ספור אימון לזוגיות לגבר שלא החזיק קשר מעבר לחודשיים

"אני יוצא עם מישהי מדהימה", אמר לי הבחור הגבוה והנעים הזה. "אבל יש לי בעיה בתקשורת. יש לנו קצרים. היא מספרת לי הכל, ואומרת שאני לא מספיק מדבר. אני לא מספיק מביא את העולם שלי. אני לא יוזם שיחות. כשנוסעים במכונית, יש שקט, ואני מרגיש שאני צריך לדבר על משהו, ואני לא יודע על מה. ניסיתי אפילו להכין רשימת נושאים לשיחות על דף, ולהעלות אותם, אבל זה מרגיש מלאכותי. מה לעשות? אני טיפוס שקט.

חוסר בטחון

מה שמפריע לי הוא חוסר הבטחון שלי. אני חושש מתגובות של סירוב, דחיה. לא היו לי קשרים רומנטיים ארוכים בעבר. אחרי מספר שבועות אני מתחיל להרגיש שיעמום. בקשר הזה אני לא רוצה שזה יקרה, אני רוצה שיהיה לה טוב בקשר, אבל אני כבר מרגיש את אותו מצב שהכרתי בעבר, שאני לא מדבר מספיק ולא משתף".

תרגלנו "התמקדות" כדי להתחבר קצת לרגשות ולמחשבות. התמקדנו בתחושת חוסר האונים. הוא לא מאוד אהב את התרגיל, אבל הרגיש הקלה מסוימת.

תרגילי בית: תרגול שקשור להתמקדות, אם משהו יטריד אותו. לכתוב 10 דקות ביום כתיבה אסוציאטיבית. תרגיל שעוזר להרבה מאוד אנשים. (תוספת מאוחרת: הוא לעולם לא עשה את תרגילי הכתיבה האלה… )

אני חושש שנפרד היום

שיחה שניה. "היה שבוע לא קל", אמר לי, "ולא ביצעתי את המשימות. התיישבתי לכתוב, אבל לא ידעתי מה לכתוב. לכתוב את המחשבות שלי יקח המון דפים! חוץ מזה, היו שיחות לא נעימות. הרגשתי ריחוק ביחסים. היא מדברת על כך שלא משתף, לא מדבר, ואין הפריה הדדית בתקשורת. אני חושש שנפרד היום".

תרגלנו התמקדות בתחושת החשש, המתח. יש הקלה אחרי התרגיל, שאלתי? לא ממש. אז המשכנו לדבר על החשש, להקיף אותו, לגעת בו. חשש מסיום, מהלבד, מתחושת כשלון. חשש מכעס כלפיו. חשש ששום דבר שיעשה לא יהיה מספיק עבורה, שהתסכול הזה ישאר תמיד.

שיהיה בסדר מצידך שתיפרדו

כאן היתה לי תובנה שהפכה למרכזית באימון הזה. תשמע, אמרתי לו, זה חייב להיות בסדר מצידך שתפרדו. אי אפשר להיות בקשר בצורה כזו, שבה אתה כל הזמן חושש. אם תפרדו, תפרדו. זה מה שיש. כמובן שאתה רוצה להמשיך, ועושה מה שאתה יכול כדי שתמשיכו, אבל עדיין ותמיד, יש סיכוי שתפרדו. מלמלתי לעצמי את המשפט החביב עלי, רק המוות בטוח. אבל את זה לא אמרתי. לא יודעת כמה זה מצחיק אחרים.

למעשה, במקום לברוח כל הזמן מתגובות פוגעות ומכעס, בוא נחפש אותן השבוע. נתעמת איתן. נלך לשם, ותראה שאתה תהיה בסדר. זה התרגיל לשבוע זה. לקבל תגובות של דחיה או סירוב או כעס. לא לפגוע בכוונה כמובן, אבל גם לא לברוח מהתגובות הללו. זה לא חייב להיות איתה בכלל. ואח"כ לתעד, איך זה היה בשבילך. וגם להתחיל עם הכתיבה האסוציאטיבית.

