איך לפתח חריצות

איך לפתח חריצות

(מעדיפים להקשיב? רוב המאמר בהקלטה)

 

יש שבתות, כמו היום, שעבורן אין לי תוכנית מיוחדת. את המשפחה ואת חבר שלי פגשתי בשישי. קמתי בנחת בלי שעון, הילדים עוד ישנים. צחצחתי שיניים, הדלקתי מחשב והתחלתי לעבוד. אמא שלי מצלצלת. לפעמים היא מגיעה אלי בשבת, היום לא. מה את עושה? שאלה. כרגיל, אמרתי, עובדת. קצת על האתר החדש. אח"כ אכתוב משהו שיהיה להתחיל את השבוע איתו. אחרי הצהריים אצא לרוץ בים.

את בלתי ניתנת לעצירה, אמרה לי. לא, אמרתי. את מכירה אותי. זה ה – default שלי, ברירת המחדל. אם אין לי משהו מיוחד לעשות – הילדים לא צריכים אותי, למשל – אני ממשיכה לעבוד כרגיל. אם לא בא לי לכתוב, אפתח את אחד הספרים שיש לי על השולחן. אבל אני אעשה משהו שהיה שווה לעשות אותו.

חריצות היא מדרגות נעות

אם אתם יכולים לעלות עליהן, הן פשוט נוסעות. לא צריך מאמץ מיוחד כדי לעמוד עליהן. לא קשה לי לשבת לכתוב או לעשות את מה שקבעתי לי. אותו דבר עם כושר גופני, אגב. אם כבר בכושר, קל להמשיך עם זה. כמו מהירות שיוט במכונית.

יותר מזה. מדרגות נעות מגיעות ליעדים. חריצות שמכוונת לכוון פרודוקטיבי (ולא רק ללמידה, עוד נדבר על זה) – מצליחה. לוקח זמן, אבל כן. אם מישהו מוכן לעבוד בחריצות ובהתמדה על משהו, 6-8 שעות ביום, 5-10 שנים – הוא יכול להתפרנס ממנו (או להגיע למטרה אחרת). מלקולם גלדוול בספרו "מצוינים" מצטט פתגם סיני:

"אדם שיקום לפני הזריחה 360 ימים בשנה, יעשיר את משפחתו"

מטאפורית, כמובן. אפשר לעבוד גם בלילה. לא פגשתי בינתיים דוגמאות נגדיות. מיזם יכול להכשל, זה קורה כל הזמן, אבל אם אדם הגיע אליו על המדרגות הנעות של חריצות, הוא יתקדם משם.

איך לפתח חריצות

יוצא לי לדבר עם הרבה אנשים שמצליחים ולא מצליחים לפתח חריצות. כמה הצעות מנסיון:

1. לשלול או לטפל בקושי אורגני

הפרעת קשב. כתבתי על זה, למשל כאן. במיוחד בתחומים שהם מול מחשב, דורשים ניהול עצמי והתמדה במשימות שחלקן אפורות. עד היום לא יצא לי להתקל באדם שיש לו הפרעת קשב, שנים לא יכול להושיב את עצמו בצורה מסודרת על משימות, ופתאום זה השתנה מתוך החלטה. זה משתנה עם טיפול מתאים.

2. יש טיפוסים שצריכים מסגרת

אם לא אבחנתם את עצמכם לפי 4 הנטיות של גרטשן רובין, כדאי. יש טיפוס אחד נפוץ – 43% מהאמריקאים, לפי הסטטיסטיקה שלה, שהיא קוראת לו Obligers – הטיפוס המרצה. אם זה אתם, אתם נענים לציפיות חיצוניות – מה שאחרים צריכים ורוצים מכם – ולא לציפיות פנימיות. לא למה שאתם קובעים לעצמכם. מהנסיון שלי, אם זה באמת הטיפוס שלכם – אתם צריכים לעבוד בתוך מסגרת. שם אתם יכולים להיות תותחים.

כל עוד יש סביבכם בוסים/קולגות/לקוחות שצריכים מכם עבודה טובה, אתם תספקו אותה. אם אתם אמורים לשבת ולייצר את זה בעצמכם, כי קבעתם לעצמכם – זה לא יעבוד. אתם לא תקומו בשבת ותשבו ליד המחשב אם אף אחד לא מחכה לזה מכם. אתם תעשו משהו עבור אחרים, שכבר התרגלו לסנג'ר אתכם בהתמדה.

טיפוסים אחרים – יש לכם את היכולת, לפחות הפוטנציאלית, להוביל את עצמכם. בתור מאמנת אני לא אוהבת להגיד על דברים ש"אי אפשר", אבל לפעמים פרודוקטיבי יותר להבין שכוון מסוים לא יעבוד ולמצוא כוון אחר, מאשר לדפוק את הראש בקיר שנים.

3. לצאת מהרגלים התמכרותיים

יש הרבה דרכים – תצטרכו למצוא משהו שיעבוד לכם. זה כמו עם אוכל. כל אדם בריא ואנרגטי שפגשתי פיתח מערכת מסוימת שעובדת לו, איך להסתדר עם עודף הג'אנק שמקיף אותנו. האקס שלי לא מכור לזה מלכתחילה – יופי, זה כמו לזכות בלוטו. אחרים עושים משהו שעובד להם. בלי ממתקים בכלל. אוכלים רק בשעות מסוימות. אוכלים רק מה שהכינו בעצמם. רואו-פוד. פליאו. רק לפני אימון ספורטיבי. מוצאים דרך.

אותו דבר עם הרגלים התמכרותיים אחרים, שקשורים לניהול זמן. בין אם זו צפיה בסדרות כל יום, שיטוט אינסופי בפייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ, ובין אם זו התמכרות ללמידה – אלו מעצורים עצומים. מי שפיתח חריצות מצא דרך להשתחרר מהם. מידה קטנה יכולה לעבוד. מידה גדולה – לא.

כתבתי לא מעט על גמילה מהתמכרויות. בתור התחלה, יכול להיות שאתם צריכים לישון יותר. אתם צופים/גולשים כדי לנוח בערב – ואתם בכלל עייפים וצריכים ללכת לישון. אם תישנו יותר בחלק מהלילות, תוכלו לנצל חלק מהערבים לעשות את מה שאתם באמת רוצים. ספורט, עבודה, לימוד.

4. לשנות סביבה עצלנית

ולהקיף את עצמכם באנשים שפיתחו חריצות. כתבתי על זה כאן. מי שנמצא סביבנו מכריע את הכף שלנו. ג'ים רוהן אומר:

אתם הממוצע של 5 האנשים שאתם מבלים הכי הרבה זמן איתם.

רואים את זה על זוגות ובריאות. הרבה פעמים בני הזוג עושים ספורט (אולי יחד) ושניהם בכושר ואנרגטיים, או שהם מבלים יותר זמן באפיה/נשנוש עוגות מאשר בתזוזה. אותו דבר עם הגשמה עצמית בתחומים אחרים. אנשים קרובים משפיעים זה על זה. אם כל זמן הפנאי של מי שסביבכם מושקע בצפיה אינטנסיבית בסדרות, אתם נמשכים לשם. אתם עוברים שטיפת מוח וזה כבר נשמע הגיוני. הם מספרים לכם על סדרות, משביעים אתכם שאתם חייבים לצפות במשהו חדש, שואלים לאיזה פרק הגעתם.

יש סביבות אחרות. בגלל זה אנשים שרוצים להכנס לכושר הרבה פעמים מצטרפים לקבוצת ריצה, גם פיזית וגם בפייסבוק. רוב האנשים חושבים שמטורלל לקום מוקדם בבוקר או לצאת מאוחר בלילה לריצה. אבל יש קבוצות שלמות שעושות את זה, והן תומכות זה בזה, ומספקות מידע והשראה. העוגן המחשבתי הרגיל הוא "ריצה=אין לי כוח", אבל בקבוצות האלה העוגן הוא "ריצה=בריאות נפשית", למשל.

אם אתם רוצים לפתח חריצות תצטרכו להחליף לפחות חלק מהסביבה האנושית שלכם, אם היא עצלנית. לפחות את הסביבה הוירטואלית. אתם תרגישו שאתם הולכים נגד זרם ששחיתם בו הרבה שנים. זה נכון. ומצד שני, תגיעו למקום אחר מאשר הזרם הזה מוביל אליו. קואצ'ינג עוזר בזה.

5. הפרמטרים של גלדוול

מלקולם גלדוול מדבר באותו הספר ("מצוינים") גם על מה מוביל אנשים וקהילות לצאת מתוך עוני לעבר הצלחה. למשל, המהגרים היהודים והסינים בארה"ב הצליחו, לעומת קבוצות אחרות שלא. הוא טוען שצריכים להתקיים בעבודה שלנו שלושה גורמים, אם היא תוכל לקדם אותנו להצלחה:

  • אוטונומיה – אתם שולטים במשימות שאתם עושים.
  • קשר בין פעולה לתוצאה – יש סיכוי. מה שאתם עושים יכול להצליח, ואתם משפיעים על ההצלחה.
  • מורכבות – המשימה שלכם בונה יכולות. אתם מחכימים ולומדים ממנה. 

מהגרים שעסקו בחקלאות לא הצליחו. לא היתה שם לא אוטונומיה, לא מורכבות מפתחת ולא קשר בין פעולה להצלחה – חריצות לא תיגמלה ולא יכלה לחלץ מהעוני. הפליטים היהודים עסקו בחייטות בלילה ומכרו ביום את התוצרת – והרבה מהם התעשרו. היתה דרך. אפשר לצרף פרוטה לפרוטה ולייצר סחורה קצת יותר טובה ויקרה, וכך להתקדם. בחלקאות מי שרק קוטף בשדה לא יכול להגיע לשדה משלו.

שאלו את עצמכם אם העבודה שלכם עונה על הקריטריונים האלה, ואם לא, מה אפשר לשנות בה.

זריקת אנרגיה יומית

אני שולחת כל יום הודעה אחת בוואסאטפ.
רעיונות, עידוד וכלים. רוצים לקבל? כאן מצטרפים.

הספר שלי יכול לעזור

אם הספר שלי אצלכם, אתם יכולים להעזר בתרגילים שבפרק 4,5 כדי להכנס יותר לעומק ולהבין את המעצורים שלכם בדרך לחריצות.

רוצים עוד למייל?

החומרים הכי טובים שלי על התפתחות אישית,
מאמר או סרטון אחד בשבוע למייל. כאן נרשמים:

אולי יעניין אותך גם: