ילד נכנס פעמיים לתוך החדר באחת השיחות, וזה מאוד הפריע לאותו הגבר.
תגיד, שאלתי, דיברת איתו לפני השיחה? הוא יודע מה אתה עושה ולמה אתה צריך פרטיות?
זה גם היה קשור לנושא השיחה שלנו. הבוס לא רואה מספיק טוב את מה שהוא עושה. את התועלת העצומה שהוא מביא. והוא לא מתקשר איתו מספיק. לא מתעמת איתו, וגם לא מבין מספיק טוב מה הבוס צריך ממנו, חוץ מהפרויקט שהוא עושה.
כשדברים משתבשים, יש לנו נטיה טבעית להתרחק, לצאת מתקשורת, או לעבור לתקשורת לא מילולית, לא ברורה, לא קונסטרוקטיבית ולא אפקטיבית.
כשאנחנו מרגישים שלא מעריכים אותנו, לא מתחשבים, לא מקבלים, לא רואים אותנו – אנחנו יוצאים מתקשורת, ואז רואים אותנו עוד פחות. דברים זזים עוד פחות.
מתוך הכעס, אנחנו גם לא עומדים מספיק בנעליים של השני והטיפול שלנו במצב לא מביא בחשבון אותו ואת הצרכים שלו.
מה עושים?
- מבינים קודם. מה המצב שאנחנו רוצים לשנות.
- מה מפריע לנו ומה אנחנו רוצים שיהיה.
- מבינים גם איפה השני עומד, מדוע הוא פועל כפי שהוא פועל, מה הצרכים שלו.
- ואז ניגשים ומדברים. אולי לא פעם אחת. אולי נצטרך לדבר כמה פעמים.
בסוף דברים יזוזו.