אימון בפגישות וסקייפ לסירוגין

להקשיב יותר, להסביר פחות

לסיום, תרגלנו שיחה שלילית שבה היא אומרת שהיא לא מרוצה מהתקשורת ביניהם. הוא מיד התחיל להסביר את עצמו. דיברנו מעט על לרגשות של השני, בלי להסביר את עצמך מיד. לתת לשני במה ומקום להתבטא. סיכמנו להמשיך עם הנושא הזה בפעם הבאה. הפניתי אותו לשני קטעים שכתבתי, קטע על מריבות ותקשורת בזוגיות וקטע על להפסיק לברוח ולהתחיל להתעמת עם מה שמטריד אותנו.

בשיחה זו גם עלה העניין שהוא לא מרוצה מהעבודה שלו, רואה אותה כזמנית. הוא לא ממצה בה את כישוריו. האם אתה רוצה להתאמן בכוון הזה של מציאת עבודה חדשה? לא כרגע, אמר, זה לא זמן טוב. לא זמן טוב, אז לא זמן טוב, הלקוח תמיד צודק.

שיחה שלישית. המפנה מתחיל לקרות. החשש מהמשך הקשר התחיל לפוג. "לא הצלחתי לבצע את התרגיל של לקבל סירובים ודחיות, אמר לי. כולם זורמים איתי, לא נותנים לי את התגובות שאני חושש מהן.

אני נהנה ממה שיש, לא חושש

לא נפרדנו. היה כיף יחד השבוע. אני לא חושש. אני מקבל את זה שאולי הקשר יגמר. אולי לא הכל חלק, אבל אני נהנה ממה שיש. חגגנו חודשיים יחד", שזה אחד הקשרים הארוכים ביותר שלו עד כה.

הכתיבה היתה טובה, ומתכנן להמשיך איתה מדי יום. קראתי את הקטע וחשבתי על העניין הזה של הרגש, אמר לי. אני נותן לה לשפוך דברים לפני שאני עונה. היא נהנית מהשיחות האלה וגם אני.

שוב תרגלנו שיחה. תרגלנו את הנושא של לתת לשני לפרוק כמה שיותר, ולא להתחיל ליעץ לפני בקשה מפורשת ליעוץ. אם השיחה כבר נפסקת, ויש לו רעיון, הוא יכול לשאול אם מעוניינת לשמוע את הרעיון. אבל הרעיון שלו לא יהיה התגובה הראשונה.

עוד תוכן ליחסים

כבר חשבתי בעבר על זה, שהרבה פעמים בתחילת הקשר, אנשים ממוקדים יותר מדי ואך ורק בקשר עצמו. ואחרי זמן מסוים שאלות "יחסינו לאן" הן די משעממות. אם כל התוכן של הקשר הוא רק איכות הקשר עצמו, כמה זמן אפשר להחזיק עם זה? מה עם פרויקטים משותפים, שאלתי? מה אתם בעצם מעוניינים להגשים בחיים? הוא אמר לי שהם מדברים על השקעות, היא מחפשת דירה, מתכננים טיול אופניים, רק שאין לו אופניים וזה יקר. מתכננים לרקוד סלסה יחד. מצוין, אמרתי, אולי השבוע תעשו משהו. רצוי משהו ספורטיבי ואקטיבי. אין לי זמן לומר את כל מה שאני חושבת, אבל חלפו במוחי כל מיני מחקרים שקראתי על איך פעילות פיזית משותפת מחזקת את הקשר.

