אנחנו בסדר עם רמאויות, כל עוד אנחנו יכולים להכחיש אותן לעצמנו. כשהן גלויות, לרוב נעדיף להימנע מהן.
דן אריאלי כותב על ניסוי שבו מניחים שישיית בירות במקרר משותף במעונות הסטודנטים. די מהר הבירות נעלמות (= נגנבות). לעומת זאת, חבילת שטרות שתונח שם תאריך ימים הרבה יותר.
על בירות נספר לעצמנו סיפורים שזו לא גניבה. על כסף אנחנו לא יכולים להכחיש שגנבנו, ולכן נגנוב פחות.
אם אנחנו רוצים לשנות מנהג שלנו, אנחנו צריכים להציב לעצמנו כללים שנדע בוודאות אם אנחנו מקיימים או מפרים.
"מהיום אוכל פחות קינוחים" – קל מאוד לרמות את עצמנו. זה כמו הבירות. "אני יוצא להליכה בכל יום זוגי" – זה כמו הכסף. אם נגנוב, לא נוכל להכחיש את זה.
אותו דבר עם אחרים. אם אנחנו הופכים את המעשים שלהם לגלויים וברורים זה עוזר. "אל תנזוף בי בבקשה" יעיל יותר מאשר "מה כבר עשיתי?".