שמחה, כמו רוגע, הנאה מינית, בטחון עצמי וכמו רוב המצבים הרגשיים – היא לא רק רגשית. היא גם פיזית. פיזיולוגית. שמחה היא מצב של המוח, והמוח הוא אחד האיברים בגוף. שמחה מושפעת מזרימת הדם, מתחושות פיזיות אחרות בגוף (מצב בריא, חזק, גמיש, ולהיפך, סטגנציה, דלקות ומחלות), וגם מהרגלים מוחיים. מי שמנגן פסנתר, המוח שלו מיומן לתת את פקודות הנכונות לאצבעות, שייצרו נגינה ומוסיקה. מי שמתורגל בשמחה, המוח שלו מכיר את המסלולים המוחיים המתאימים. יש שם תלמי שמחה חרושים שקל לצעוד בהם. מי שפחות מתורגל בשמחה, שמח פחות.
מה גודל מיכל השמחה שלכם
לכל אדם יש "מיכל שמחה" בגודל מסוים. כמה שמחה אנחנו יכולים לחוות ולהכיל. לרוב האנשים המיכל לא גדול ובטח לא אינסופי, כמו שהינו יכולים לחשוב.
כמה זמן אתם יכולים:
- להביט בשקיעה?
- להריח ורד?
- לחבק ילד?
- להשאר בסיטואציה מינית?
- לצחוק ברציפות?
- לחשוב מחשבות נעימות?
לפני שאתם משתעממים ועוברים הלאה?
זה לא שעמום. זו הגבלה של מיכל השמחה. הוא מתמלא, ואתם לא יכולים לחוות יותר שמחה כרגע.
איך להגדיל את מיכל השמחה
כמה כווני עבודה:
- פעילות פיזית, במיוחד אירובית
- לעשות סדר בחיים ולפתור או להגיע לשלום עם הנושאים שמעיקים עלינו ביותר
- לעסוק בעיסוקים ולהיות בחברתם של האנשים שמביאים שמחה לחיינו
- לתרגל ישירות את הגדלת מיכל השמחה שלנו
פעילות פיזית כמקור לשמחה
הרבה אנשים חושבים על פעילות פיזית כעל סבל – ובגלל זה לא עושים אותה, ויש גם קבוצה קטנה של אנשים שחווים פעילות כסבל. צאו מזה. פעילות שנעשית בראש הנכון היא כיף. תעשו לאט יותר, עדין יותר, עם המוסיקה שאתם אוהבים או כל סוג שאתם אוהבים. בואו לזה כדי ליהנות וכדי להגדיל את מיכל השמחה הפיזי של הגוף שלכם.
למדו את עצמכם ליהנות מפעילות פיזית וספורט:
- להיות פחות שיפוטיים על ההשגים. כמעט אף אחד מאיתנו לא יגיע לאולימפיאדה.
- להיות סבלניים עם עצמכם. אי אפשר לתרגל ללא שיפור. לא נדרש מאמץ מיוחד להשתפר.
- התדירות חשובה כמעט יותר מהכל. אנחנו צריכים כל יום משהו קטן, ולפחות פעמיים בשבוע. יותר כיף, כן באמת יותר כיף, לעשות משהו כמה פעמים בשבוע מאשר פעם אחת. הגוף יותר אוהב את זה ומשתף פעולה.
- לעבוד בקטן. 20 דקות מספיקות למתחילים או לעסוקים.
- 20 דקות של מה? של כל דבר. מה שהכי כיף לכם כרגע, זמין ואפשרי.
תרגיל של כמה שניות להגדלת המיכל
כשקורה משהו חיובי, קטן או גדול, קחו כמה נשימות ונסו להרגיש תחושה טובה בגוף. גם אם עדינה, עמומה או מוגבלת. גם אם אתם לא מצליחים להרגיש דבר, המשיכו לנשום ולנסות. כמה שניות וזהו.
עשו את זה בכל פעם שיש לכם מחשבה חיובית, או שמישהו אחר אומר משהו חיובי, בסיטואציה חיובית (ילד צוחק, ורד, שקיעה) ואפילו זכרון שמגיע או בדיחה בפייסבוק.
אני עושה את התרגיל הזה עם מאות אנשים, כבר שנים. תוך כדי השיחה. סמכו עלי – נסו 10 פעמים, וספרו איך הולך.
שמחה וילדות
חלק מהקטנת מיכל השמחה שלנו מגיע מהילדות. שמחה של ילדים לא נוחה להורים. כן, שמחה קטנה וקצרה. חיוכים. אבל צחוק מתגלגל? קפיצות על המיטה באושר? ריצה מאושרת ברחבי הסלון או בפארק? הוזהרנו:
זה יגמר בבכי! לא לרוץ, אתה תיפול! שב יפה כאן לידי!
זה אולי לא נכון לכל המשפחות, אבל בגדול, זה ככה.
ולכן יש לנו חרדה סביב שמחה. הבנו שהשמחה שלנו לא כל כך מתקבלת. מדאיגה את ההורים. ולכן אנחנו צריכים תרגול. כדי לחוות אותה ולהווכח שהכל בסדר, לא קורה נזק אמיתי.
הורים, סבים ומורים – שימו לב לנטיה הזו שלנו להקטין את השמחה של הילדים. להסיט אותה, לצמצם, לכוון. כשהבנתי את זה על עצמי כאמא, הזדעזעתי. אבל תשומת לב לנושא הזה השפיעה עלי. תחשבו עם עצמכם, מה אתם רוצים לעשות את זה. עד לאן אתם יכולים לתת לשמחה שלהם להתרחב.
מה אם שמחה מעלה כאב?
ברור. זה קורה. ככה זה עובד דיברתי על התופעה הזו, המטוטלת הזו, כאן. המשיכו לתרגל, גם שמחה וגם לחוות את הרגשות הכואבים. קואצ'ינג ופוקוסינג עוזרים. מיכל השמחה שלכם יגדל עם הזמן.
