יש כל כך הרבה תיאוריות שונות. אנשים מדווחים על תוצאות בריאותיות מדהימות מטבעונות, פליאו, ״קצת מהכל״ כולל לחם לבן וממתקים, לא לאכול בבוקר, לא בלילה, 2-3 ארוחות גדולות ביום, 6-12 ארוחות קטנות ביום… קפה כן, קפה לא. מה עושים עם כל זה?
אז קודם כל, זה נכון. אנשים הם שונים, שונים מאוד. ידענו את זה כבר, ועכשיו מגיע המחקר החדשני של מכון וייצמן לגבי טביעת חיידקי המעיים שלנו ששונה כל כך מאדם לאדם – שמלמד אותנו על להבדלים אדירים בתגובה שלנו למזון ולתרופות שונים. לרוב האנשים פירות אינם מעלים מדי את רמת הסוכר בדם, והם מומלצים (עוד נתון חשוב שגם ידענו כבר שנים וגם עכשיו שוב הוכח במחקר שלהם), ומצד שני יש כאלה שכן, ויש כאלה (מעטים) שחסה מעלה להם מדי את רמת הסוכר בדם. וזו רק השפעה אחת.
אז אנחנו שונים. מה עושים עם זה? איך מחליטים מה לאכול? נניח שאנחנו רוצים לשפר את התזונה שלנו, איך נעשה את זה? איך נבין אילו מאכלים טובים לנו ואילו לא?
הפרדה – רגשי או רציונלי
בפוסט הזה אני לא מתייחסת בכלל לשאלות רגשיות של איך להגמל ממזונות מזיקים. כתבתי על זה הרבה ובגדול אני ממליצה על הספר של אלן קאר ״הדרך הקלה להפסיק לעשן״ שמתאים לכל סוג של התמכרות, כולל למזון מזיק. כאן אני אדבר על הבחירה הרציונלית במזונות, לאיזה כוון כדאי ללכת.
פיתחתי כמה מבחנים למזון. אתם מוזמנים לאמץ אותם או חלקם, ולהוסיף מבחנים משלכם. העיקר – לדעתי, לחשוב באמת על ההשפעה של המזון שאנחנו צורכים עלינו. על התחושה הפיזית והרגשית שלנו, ועל פרמטרי הבריאות שלנו.
עוד דיסקליימר אחד – אני לא מתייחסת כאן לשאלות מוסריות שקשורות למזון – ולכן הקטע הזה לא עוסק בטבעונות כן או לא. אני גם לא רואה את זה כל כך שחור לבן כמו שמקובל היום לראות.
אז, הנה המבחנים הראשונים למזון:
1. האם יש מחקר חד משמעי נגד מזון מסוים
לא פשוט לעשות ניסויים כאשר אנחנו צורכים המון סוגי מזון, שהרבה ממנו משפיע עלינו רע. אנחנו מקבלים תגובות צולבות ממאכלים שונים, הבריאות שלנו לא טובה, אנחנו עייפים וחולים לא מעט – ואז אין דרך לשפוט מאכלים ספציפיים. לכן בתור שלב ראשון היתי מוציאה מהתפריט כל מה שיש מחקר חד משמעי לגביו. בשר מעובד (כל סוג של נקניקיה, נקניק כולל פסטרמה, דגים משומרים ומעושנים כולל סלמון מעושן) הוא מסרטן. החוצה. ממתיקים מלאכותיים מכל הסוגים – מעלים סיכון גם להשמנה וגם לסכרת (גם זה קשור לחיידקי המעיים שלנו כנראה). החוצה. לגבי מוצרי חלב, לדעתי יש לגמרי מספיק ראיות נגדם – אבל אם לא השתכנעתם, אפשר להשתמש במבחנים האחרים לגביהם. ויש עוד מאכלים כאלה.
2. אם יודעים שאישית משהו לא טוב לנו
הגיוני לחלוטין. אם מאכל מסוים גורם לנו לבעיות כלשהן. ממש כלשהן – אז הוא לא מתאים לנו. אם הוא גורם לבעיות עיכול, עייפות, כאב ראש, בחילה, צרבת, מצב רוח רע – אז לא. אין צורך לאכול ארוחה ואז לקחת כדורים נגד צרבת. הצרבת היא רק סימפטום אחד לפגיעה בבריאות. צריך להבין מה עושה לנו צרבת ולוותר עליו. ואולי זה לא רק הרכב הארוחה אלא גודלה.