פחות נבהל מביקורת

שיחה רביעית. שבוע חיובי ביותר. התחיל עם שיחה שבה בת זוגו אומרת שהוא עדיין לא מדבר הרבה. הפעם הוא לא נבהל כל כך. הוא הציע שישימו הצידה קצת את הנושא הזה. אני עובד על זה באימון, אמר לה, ובינתיים – זה מה שיש. אפשר לוותר על הקשר, אם את רוצה, ואפשר להתמודד עם זה. "יצאנו מחוזקים מהשיחה, והאהבה פורחת" (אני שואלת את עצמי, מה זה אומר שהאהבה פורחת? פרחים? סקס? אבל יש גבול לחטטנות אפילו שלי, אני שומרת את שאלותי לעצמי). "אנחנו פחות מהססים בקשר, משוחררים יותר. היינו בסיור מודרך בת"א עם בוקי נאה שהיה נהדר, היא פגשה את הורי. הלכנו לסרט מדהים – אוואטר. קנינו בגדים יחד. היה הרבה אקשן, וגם דיברנו על הרבה דברים. אני רוצה להשיג אופניים, אבל זה יקר.

השבוע דיברנו הרבה כי היה על מה, היינו עסוקים, ודיברנו על מה שעשינו". דיברת גם על עצמך, על הרגשות שלך? שאלתי. "כן, בהחלט".

עכשיו אני מרגיש טוב בקשר, הוא אומר לי, טוב מאוד, אבל איך זה ימשך? הקטע הזה שאני לא מדבר עלול לצוף מחדש. אני עדיין הולך על קצות האצבעות. עדיין חושש מרגעי שתיקה. אבל היא מתפעלת מהמאמצים שלי, כמו הנושא של רשימת הנושאים.

תרגילים בתקשורת

תרגילי בית: תרגילים בתקשורת. לשאול אותה: האם יש דברים שעשתה עבורך ולא הודית לה עליהם? האם יש משהו שהבטחת ולא קיימת? מהם הדברים שאוהבת ולא אוהבת אצלך? ואז אפשר להחליף את כוון התרגיל. הוא ביקש ממני להכין לפגישה הבאה עוד תרגילים זוגיים.

מתחילים לרכוב על אופניים יחד

שיחה חמישית. יש לי משהו להראות לך, אמר לי כשהגעתי. אופניים? שאלתי מיד. אכן כן. יש זוג אופניים חדשים. יקר, נכון, אבל כבר כבר יצאו לטיול אופניים ארוך ונהדר, ומתכננים להמשיך. יש גם חבר נוסף שיש לו אופניים, וכבר הרבה זמן רוצה לרכוב איתו. זה גם עוזר לדיאטה, אמר לי, ונדמה לי שכבר נשרו להם איזה ק"ג או שניים.

ביצענו את התרגילים, אמר לי. והיא אמרה שאין דבר כזה, שאני אומר ולא עושה. אמרה שלא מדבר? מתאמן על זה. רצתה לרכוב איתו על אופניים – קנה אופניים ורכבו. וגם מודה על כל דבר שעושה. לא היתה שיחת "יחסינו לאן" השבוע, כי הם ממשיכים לעשות הרבה ולהיות קרובים. אפילו שעבד הרבה השבוע, וחזר מאוחר, לא היתה בעיה עם זה. מתכננים ערב רומנטי לסילבסטר.

מטרות חדשות בחייהם

כתב השבוע מספר פעמים, ואמר שהיה טוב. עוזר להבהיר את התוכניות שלו, מה הוא רוצה לעשות. יש לשניהם מטרה, למצוא עבודה חדשה. בעצם עכשיו זה כן זמן טוב. אני מתחיל את השנה החדשה עם הרבה התחלות חדשות, אמר. זוגיות שמחזיקה וכבר עברה את כל הקשרים הקודמים באיכות ובאורך, ספורט שהוא עושה, דיאטה, האימון הזה שמקדם אותו, עבודה חדשה בקרוב. היא שואבת מהאופטימיות שלו.

ועדיין, אמר, אני חושב כל הזמן על נושאי השיחה. זה לא עוזב אותי, למרות שהקשר הולך ונהיה קרוב וטוב. אני חייב להראות לך קטע שיראה לך איך אני מרגיש. והוציא את השלט והתחיל לחפש סצינה מתוך הסדרה coupling. ואני אומרת לעצמי, בהחלט, החיים מלאים הפתעות. לצפות בסצינה מסרט באמצע אימון – זה עוד לא קרה לי. ומראה לי סרטון (מופיע בעמוד זה) שבו הבחור מתקשר לבחורה, להזמין אותה לצאת איתו, והוא שותק מעט בתחילת השיחה, ואז מתחיל להלחץ יותר ויותר מהשתיקה. הוא מתחיל להזיע ולהכנס לסחרור מחשבות, ולא מסוגל לפתוח את פיו. ככה אני מרגיש, אמר לי, כשאני שותק.

אתה יודע מה, אמרתי. זה מה שיש. אתה שותק לפעמים, ואז נבהל מהשתיקה. בסדר! החשש עצמו הוא לא בעייתי, רק התגובה לחשש, החשש מהחשש. לכל אחד יש משהו שמפריע לו לפעמים, וזה מה שמפריע לך. הקשר שלכם מתקדם ומתחזק (הוא מחייך. נכון!) חוסר הבטחון נחלש, אתה מרגיש אחרת לגמרי (מחייך. נכון!). ומה שיש עכשיו זה פשוט לקבל את החשש הזה שלך, לנשום איתו, אפשר לעצור רגע ולהרגיש אותו פיזית בגוף כשהוא קורה, ואפילו לצחוק קצת, על הבחור המזיע בטלפון (בסרט) ועל עצמך. אתה לא צריך יותר להתאמן על הנקודה הזו, סע לשלום. הכל בסדר.

ליהנות ממה שיש

ולסיום, סיפרתי לו סיפור שאני אוהבת להזכר בו ברגעים מאתגרים. בעבר תרגלתי יוגה אצל מורה אחרת. והתרגול היה עדין ורגוע. היה תרגיל שמאוד לא אהבתי – תרגול שבו היתי צריכה לעמוד בפיסוק רחב מאוד. בד"כ תרגלנו שניים שלושה תרגילים כאלה בשיעור, וחיכיתי שהם יגמרו. הכי שנאתי אותם בכל השיעור. אח"כ המורה המקסימה הזו נסעה להודו לחצי שנה, ואני מצאתי קבוצה אחרת. באחד השיעורים הראשונים התחלנו עם תרגיל העמידה השנוא עלי. ואז המורה אמר, ועכשיו – שוב. ואחרי פעמיים אמר, ועכשיו שוב. ובלי להתכוון יצא לי מהפה: שוב?! והוא אמר, כן, בהחלט, עכשיו אנחנו נתרגל את התרגילים האלה במשך השיעור כולו. מה? פי כמעט נפער בתדהמה. ואז משהו בי נרגע. אם הולכים לתרגל את התרגיל הזה כל השיעור, כנראה שכדאי שאני אוהב את התרגיל, כי לסבול שיעור שלם היא אופציה ממש גרועה. אז התחלתי להתרגל ולהשלים עם התרגיל הזה, וחזרנו עליו עוד פעמים רבות, והוא חיזק אותי מאוד, בדיוק בנקודות שהיו חלשות אצלי.

וזו ההזדמנות שלך.

פשוט לקבל את זה שאולי התרגיל הזה – החשש הזה מהשתיקה – עוד ימשך הרבה זמן (אולי ואולי לא. נניח שכן).

ובינתיים אילו דברים נפלאים קורים סביבך!

נ.ב. אחרי מספר חודשים קיבלתי הודעה משמחת: הם מתחתנים!…

רוצים ללמוד להכניס תרגול לחייכם?

יש כמה הצעות בספר שלי…

אולי יעניין אותך גם: