סיפור אימון שהוביל להכפלת המשכורת

אין לי כסף, סיפרה לי האישה הצעירה הזו, אבל אני ממש רוצה להתאמן איתך. יש סטאז'רים שיעבדו איתך בחינם, את יודעת, הצעתי. לא, החלטתי עלייך. יופי, אמרתי לעצמי. האימון הזה יהיה חייב להשתלם כלכלית, ומהר. זה אומר שהיא באמת רוצה לעבוד, ותעבוד. יהיה מעניין.

אני במינוס גדול, סיפרה. אני מבזבזת כסף כדי להרגיע את עצמי. מאוד אוהבת תיקים וקניות. אין לי עם מי לדבר, אין לי איך להוציא את מה שיש לי בפנים. אז זה יוצא לי מגעיל, במריבות עם הקרובים אלי. אני הורסת את הקשרים איתם.

קדימה, בואי נתחיל.

משכורת נמוכה מאוד

פגישה ראשונה. מסך הסקייפ נפתח, ואני רואה את פניה הנאים.

אני שכירה בתחום מעניין. כמה את מרויחה? התעניינתי. היא ציינה את הסכום, ואני שאפתי בהפתעה. כל כך נמוך! למה? משרה חלקית, הסבירה. אז המטרה שלנו היא למצוא עוד משרה? לא. המשרה הזו חלקית אמנם, אבל תופסת את כל הזמן שלי. לפעמים צריך שעות נוספות. וצריך להתארגן לפני ואחרי. אה, הבנתי… זו אחת מהמשרות הנצלניות הללו, אמרתי לעצמי, משלמים מעט, ודורשים את כל הזמן שלך. אז אנחנו בעצם מחפשות עבודה חדשה? כן, אמרה, אבל זה קשה. אני מאוד חסרת בטחון, מגיל צעיר.

חוסר בטחון

חוסר בטחון? בשביל זה יש "התמקדות". התחלנו לעבוד, ומהר מאוד עלה נושא נוסף. הקשר הזוגי עם החבר. הוא לא מתקשר, לא מתחייב. לא מדבר על הרגשות שלו, על העתיד. אני לא פתוחה. פוחדת מהתגובות שלו. לא מכירה אותו ממש.

תרגול ה"התמקדות" הראשון לא היה מלהיב במיוחד. לא הצלחתי להתרכז, אמרה. אבל אני שמחה שהתחלנו לעבוד, הוסיפה. אני שמחה שאני כבר לא תקועה עם זה לבד.

לא טוב לי בעבודה הזו

פגישה שניה: התחלתי לכתוב כל יום מספר דקות ביומן, כפי שהצעת, אמרה. זה עוזר לי לסדר את המחשבות. חוץ מזה, שלומי לא-משהו. בעיות בעבודה. דברים מציקים ומטרידים. יש הזדמנות קידום – מישהי עוזבת, ואני רוצה את התפקיד שלה. הבוס הגדול אמר שיש לי רק מוטיבציה, וזה לא מספיק. אני שם כבר חצי שנה, והוא אומר שלא הוכחתי את עצמי. הרגשתי כאילו קיבלתי "בום" בפנים. הם לא מרוצים ממני, ועד עכשיו לא אמרו לי. וגם עכשיו לא אומרים לי, מה לא מספיק טוב במה שאני עושה.

בנוסף, היתי עצובה בגלל מצב בריאותו של קרוב משפחה, ולא היה לי עם מי לשתף את זה. פחדתי להפריע לחברי, שירחמו עלי.

קושי גדול, אבל משהו בי משתנה

ובתוך כל זה, היא מספרת, התחלתי להרגיש את הניצנים של העבודה שלנו. משהו בתחושה שלי, בתוך כל הקושי הזה, היה שונה. קשה לי עדיין לשים את האצבע, על מה בדיוק היה שונה, אבל היה משהו שונה.

אימון דרך הסקייפ, התבסס בעיקר על טכניקת ההתמקדות

תרגלנו התמקדות בתחושות הללו במקום העבודה. איך היה לך? שאלתי בסוף. עשה לי תחושה של שקט, אמרה. אפילו שהגיעו רעשים מרחוב. רעש בחוץ, ושקט בפנים. נחמדה ההסתכלות הזו פנימה.

פגישה שלישית: מה שלומך? לא טוב. חדשות רעות לגבי העבודה. הבוס אמר שאני צריכה להוכיח את עצמי תוך חודש, לעמוד במשימה גדולה שהציב לי, אחרת אני מפוטרת. אני כל הזמן בלחץ מזה.

אבל יש גם חיובי. הקשר עם החבר שלי תופס פן יותר רציני. ואני חושבת יותר על דברים חיוביים, גם בתוך הקושי הזה. יפה, אמרתי לעצמי. משהו מתחיל לקרות.

איום בעבודה או הזדמנות?

תרגלנו התמקדות, וזה היה התרגול הראשון שהיה משמעותי ממש. היא התחילה עם תחושה כבדה מאוד בגוף, וראתה דימויים קשים, ולקראת סיום, התחושה החלה להיות קלילה, יותר ויותר. זה מוכר לי לגמרי, ראיתי זאת מאות פעמים בתרגולי התמקדות, ובכל זאת, זו הפתעה נעימה בכל פעם מחדש. אני מסיימת עם תחושה קלה, אמרה. כשאני חושבת על הנושא הזה של העבודה עכשיו, התחושה שלי שונה. יש לי יותר בטחון עם מה שקורה. אני רוצה את ההזדמנות הזו. זה פחות איום ויותר הזדמנות.

אחרי הפגישה שלנו, שבי וכתבי 20 דברים שאת יכולה לעשות כדי להגשים את המשימה הגדולה הזו, הצעתי. 20? כל כך הרבה? כן.

האם אני רוצה את העבודה הזו?

פגישה רביעית: שבוע מבלבל. ביצעתי את המשימה. כתבתי 20 דברים, והתחלתי לממש אותם. ואז גילתי דבר מפתיע: אני לא יודעת אם אני רוצה את העבודה הזו (בוקר טוב, אמרתי לעצמי…). ואם אני לא רוצה את זה – תוך חודש אהיה ללא עבודה. מפחיד. אני לא רואה את עצמי בעבודה כזו שנים רבות. היה מוזר לי לשאול את עצמי אם אני רוצה אותם. אני רגילה לשאול אם הם רוצים אותי.

אני כותבת כל יום במחברת, וזה נהדר. גם שאר התרגילים שנתת לי כבר הפכו להרגל. אני יותר ערה לעצמי, למה שעובר עלי, לאיך שאני מרגישה, למה שאני מרגישה בגוף. יותר מחוברת.

במהלך השיחה אמרה משפט כזה, "אם אני לא אוהבת את העבודה, לא אעשה אותה טוב".

עובדות ופרשנות

ניתחנו את המצב. מהן העובדות כאן, ומהי הפרשנות. זו תמיד עבודה שיוצרת תחושה של חופש, יותר אפשרויות. זו לא עובדה, שאם היא לא אוהבת את העבודה, היא לא יכולה לבצע אותה היטב. אבל זה מרגיש כאילו שזו עובדה.

תרגלנו התמקדות בשאלה הזו, בהתלבטות, בחשש. זה היה תרגול מוצלח. אני רואה עכשיו יותר את המכלול, אמרה. פחות תחושה של חוסר ברירה. מרגישה פחות רע עם המשיכה לכוונים אחרים

הקתדרלה

דיברנו עוד קצת על המכלול. סיפרתי לה סיפור ישן. איש אחד הולך ברחוב, ורואה אדם מסתת אבן. מה אתה עושה? אני מסתת אבן. המשיך ללכת, וראה עוד סתת אבן. מה אתה עושה? התעניין. אני בונה קתדרלה, השיב השני.

מהי הקתדרלה שלך? שבי וכתבי אחרי הפגישה.

עבודה חדשה בכפול משכורת

פגישה חמישית: החלפתי עבודה! בישרה. חברה אחרת, בתחום שאני אוהבת וחשוב לי מאוד. המשכורת – כפולה וקצת יותר. לא רע, אמרתי לעצמי. ארבע פגישות ולהכפיל משכורת – משתלם בהחלט… אני מרגישה רגועה, היא מספרת. הם התרשמו מהמוטיבציה שלי. השיעורי בית האחרונים שלך הגיעו בול בזמן. הם התלהבו מהקתדרלה שלי, ששיתפתי אותה איתם. אהבו את זה שיש לי חלומות. דיברתי עם הרבה יותר בטחון מאשר בפעמים הקודמות. דיברתי עם עצמי ברכבת, בדרך לשם, ותרגלתי את התרגילים שלנו (תרגילי התמקדות קטנים שאפשר לבצע לבד). עומדים בפני עכשיו אתגרים חדשים, אבל אני מוכנה להם.

הגיע פחד חדש, אמרה. אני פוחדת לבזבז את כל המשכורת הגבוהה. צרות של עשירים, צחקנו. אני רוצה קצת לדבר על ניהול כלכלי, אמרה. לבזבז פחות. אז השקענו חלק מהפגישה בהגדרה מחדש של איך שהיא רואה את התקציב שלה. על מה היא מוציאה היום, ואיך היתה רוצה לנהל את עצמה מעכשיו. קבענו להתנהל כך השבוע, בדרך הזו שהיא מגדירה לעצמה.

התנהלות כלכלית: לבדוק את ההוצאות

תרגלנו התמקדות בחשש שלה מהגבלת התקציב. חשש שהיא לא תסבול את זה ולא תעמוד בזה. איך היה, שאלתי בסוף. היא צוחקת. היה מעניין. הרגשתי שמשהו דוחף אותי קדימה, שומר עלי, אומר לי שזה בסדר. כמו אח גדול. זה אתגר גדול בשבילי, ויש לי רצון לנסות ולעשות. הרגשתי שאני יכולה.

פגישה שישית והלאה (הסיפור נכתב אחרי עוד כמה פגישות): אנחנו ממשיכות לעבוד. עד פה יש יופי של תוצאות: בעבודה – מוצלח. הנאה, עניין, למידה. עומדת במקום אחר לגמרי מאשר במקום העבודה הקודם. בטחון אחר והשגים אחרים. התנהלות כלכלית, בנושא בזבוזים – הרבה יותר טובה. יש לה פחות צורך וזמן לבזבז כסף. כבר בונה את ההסתכלות קדימה, את הצעדים הבאים בדרכה לעצמאות כלכלית ובניית עתיד כלכלי. הקשרים עם החברים – הרבה יותר טובים. הם תמכו בה כאשר היה לה קושי אישי אחר. הקשר עם החבר – תופס יותר ויותר עומק וגוונים. גם הוא תמך בה בקשיים שלה, להפתעתה. יותר בטחון בקשר. תחושה שיותר מבינה את עצמה, יש יותר כלים להתמודד עם כל מה שעולה. נעלמה תחושת התקיעות בחיים שאיתה הגיעה לאימון, מרגישה חזקה יותר ויכולה יותר. ועכשיו אנחנו עובדות עוד על הנושאים היסודיים יותר, התפיסות הבסיסיות, ועל הקשרים האישיים שהולכים ומעמיקים עוד ועוד.

קשר עם החבר הפך מנושא מטריד לנקודת אור

עדכון מאוחר: אחרי מספר חודשים הרעו את התנאים בעבודה. מיד התחלתי לחפש עבודה חדשה. לא כמו פעם כשהייתי סופגת תנאים גרועים כאלה. היחסים עם החבר שלי הם נקודת האור בחיי. לשמוע אותה משמח מאוד. היא עומדת במקום מאוד שונה מבחינת הבטחון העצמי והקשרים האישיים שלה.

רוצים גם?

אפשר לעבוד איתי אישית, כמובן, ואם הספר שלי אצלכם ואתם רוצים לעשות את התרגילים שעשיתי איתה, ההדרכה מתחילה בפרק 4.

אולי יעניין אותך גם: