אימון ליציאה ממשבר כלכלי

אימון ליציאה ממשבר כלכלי

היתי סקרנית מאוד לפגוש את האישה הזו. עוסקת במקצוע חופשי, מצליחה מאוד, ונמצאת במשבר אישי-כלכלי קשה. זה יהיה מעניין, חשבתי לעצמי.

אין לי מושג מה את יכולה לעשות עבורי, אמרה לי בפגישתנו הראשונה, אבל אני שומעת עלייך כבר שנים. הגיע הזמן שנפגש. את בטח יודעת שהיתי מצליחה מאוד. היה לי משרד גדול, עם הרבה עובדים. גילגלתי סכומי עתק. זה גם היה מקום מטורף, לא מאוזן, אבל נניח לזה כרגע. אירוע שקרה, הכניס אותי לחובות שלא תיארתי לעצמי שאוכל להגיע אליהם. הכל נעלם. המשרד, העובדים, הלקוחות הגדולים, הרווחים. אני מנסה להמנע מפשיטת רגל, ולאבד את תעודת המקצוע שלי, ואני לא יודעת אם אוכל.

קרובה לתחתית. סטרס אדיר

אני בסטרס אדיר. האירוע ההוא גם השפיע על חיי האישיים ועל ילדי – וזה מה שהביא אותי אלייך. אני בבלגן, כאוס. עומס אדיר, חרדה אדירה. אני דואגת כל הזמן. אני כל הזמן במירוץ עבודה. לפעמים אני מתקשה להתרכז מרוב עומס. אני מרגישה קרובה לגרוע ביותר.

עוד לפני הפגישה, נתתי לה למלא "שאלון בטיחות אימון": נוטלת תרופות פסיכיאטריות? לא. בעבר? לא. דיכאון שאי אפשר לצאת מהמיטה? לא. מחשבות אובדניות? לא, תודה לאל. ועוד כהנה וכהנה. לא, לא, לא… אם עד היום הצלחת להתמודד עם החיים, תצליחי להתמודד גם עם האימון שלי. קדימה, לעבודה.

לא צריכה יעוץ משום סוג

תראי, אני אומרת לה. אני לא אתן לך יעוץ משום סוג. הידע שלך בכל תחום כלכלי או ביצועי עולה על שלי עשרות מונים. גם לא נעבוד על ניהול זמן. גם בזה את אלופה, לא שם הבעיה. אנחנו נעבוד בעיקר ב"התמקדות". על העולם הרגשי שלך. רק לחזק אותך, ואת היכולת שלך לקבל בברכה כל מה שמגיע וקורה, בלי להיות מוצפת ממנו. עם שלווה ויציבות. ומשם את תסתדרי מצוין, כמו שהסתדרת עד היום.

עבודה ב"התמקדות"

התחלנו ללמוד את התפיסה והטכניקה של ההתמקדות. על התרגולים עצמם של התמקדות, אי אפשר לספר כך בכתב. זה לא יהיה מעניין, ולא יעביר את החויה. זה כמו גלידה: אי אפשר לתאר את הטעם של גלידה, צריך לטעום אותה. יותר מעניין יהיה לתאר, איך היא הגיעה לכל פגישה, ואיך יצאה ממנה. הרוב הם ציטוטים שלה, שאני מעתיקה הנה מתוך המחברת שלי, באישורה.

פגישה ראשונה: הגיעה בסטרס, כבר כתבתי. לבוש מחויט, מכופתר עד לכפתור העליון ביותר. הרבה מתח בפניה.

איך את יוצאת מהתרגול שלנו? "הוסיף לי המפגש עם הבפנים. וזה גם פרקטי".

התלבטות אישית

פגישה שניה: מגיעה עדיין בסטרס רב. דיברנו על נושא אישי שעלה, התלבטות אישית, שנדמית כלא מאוד קשורה, אבל תסתבר בהמשך כמשמעותית. אף פעם אי אפשר לדעת מן ההתחלה מה המרכיבים המשמעותיים במשבר או בפתרונו. וגם כשיש התלבטויות, הן יכולות מאוד להשתנות מאשר מה שנגלה לעין בהתחלה. כבר בפגישה הזו, היתה לי תחושה שהתגלתה בהמשך כנכונה, שהשיקול הראשי שעולה עכשיו בהתלבטות הזו, איננו המרכזי. הנושא המרכזי אכן עלה בהמשך, וזה לא היה זה. זה מה שקורה בהתמקדות: קצת סבלנות, ויש הפתעות.

