איך לצאת מתקיעות

דוקטורנט בא אלי לא מזמן, ואמר לי:

אני לא מסיים את הדוקטורט. אני מתקדם לאט מדי. אני מיישם סוגים שונים של דחיינות. עובד – אך לא על הדברים הכי חשובים. צריך לקרוא חומר רקע – קורא יותר מדי. משקיע יותר מדי בכתיבה של פסקה מסוימת, הרבה מעבר לנדרש. תוך כדי שאני עובד, לא בא לי ואני מתחיל לגלוש ולעשות הפסקות פייסבוק שיכולות להתגלגל לשעתיים וחצי. על הבוקר – במקום להתחיל לעבוד, אני קודם בודק מיילים – גם זה יכול לקחת שעתיים.

יכול להיות שאתם מוצאים את עצמכם במצב כזה – יש משהו שחשוב לכם, ואתם מבינים שאתם לא בכוון הנכון. אולי זה היה בסדר עד לא מזמן, או מוצדק מסיבה כלשהי, אבל עכשיו אתם מתחילים להתעורר לזה שאתם לא בכוון. אותו דוקטורנט אומר לי – בקצב הזה, זה לא יעבוד. זה לא יוגש בזמן והמלגה שלי תגמר.

בזמן שהייתם לא בכוון, בזמן שהוא, אתם או אני עשינו את כל ההפסקות האלה – היינו בהדחקה. עצמנו עיניים לגבי מה שאנחנו עושים. הפסקות והתמכרויות עוזרות להדחקה. בתוך כל הפייסבוקיאדה האינסופית, הוואסאטפים, אינסטגרם, נשנושים – לא ממש שמנו לב למה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו מתנהלים. כן ולא. לא עד הסוף. לא באמת.

השלב הראשון: מה התסריט הטבעי

מה הולך להתרחש כאן? אם אני כדור שמתגלגל, ואמשיך להתגלגל בכוון הזה, לאן זה הולך? אם אמשיך לבוא בבוקר וקודם מיילים שעתיים, והפסקות ארוכות… לגבי כושר – היום אני לא יכול לעשות ספורט כי אני עייף מדי, מחר חם מדי, יום אחר קר מדי – מה התסריט הטבעי כאן? אם לא אשנה שום דבר מיוחד, מה הולך לקרות פה?

פה אתם מתחילים להתעמת עם המציאות. להבין שהדוקטורט הזה לא הולך להסתיים בזמן. או להבין שבקצב הזה אני לא אהיה בכושר בשנים הקרובות. אם יש נושא בריאותי שמטריד אתכם – הוא לא הולך להשתנות. להביט למציאות בעיניים. לצאת מההדחקה. אם לא יהיה שינוי דרסטי, לראות מה יהיה.

לפעמים קשה לצאת מההדחקה לבד, ובשביל זה משתמשים במאמן. טיפ לעשות את זה לבד – גמילה של שבוע מההדחקות שלכם. משהו כמו שבוע בלי פייסבוק, בלי שוקולד, סדרות, או דבר כזה. נשמע דרסטי? אולי, אבל אנחנו מדברים על נושא שחשוב לכם, אז כנראה שזה שווה את המאמץ.

שלב שני: להיות סלחנים לעצמכם

שווה להתיידד עם התסריט הטבעי. הוא לא כזה נורא. אתם תעמדו בזה. אולי במובן מסוים אתם נינוחים איתו. אתם אוהבים את הפייסבוק והוואטסאפ. אולי יש כאן יתרונות נוספים. השלב הזה חשוב – להרגע. ברור שזה לא מה שאתם רוצים, אתם רוצים שינוי. אבל שווה לצאת מאוירת ההשרדות. כן, אתם לא בכוון, ולא, לא תמותו מזה.

אני לא אוהבת לפעול מהשרדות. צאו מהדרמה. אתם לא כאלה גרועים. כנראה שאתם הורים טובים, או מתנדבים בקהילה, או עושים מעשים טובים אחרים. יש לכם שפע של חוזקות. זה בסדר שיש  נקודת תורפה. קחו כמה נשימות עם זה. התסריט הטבעי הזה הוא לא הדבר הכי גרוע בעולם.

שלב שלישי: מה תסריט חיובי-ריאלי יכול להיות

אני שואלת אנשים: אם הקואצ'ינג שלנו יצליח, איך זה יראה?

איך יראה יום העבודה שלך? מה תעשה על הבוקר כשתגיע למשרד? מה תעשה אחרי שעתיים שכבר עבדת על הדוקטורט? איך זה יראה? או לגבי כושר. בוא נהיה חיוביים. נניח שהשינוי שלך מצליח. מתי תעשה את הספורט? איזה ספורט זה בכלל יהיה? אתה אוהב לרכוב על אופניים, יופי. מתי? מתי זה יכנס? תאר לי את התסריט החיובי. אנחנו יושבים הרבה זמן, לפעמים חצי שעה או שעה שלמה ומתארים איך זה יוכל להראות.

אם אנחנו פנימית נהיה במקום יותר טוב, אם נהיה יותר ממוקדים, פחות בהדחקות – איך זה יראה?

חשוב לשאול על התסריט החיובי כדי לדעת לאן אנחנו חותרים. לחתור לתוצאה – לסיים את הדוקטורט, להיות חזקים – אינו מעשי. המוח לא יודע לייצר את התוצאה. נניח שאני רוצה שיותר אנשים יקנו את הקורסים הדיגיטליים שהוצאתי – זה לא אומר מה אעשה עבור זה. סבבה שאני רוצה. לדמיין את התוצאות לא עוזר במיוחד.

מה שעוזר הוא לסרטט את התסריט החיובי-ריאלי שאותו אתם רוצים לבצע. הוא יביא אתכם לתוצאות שאתם רוצים. השאלה היא איך זה יראה בפועל. דוקטורט, כושר, לשווק את העסק, להיות קרובים לילדים, לעבור מעצמאי לשכיר או הפוך – מה יהיה המסלול. אתם לא מתחייבים, אתם נותנים אפשרות. כוון שאפשר להתחיל ממנו.

אחרי שלושת השלבים האלה, אם תעשו אותם מכל הלב, אני מאמינה שתתחילו לפעול.

קרדיט לרעיון הזה של התסריט הטבעי ולהתיידד איתו – קורס מעולה שלמדתי בחברת לנדמרק.