איך לשנות נושאים גדולים כמו בטחון עצמי

לנושאים גדולים אפשר לגשת דרך ביטויים קטנים שלהם. אנשים אומרים לי – אין לי בטחון עצמי, אני לא יודעת איך לדבר במקום העבודה שלי, לא מעריכים אותי… איך לגשת לזה?

דרך פשוטה ואפקטיבית היא לשאול את עצמנו:
במה ספציפית זה מתבטא? אם היה לך בטחון עצמי, על מה זה היה משפיע? מה היית עושה ואומרת אם היה לך בטחון עצמי.

האישה הזו אומרת –

הבוסית מעמיסה עלי המון עבודה שהיא לא חלק מהתפקיד שלי. אני לא רוצה לעשות את זה, זה לא נותן לי קרדיט ואני סתם סובלת מזה, אבל תמיד מסכימה. אם היה לי בטחון עצמי, היתי מסרבת. אומרת שזה לא חלק מהתפקיד שלי ואני לא מסכימה.

אפשר להגיד – קודם אני צריכה בטחון עצמי ואז אתנהל אחרת עם הבוסית. אפשר גם ללכת הפוך, וזו הרבה פעמים הגישה של קואצ'ינג. להגיד, רגע – בואי נתמקד במה הבוסית אומרת, מה את אומרת, ובמיוחד בהרגשה. מה את מרגישה כשהיא מדברת? פה אפשר לעבוד בנסיונות קטנים. אולי את עדיין לא יכולה לדבר אחרת עם הבוסית שלך, אבל אפשר לעשות דמיון מודרך ולדמיין את זה. אולי את יכולה לדבר קצת אחרת עם חברות או עם הבת שלך, וכך דברים יתקדמו.

ואז יום אחד היא מדברת אחרת עם הבוסית שלה, שלוקחת את רוב העבודה אקסטרא שהיא נתנה לה. ואז היא שמה לב:

וואו, עכשיו יש לי יותר בטחון עצמי.

אם אתם מתעמתים עם נושא גדול, שאלו את עצמכם מה הביטויים הספציפיים שלו? מה היה שונה בחייכם, מה הייתם עושים ואומרים אחרת, אם הנושא היה משתנה? ותתחילו משם.

נ.ב. לא תמיד צריך להבין למה

לא תמיד אני יודעת בדיוק מדוע אנשים (או אני) מרגישים כפי שהם מרגישים. אולי יש לי כוון, אבל יקח הרבה זמן להבין את כל הסיבות.

הגישה הפילוסופית-פסיכולוגית שאני משתמשת בה, פוקוסינג, ניגשת לחוויות בצורה ישירה יותר. מה אני מרגישה עכשיו. ואם אני ניגשת לתחושות שלי בצורה הנכונה, אני אוכל להרגיש אחרת, לאט לאט ותוך תרגול, גם בלי לדעת במדויק את המקורות.