עד פה אולי לא חידשתי הרבה. הנה המבחנים האישיים שלי, שעזרו לי מאוד להגיע לתפריט מדויק לי, שאני מרגישה איתו מעולה כבר שנים
3. ממכר אותנו ברגע מסוים
אם מסתכלים על ילדים, כשמגישים להם מזון רגיל שהוא באופן כללי בריא (פירות, ירקות, ללא ספק) – הם יפסיקו לאכול כאשר הם שבעים. כאשר זה הספיק לגופם. האוכל הזה לא ממכר אותם. הגוף מסמן – מספיק, וקל להיענות לסימן הזה. גם אנחנו. אם נאכל סלט ירקות, אנחנו נפסיק כאשר זה הספיק לנו. אם נאכל סלט פירות, אני מאמינה שגם אז (אבל תבדקו בעצמכם!). רוב האנשים שיאכלו אגוזים טריים יפסיקו לאחר מספר מסוים, לא גדול מדי. ואם הוא יצא די גדול, הם יפתחו מרווח גדול יותר עד לארוחה הבאה. כלומר, האגוזים לא היו ממכרים עבורם. לעומת זאת, אם נשב עם קערת ״פיצוחים״ (אגוזים קלויים ומומלחים, וחלקם בכלל מטוגנים), לרוב האנשים זה יהיה מזון ממכר. אנחנו לא נפסיק לאכול בזמן. אנחנו אולי אפילו כבר נתחיל להרגיש כאב בטן, ואנחנו צמאים מאוד, ועדיין, היד שלנו נמשכת שוב ושוב לקערה. קשה להפסיק לאכול לפני שהכמות נגמרת. כלומר, זה מזון ממכר. ומבחינתי, מזון ממכר הוא מזון לא מתאים. כי אם אכלנו יותר מדי, אח״כ נרגיש רע, וזה שוב – רק סימפטום אחד לכך שפגענו בעצמנו פיזית. סביר להניח שיש עוד תוצאות רבות לאכילה שלו – לא רק הנזק המיידי. אגב, גם תחושה רעה בעיני היא מחיר כבד. אני רוצה להרגיש טוב. בכל יום. ולהיות פנויה רגשית לאהובים עלי וללקוחות שלי. מזון משפיע על זה.
4. ממכר באופן כללי
עד עכשיו דיברנו על התמכרות ברגע מסוים. מאכל שקשה להפסיק לאכול אותו ומגזימים איתו לגמרי. אבל יש מזונות שהם ממכרים באופן כללי. קפה הוא דוגמא מקובלת. רוב האנשים (לא כולם) – אם הם לא שותים קפה עד שעה מסוימת ביום, הם עייפים מאוד (או שיש להם כאב ראש ואפילו מיגרנה). לעומת אנשים שלא שותים קפה בכלל – שלא סובלים מהתופעה הזו. כלומר, כנראה שהקפה עצמו גורם לאנשים הללו להתמכרות ולכאבי הראש – יוצר מצב שבו הם ממש צריכים מזון מסוים. וזה לא רק קפה. לרוב האנשים ממתקים הם ממכרים. נוצר מצב של רצון מתמיד לממתקים, או רצון חזק מאוד למתוק לאחר ארוחה. אנחנו חושבים שהרצון הוא מתוך הרגל, אבל למעשה זו התמכרות. ולראיה, אנשים שמפסיקים את הצריכה של ממתקים לחלוטין, חווים שגם הרצון נפסק – ודי מהר (לא כולם, כי יש אלמנטים רגשיים של התמכרות, אבל זו תופעה נפוצה). אז מבחינתי, מאכל ממכר לא מתאים לי. למה? זו שאלה מורכבת. בקצרה אגיד שזה גם עניין פיזי – אני לא רוצה מזונות שישבשו את המערכות שלי (ההתמכרות נגרמת ע״י שיבוש פיזי בגוף) וגם עניין רגשי – לא רוצה להיות מושפעת בצורה גרועה ממזונות.
5. גורם לעייפות
זה נכלל במבחן השני, האם מאכל מסוים לא טוב לנו או לא – אבל אני כותבת אותו בנפרד כי הוא כל כך חשוב. אנחנו מתייחסים לעייפות בתור גזירת גורל של החיים המודרניים. אבל, הסתכלו מסביב. לא כולם עייפים כל הזמן. עייפות (גם אחרי ארוחה) נגרמת ממשהו. מחוסר שינה, כן, משיעמום וחוסר סיפוק, נכון, וגם ממזונות מסוימים. למשל עבורי – כל הדגנים מעייפים. כל דגן וכל כמות. אז אין לי שום סיבה לצרוך אותם.