איך את יוצאת? "זה היה ביקור בעצמי. אני מרגישה רגועה יותר, מקבלת יותר את המצב, את עצם קיומו של הקונפליקט, את הלגיטימיות שלו, את הזמן שאולי צריך לעבור כדי לפתור אותו. יש יותר השלמה".

הרבה לחץ

פגישה שלישית: איך את מגיעה היום? "מותשת. מתוחה. עמוסה. אבל גם אופטימית. עניינים כספיים מסתדרים לאט לאט. החודש הזה מצליח להסגר ללא אסונות נוספים. אני כבר מספיקה לעמוד בהתחייבויות הכספיות שלי. לא מאחרת ולא מפגרת. אבל אני בלחץ, דואגת. המון פרטים לדאוג להם. המון עבודה קשה, אבל אין עיקולים". תרגלנו התמקדות בכל הרגשות הללו.

איך את יוצאת? "יותר טוב. מרגישה כאילו נחתי. אלו דברים שמלווים אותי כל הזמן, ועכשיו אני מכירה בזה".

יותר רגיעה, ושבוע חופש

פגישה רביעית: הפעם היא מגיעה בשמלת כתפיות אוורירית. איזה שינוי ויזואלי לעומת הכיפתור המחויט! איך את מגיעה? "אני רגועה יותר מאשר בפעם הקודמת. פעם היתה מועקה כבדה, עכשיו אני מסדרת דברים לאט לאט. היחסים המשפחתיים במקום טוב. הם שותפים שלי במה שעובר עלי. יש הקלה ברמת הלחץ. היה חג, שבו הרשיתי לעצמי לקחת חופש. כל השנים האחרונות, בחגים, עבדתי קשה. היתי עבד של העבודה. שנים לא נרגעתי ונהניתי, עכשיו כן. ביליתי ולא עבדתי, היה לי שבוע של כיף" (אני מופתעת, איזה יופי! אפילו אני לא לקחתי לעצמי שבוע שלם של חופש בחג…).

עולה נושא חדש בפגישות שלנו, שיהפוך להיות מרכזי. אני עובדת מתוך הכרח, היא אומרת, פחות מתוך כיף. יש לי אי ודאות לגבי הדרך שלי. אני לא מספיק חושבת איך להרויח קדימה, לקדם את העסק קדימה, לא רק לצאת מהחובות, אלא לעלות. אני רוצה לחזור כלכלית למה שהייתי, אם כי אני לא אוהבת את התחום הספציפי שבו התמחיתי. אני צריכה לעשות משהו, להחזיר לעצמי את המוניטין.

מתחילים לחשוב קדימה

זו הפעם הראשונה שעולה בפגישות שלנו משהו שהוא פחות כיבוי שריפות, ויותר חשיבה קדימה. אני מבינה שהתהליך שלנו הולך ומתקדם. עולה גם נושא עוד יותר בסיסי: יש בה רצון גדול לעזוב את כל העיסוק. רוצה חופש ארוך. הפוגה מקצועית. אבל יש חובות כבדים, והמקצוע שלה הוא אחד הרווחיים שיש. קשה לכסות חובות כאלה בעזרת עיסוק אחר. ובכל זאת, יש רצון לעזוב, לעבור למשהו אחר. רוצה לחזור להתלהבות שהיתה בה פעם, וחוששת שלא תוכל למצוא אותה בתחום הזה. מתחילה לחזור אליה תחושה של יכולת, אם כי התחושה היא שהיכולת תהיה בתחום אחר. מרגישה שיכולה לאהוב יותר את החיים שלה.

איך את יוצאת? "יש לי תחושה שזה תרם משהו למחשבה שלי. תחושה שדברים נרגעו, ועם ההתמקדות, אפשר להתחיל להתבונן בדברים העמוקים יותר".

התלבטות בין שני עיסוקים

פגישה חמישית: שוב מגיעה בחליפה מכופרת עד למעלה, בדרך לפגישה עסקית. אבל רמת הסטרס כבר לא מה שהיתה פעם. הפעם הכפתורים מכופתרים, אבל משהו בה הרבה יותר רגוע.

