחסים של ריצוי. אני רוצה לרצות את המנהיג, המטפל, הקהילה. נוצר אינטרס שלא קשור להטבה עם עצמי או עם אחרים – אלא גובר עליו. הרבה פעמים גורואים גם יוצרים עמימות לגבי סוג הפעולות שנדרש כדי לרצות אותם. כל הזמן מוסיפים דרישות ומחמירים אותן.
פגיעה רומנטית או מינית. אפילו החוק מכיר בכך שכאשר שוררים יחסי מרות, גם יחסים מיניים בהסכמה יכולים להחשב כהטרדה – כי זו לא הסכמה אמיתית. השילוב של יחסים רומנטיים או מיניים בתוך כל סוג של טיפול מהווה סכנה עצומה למטופל. זה נכון גם במקום עבודה ובכל סוג של יחסים מיניים עם מנהיג או מורה. תקיפות מיניות הן כמובן פשעים חמורים. אבל הסכנה קיימת גם בפלרטוטים וביחסים שלכאורה נראים לגיטימיים. כאן כתבתי על זה.
פגיעה קונקרטית. אבדן משאבים – כסף, זמן. פגיעה פיזית ממחלות שלא טופלו כראוי.

דוגמאות מתחומים שונים

עכשיו מככבים שני אנסים גורואים ז"ל בכותרות, אבל יש גם דוגמאות יומיומיות ונפוצות אחרות:

יוגה מסוגים שונים ובמיוחד הסוג האהוב עלי – איינגאר – טוטאליים מדי לטעמי. אני ממליצה על יוגה לכל אדם. מתוך 15 שנה שאני מתרגלת יוגה, 10 שנים הם בגישה הזו, היא המועדפת עלי ואני ממשיכה בה. עם זאת אני מתנגדת לטוטאליות שלה. מורים מסוימים טוענים שלא נכון להשתתף בשום פעילות אחרת ושום ספורט, ואפילו לא שום תרגיל מגישת יוגה אחרת. הכל כלול בשיטה הזו והיא מושלמת להכל. לטעמי כל אדם צריך לבדוק לעצמו, האם נכון לו להשתתף גם בפעילויות אחרות, כמו שחיה, ריצה, אמנויות לחימה או סוגי יוגה אחרים, והאם יש הנחיות מסוימות בשיטה הזו שלא מתאימות לו.
תזונה מסוגים טוטאליים. כמו 80/10/10 – טבעונאות מחמירה. למדתי המון מהגישה הזו וחיי השתנו לטובה מכך, ועדיין. נחשפתי למקרים שבהם אנשים ממש נפגעים בריאותית, זה לא מתאים להם ונוצרים נזקים, וכאשר הם מנסים להתייעץ – העצות שהם מקבלים הם בכוון של עוד החמרה בתזונה ועוד התמדה. יש שם פסילה מוחלטת של כל דבר אחר – כל מזון שהוא לא צמח מכונה "גופות והפרשות". אישית אני לוקחת חלקים מהרעיונות האלה ומרכיבה אותם בצורה שנכונה לי.
מורים מסוימים לשווק דיגיטלי שיוצרים הערצה כלפיהם ולגיטימיות לתשלום של עשרות אלפי ש"ח לקורסים מוקלטים. אם החומרים שלהם לא יתאימו לכם הם יפנו את האשמה אליכם: אתם לא מספיק נחושים, אין לכם אש בעיניים, אתם "לוזרים" ואתם לא מתאימים לקורס. את הכסף לא תוכלו לקבל בחזרה כי אתם אלו שלא בסדר. אני בעד ללמוד מהמומחים, בהחלט, אבל לטעמי שכר של כמה מאות ש"ח לשעה אמור להספיק למומחה כדי לייעץ. אפשר למצוא אחרים קצת פחות מפורסמים שיודעים לא פחות ואולי יותר, בלי לשלם "מס גורואיות" כה גבוה.
סדנאות של עבודה רגשית עמוקה, כמו פסיכודרמה או טנטרה – אני אוהבת וממליצה, אבל אלו סביבות שעלולות לערבב יחסים אישיים עם העבודה הרגשית שקורית שם. בעיני מסוכן ליצור קשרים אישיים עם מורים, ואני מתרחקת מקשרים כאלה כמו מאש. יש מספיק אנשים בעולם להיות בקשר איתם. קשר אישי יכול לעבוד עם קולגות שנמצאים באותה רמת בטחון וכוח, אבל לא מורה ותלמיד.
סוגי רפואה אלטרנטיבית ומטפלים שפוסלים ומזהירים מפני כל רפואה מערבית. אני בעד לנסות דברים, ועם הצלחה לא מתווכחים. אבל יש גישות ומטפלים שלא מתווכחים גם עם כשלון. הטיפול לא מצליח ועדיין התשובה היא לתמיד רק בו, ולהתרחק מכל דבר אחר שיכול לעזור. על כל אדם שנפגע מטיפול רפואי יש גם אדם שנפגע מחוסר פניה לטיפול רפואי.

מילה למטפלים

עלינו חובת הזהירות. אנחנו לא גורואים. התפקיד שלנו הוא לתת שירות, להתאמץ שיהיה הכי טוב שאפשר, ולבקש מלקוחות מחיר הוגן. לקוחות לא צריכים לשרת אותנו בשום צורה או לתת שום תמורה נוספת. לא להכנס לקשרים רומנטיים עם לקוחות, ולהזהר אפילו בקשרים חבריים שעלולים לטשטש גבולות וליצור פגיעה. מותר לעזוב אותנו, מותר ללכת למתחרים וגם לחזור, מותר להטיל ספק וביקורת במה שאנחנו עושים, וזה מבורך. בואו פשוט ניתן שירות טוב, מכל הלב, וזהו. לא פחות ולא יותר.