6. נדבק לשיניים
דיברתי על זה כאן. אם אכפת לנו מהחניכיים שלנו, ואמור להיות לנו אכפת, אז כל המזונות הדביקים בעצם לא מתאימים. הצחצוחים שלנו גם ככה לא מספיקים. אז אפשר לבדוק. אפשר לאכול משהו אחרי צחצוח שיניים, ולראות אם עכשיו השיניים דביקות. זה יפסול כמעט כל ממתק, אבל יתכן שזה גם יפסול מאכלים נוספים, כולל משקאות.
7. יוצר התקף רעב לאחריו
במשך שנים סבלתי מהתקפי רעב ועצבנות לא הגיוניים. הייתי רגילה לחשוב על עצמי בתור אדם שחייב לאכול לעיתים מאוד תכופות. הסתובבתי עם אוכל בתיק תמיד. בבילויים מחוץ לבית – טיולים, חופשות, בצבא – הייתי בסטרס, מה יקרה אם אהיה פתאום רעבה לפני הארוחה. מה שקרה לעיתים תכופות. סבלתי הרבה מהסיפור הזה. טבעי? כבר שנים שאין לי שמץ מזה, כמעט שכחתי מזה. היום אני יכולה להסתובב גם כמה שעות טובות – 6, 8, 10 ללא מזון וללא תחושה רעה, אלא תחושת רעב קלה ונעימה. כמובן שלרוב אני אוכלת יותר בסדירות, אבל כבר אין לי שום בעיה סביב רעב ובטח לא התקפי עצבנות מזה.
אז, מה קורה אחרי אוכלים מזון מסוים? מה קורה אחרי שעה, שעתיים ושלוש – האם זה רעב חזק ועצבני אחרי שעה שעתיים? זה הרי לא הגיוני. הקיבה עוד לא התרוקנה. זה לא יכול להיות רעב אמיתי. זו תופעת לוואי של המזון שאכלנו – מזון לא נכון. התגובה למזון מתאים תהיה שובע, ואז תחושה של רעב שמתפתח בטבעיות ובעדינות תוך כמה שעות. לפחות שלוש שעות, וגם אז הרעב לא יהיה חזק מדי.
8. יוצר רכבת הרים רגשית
מבחינתי, מאכלים צריכים לשפר את מצבי. אני צריכה להרגיש יותר טוב אחרי שאכלתי אותם, והתחושה הזו תישאר טובה עד שיקרה משהו אחר שישפיע על התחושה. אם אני אוכלת פירות או סלט אני ארגיש מצוין לאורך זמן, עד שארגיש שוב רעבה. אם, לעומת זאת, אוכל עוגה – לאחר זמן קצר מאוד אהיה רעבה וגם יהיה לי מצב רוח לא טוב. דכדוך כזה, שעמום, תסכול. רגשות נפוצים לחלוטין, ואנחנו לא נוטים לייחס אותם לאוכל (שאכן לא מהווה את הסיבה היחידה אליהם, ברור) – אבל תבדקו. יש מאכלים שלא גורמים לתופעה הרגשית הזו.
9. מה קורה אחרי הימנעות ממאכל מסוים
מניסויים על עצמי גיליתי תופעה מעניינת. נניח שלתקופה מסוימת החלטתי להימנע ממאכל מסוים – מוצרי חלב, או בשר, או דגנים, או ממתקים. מה קורה לאחר תקופה כזו? האם מתרחשת גמילה נעימה וחלקה? כלומר, המאכלים האלה מפסיקים למשוך אותי לחלוטין, ואני מרגישה מצוין בלעדיהם? זה סימן נהדר לכך שהם מיותרים בשבילי. ואולי להיפך. אולי הגוף שלי ירצה אותם מאוד, ואני אמשך אליהם מאוד, גם אחרי תקופה של כמה שבועות. זה אולי לא מבחן שעומד בפני עצמו (יתכן שתרגישו ככה עם ממתקים, אני לא – יש פה גם עניינים רגשיים שכדאי לפתור, וזה גם יתן בונוסים גדולים). ועדיין, אני חושבת שיש פה נקודה מעניינת לבדיקה. אז על עצמי, אני יכולה לספר שהפסקת המאכלים הבאים לתקופה מסוימת יצרה גמילה חלקה ושמחה: מוצרי חלב, דגנים (הרצון קצת חזר לפעמים, אבל לא חזק בכלל), ממתקים – חלק יותר ממה שאפשר לדמיין (אהבה מטורפת לשוקולד שכמעט נעלמה). מה שלא נעלם בכלל ואף התחזק היתה המשיכה שלי לעוף או דגים. מוסר היא שאלה נפרדת שלא אדון בה כאן – פיזית, לי זה כן נכון. ואגב, יש אנשים שיגיבו אחרת לגמרי על המבחנים האלה. בדיוק בגלל זה הם חשובים. כי הם אישיים.
10. פרמטרים בריאותיים
לא ניתן לבדוק את זה מיידית, אבל כמובן שכדאי לעשות מדי שנה בדיקות דם, ומעל גיל מסוים, בדיקות סקר – ולראות האם התפריט שלכם (וכמה ספורט אתם עושים, והשינה שלכם, ובכלל כל אורח החיים שלכם) – משרתים אתכם היטב, או שלא. גם אם יש לכם פרמטרים מסוימים שהם גנטיים – זה בכלל לא אומר שאי אפשר לשפר את המצב דרמטית בעזרת שינוי באורח החיים. אפשר ואפשר, כולל לפעמים להחלים ממחלות מאוד קשות. אישית, אחרי שעברתי לאכול הרבה מאוד אוכל חי – המון פירות, המון עלים וירקות – רמות הסוכר והטריגליצרידים בדמי ירדו מרמות מעט גבוהות (גנטית) לרמות נמוכות ונפלאות, וכך כל פרמטר אחר. החלמתי לחלוטין מנזלת כרונית (אלרגיה לאבקנים ולאבק), אין לי כאבי מחזור כמעט ולא כאבי ראש הורמונליים שסבלתי מהם שנים עד כדי שימוש בתרופות חזקות (שבסופו של דבר לא השפיעו)
אולי יהיו לנו הפתעות
לא הבטחתי גן של ורדים. לא פשוט בהכרח לעשות שינוי תזונתי (אגב, לפעמים זה דווקא כן פשוט וטבעי – תלוי כמה הנושאים הרגשיים שלכם עם אוכל חזקים). אבל אם אנחנו כן רוצים לעשות משהו, הנה כמה דרכים לבדוק על עצמנו מה באמת נכון ומתאים לנו, ומשרת אותנו היטב. עוד דבר, יתכן שהמבחנים הללו יפתיעו אתכם. יתכן שמזון שנחשב ללא בריא הוא מצוין עבורכם (אולי בכמויות מסוימות), ואחר שנחשב לבריא – לא מתאים בכלל. אני מכירה אדם בריא מאוד, מעל גיל 50, פעיל פיזית מאוד, מחובר לעצמו ומודע – שאוכל הרבה לחם לבן, מעט מאוד עוף ומעט ירקות. זה התפריט שלו והוא מצוין עבורו. רוב האנשים לא יהיו בריאים עם תפריט כזה (בטח שלא בגיל 50) – הוא כן. למרות ההתנגדות הגדולה שלי למוצרי חלב אני מכירה אנשים מבוגרים שבריאים איתם מאוד. להם זה נכון. לי אישית אין בעיה עם כמות קטנה של קקאו נא – אני מכינה ממנו גלידת אגוזים – לא ממכר, לא משבש את השינה או שום דבר אחר, ולעומת זאת בצל ושום חיים שנחשבים לבריאים, מפריעים לי בכמות שהיא מעל לקטנטנה. בקיצור, אין מנוס מלעשות את העבודה – שהיא דווקא מעניינת – ולבדוק על עצמנו, מה מתאים לנו.
דברים משתנים עם הגיל
שווה לזכור שהגוף משתנה עם הגיל. מאוד. אז אני מכירה אישה שלא היתה רגישה לקפאין בכלל בכלל, אבל בגיל 60 בערך כל כמות שהיא – כולל תה ירוק חלש בבוקר – התחיל לפגוע לה בשינה בצורה משמעותית. אחרי שהפסיקה לחלוטין קפאין היא ישנה נפלא למרות גילה – 70. אחרים מפתחים רגישות לחלב שלא היתה להם קודם לכן. כך שצריכים להשאר ערניים.
דברו איתי!