נושא המעבר לעיסוק אחר עדיין עומד במרכז. היא מרגישה ששני העיסוקים – הנוכחי ואיזה משהו ערטילאי אחר שהיא שואפת אליו – מייצגים צדדים שונים לגמרי שלה. ומצד שני, היא מרשה לעצמה (ואני שמחה) לא לחתוך כרגע לכאן או לכאן. מרגישה שלא חייבת מיד להחליט. מרגישה שנכנס מספיק כסף לחודשיים הקרובים. שזה הרבה. כבר יש הבדל אדיר מהמקום שבו התחילה, שהיתה קרובה מאוד לפשיטת רגל. היא לא פושטת רגל. היא עוצרת, ואומרת, מהורהרת: "יש לי תחושה שהדברים יבואו לא מהריצה הזו. הם יקרו ממילא".

את את יוצאת? "זה היה נחמד, כמו טיול במקום אחר. נתן לי תחושת הפוגה. נתן לי פרופורציות, אולי. יותר קל לשאת את הדברים עכשיו. הדברים גם יותר מוגדרים".

שימחה חדשה

פגישה שישית: היום מגיעה מאופרת, ושמחה. לראשונה אני רואה אותה ממש שמחה. לראשונה, היא מספרת לי שהיא התפנתה מעיסוקיה חצי שעה לפני הפגישה (במקום לאחר אליה), והתאפרה (בשבילי? מחמיא לי…). רואים שהיא בדרך החוצה מהמשבר, אם היא עדיין נמצאת בו בכלל. "אני שמחה מהקשר עם הילדים", היא אומרת, "מהדברים הקטנים שבחיים. אני אמורה לקבל סכום כסף שיספיק לחודש הזה. זו אוניברסיטה, מה שקורה לי, שיעור לחיים. יש לי תחושה של אנרגיה, עשיה. וגם ריצה וקצת מתח עם הכספים. מעט חרדה. אבל יש ימים נחמדים. יש לי תחושה שאני אסדר את הכל בסוף, גם אם כרגע אין לי פתרון קונקרטי. יש לי תחושה שיגיעו זמנים אחרים".

עדיין יש משיכה לשני כוונים מנוגדים: לעבור לעיסוק אחר, ולהצליח בעיסוק הזה. דיברנו על המילה "אסאנה" (תנוחה, בסנסקריט). התרגום שלה לאנגלית הוא a pose easily held. מצד אחד תנוחה, מאתגרת, מותחת, לא בהכרח טבעית, ומצד שני, אנחנו לומדים להביא אליה קלות. קלילות. מנוחה. האם אפשר לנשום בתנוחה הזו? של משיכה לשני כוונים מנוגדים? האם היא יכולה?

תחושה שיש בחירה

איך את יוצאת? "יש לי יותר תחושה של בחירה. יותר הבנה של מי אני. יותר פרופורציות. אני יותר נותנת מקום למה שאני מרגישה. מרגישה אנרגיה חיובית, עוצמה. כאן אני שואלת את עצמי שאלות, ומתחילה לחפש תשובות. זה עושה לי יותר טוב ממה שעשה לי טיפול פסיכולוגי. יותר מקרב אותי לעצמי" (אח, נהניתי לכתוב את זה במחברת שלי… אני שומעת הרבה פעמים את המשפט הזה. מותר לי להשויץ קצת, זה האתר שלי, לא?).

פגישה שביעית: מגיעה שמחה, קצת מתוחה. לא מתקרבת לרמת המתח של פעם, אבל היא בדרך לפגישה מאתגרת. איך את מגיעה? "אני עובדת באינטנסיביות, ונהנית. אני שוב יותר ויותר מוערכת, וזה מחזק את הערך העצמי שלי. אני עדיין לחוצה כספית, אבל יש תקוה. מגיעים כספים. אני קצת במערבולת עדיין". היה משבר קטן בתחום אישי, שנפתר היטב.

מכיון ששוב איחרה, הפגישה קצרה. אנחנו רק מתרגלות התמקדות.

איך את יוצאת? "יש לי יותר אמביציה. זה עשה לי טורבו. אני מרגישה שאני יותר זוכרת את מה שאני רוצה באמת. לא את הטירוף הזה, לא את המירוץ. אני רוצה הצלחה מסוג אחר, הצלחה עם שלוה. נזכרתי שבאתי ממקום של הצלחה (ואני מוסיפה: מסחררת!) יש לי את זה. יש לי יותר כוחות מפעם".

שיפור במצב עם הילדים

פגישה שמינית: "אני מרגישה כמו ארנב שרץ. רצה, רצה, נוגמר היום. אני רוצה להתפנות לחשוב על עתיד המקצועי שלי, לטפל בו, לבנות לי אתר… אבל מתי? יש שיפור גדול עם הילדים (שזה היה הנושא המקורי שהפריע לה הכי הרבה). יש התלבטויות בתחומים אישיים".

אני נהנית לראות מהצד את התהליך מתקדם. מפגישה לפגישה, יש פחות כיבוי שריפות, ויותר מחשבה קדימה. אם פעם מה שהלחיץ אותה היה איך לסגור את השבוע בלי לפשוט רגל, היום מה שמעסיק אותה הוא איך לבנות את עצמה קדימה, בצורה טובה יותר מאשר פעם. רמת הלחץ ירדה פלאים. עדיין יש ריצה, אבל ריצה שונה, כי היא מודעת יותר לכך שהריצה הזו לא מספקת לגמרי את הסחורה. עניין מעבר העיסוק כבר לא על הפרק. היא משקיעה את האנרגיה שלה בתחום הנוכחי שלה.

היום אנחנו מתרגלות התמקדות בהתלבטות בנושא אישי, אותו נושא שעלה בפגישה השניה. זה אולי לא קשור לעבודה, אבל משפיע על המצב הרגשי הכולל שלה. ביום-יום שלה אין הרבה מקום לחשוב על הנושא הזה, והנה ההזדמנות. ההתלבטות עכשיו היא משיקולים שונים לגמרי, כמו שחשבתי. אנחנו מתמקדות בשיקולים החדשים הללו.

איך את יוצאת? "מרגישה שמשהו אצלי השתחרר, איזו חרדה שסיימתי איתה. אני פחות מפחדת. אני יכולה יותר לחיות את האי ודאות. אני יכולה להתמודד".

יום בשבוע שיוקדש לבניית העתיד

סיכמנו שמעתה, ימי רביעי יוקדשו אך ורק למשימות שיובילו אותה קדימה מקצועית. לא לכיבוי השריפות של הכנסת הכספים. זה יכלול מגעים עסקיים חדשים, וגם מפגשים בארגון חברתי שהיתה חברה בו פעם, מפגשים שמאוד תרמו לה, אישית וחברתית. ההחלטה הזו, שהגיעה בזמן שהיא כבר יכולה לבצע אותה (זה לא היה אפשרי קודם – יותר מדי סטרס וכאוס), תהיה אחד הכלים ליציאה מהמשבר לדרך חדשה. עד היום כמעט 100% מזמן העבודה שלה הוקדש לכיבוי השריפות. מעתה זה ישתנה.

פגישה תשיעית: איך את מגיעה? "עשיתי שינוי גדול בנושא אישי. הכרעתי באותה התלבטות (כוון שהיה ממש לא צפוי בהתחלה!). אני שמחה. עדיין במרוץ. אבל בתחילת הדרך שלנו היו לי יותר דפיקות לב. היום אין חרדה. אין תסריטים קטסטרופליים. יש מחשבה שדברים יקרו, יסתדרו. אני לא רוצה לרוץ אחרי הדברים הקטנים ככה. אני רוצה לפתור את הדברים הגדולים.

איך את יוצאת? "בסדר. הבטתי לפחד הגדול בעיניים, הפחד הזה שמלווה אותי תקופה ארוכה. יש לי הרבה אמונה לימים אחרים".

אופציה עסקית חדשה

פגישה עשירית: איך את מגיעה? "אני לא מרוצה. לא מרוצה מהמצב שאני נמצאת בו כרגע. לגבי איזה סידור עסקי שאני נמצאת בו כרגע, הבנתי שאני לא רוצה להיות שם. אני בודקת אלטרנטיבות אחרות – אופציה עסקית חדשה שצצה. שוב הכל נראה שחור, מתיש ומעייף". היא לא מרוצה, ואני כן מרוצה. כי הלא-מרוצה הזה שונה ממה שהיה בהתחלה. בהתחלה היתה מסה אדירה של יאוש, שאי אפשר היה לראות את הפרטים שבתוכו. לא היה עם מה לעבוד, לא היה קצה חוט. עכשיו יש חוסר שביעות רצון מחלקים מוגדרים של המצב. חוסר שביעות רצון שמכיל בתוכו גם את הכוונים ליציאה מהמצב. והיא כבר בודקת כוונים אחרים.

איך את יוצאת מההתמקדות? "יותר מגובשת, פחות מתוסכלת. אני מרגישה שהכשרונות שלי משתפרים מכל מה שעובר עלי. בינתיים אני לומדת".

אנחנו מדברות על האופציה העסקית החדשה. מה היא מרגישה לגביה. יש שם מכשול. היא מתביישת וחוששת לספר על מצבה הכלכלי, והמשבר שעברה, והיא יודעת שזה יכול להכשיל את כל העניין. גם לספר וגם לא לספר, עלול להכשיל. דילמה. לחץ. פה אני מניחה בצד את כובע ההתמקדות, וחובשת את כובע המאמנת שלי, כובע שמרגיש כל כך נוח על ראשי. הבושה הזו, אין לה שום קשר למה שקורה עכשיו, לעובדות. יש לה קשר אך ורק לפרשנות שאת מייחסת לעובדות.

הפרדה בין מציאות לפרשנות

בואי נעשה תרגיל. ספרי לי את העובדות הנוגעות למצב הכלכלי שלך. היא מתחילה לומר מילים כמו "נפלתי, קרסתי"… הופ! עצרי! אלו עובדות? האם נפלת במדרגות? האם איזשהו איבר בגוף שלך קרס, כמו הרצפה של אולם ורסאי? מה זה נפלתי, קרסתי? אך ורק פרשנות. מה שקרה הוא אירוע מסוים ומוגדר מאוד (ברשותכם, לא אפרט), שגרם לכך שאת כרגע משלמת חובות של X ש"ח, וכמו כן, ביטלת את השכירות במשרד שהיה לך, ופיטרת את העובדים, ומכרת כמה תיקי לקוחות שמנים. זהו. אלו העובדות. יש עוד עובדות כמובן. שכבר כמה חודשים טובים שאת משלמת בהצלחה תשלומים גבוהים מאוד! מדי חודש. שיש לך לקוחות והכנסות, גם כרגע, ללא משרד, ועם עובדת אחת בלבד. שאת מתמודדת בהצלחה, שאת דווקא לא נופלת במדרגות, ולא קורסת אצלך שום רצפה. שאת עובדת במרץ וגם נכנסת לכוונים עסקיים חדשים. ואם כבר פרשנות, כי תמיד יש לנו פרשנות, אפשר לתת פרשנות שונה לגמרי, פרשנות של הצלחה מסחררת.

זה היה טוב. "אני רואה את זה. זוהי נקודה חשובה. זה מאוד יעיל".

אופטימיות ותחושת יכולת

פגישה אחת-עשרה: איך את מגיעה? "הרבה עומס, הרבה דברים, אבל מצב הרוח – טוב. יש לי הרבה פגישות עבודה על הכוונים העסקיים החדשים שלי".

איך את יוצאת? היא מחייכת. אני יודעת שאני יכולה, השאלה היא איך. אני אופטימית הרבה יותר מאשר היתי עד עכשיו. אני יודעת שיש לי כוחות. אני עדיין בשגרה המחייבת, אבל משהו נבנה בתוכי. עכשיו כשאני יושבת איתך, אני מרגישה את זה. אני מתחילה לאט לאט לבנות את היכולת לתמרן. זה הדרגתי, זה לא ביום אחד. אבל אני זזה קדימה, ולא אחורה, זה ברור לי. הימי רביעי האלה שאני מקצה רק לקידום שלי – אני עושה בהם דברים עבור עצמי. הארגון החברתי הזה תורם לי מאוד, אלו קשרים מאוד חשובים. זה פותח לי את הראש. חשוב לנפש. אני בונה את עצמי שוב כאדם יצירתי, פתוח, יוזם, אחרי שנסגרתי בעקבות המשבר. היום זו הפעם הראשונה שאני ממש מרגישה את זה".

אחרי הפגישה הזו כתבתי את הסיפור הזה (עד כאן).

נפתחת חברתית שוב

פגישה שתים עשרה ואחרונה: לבוש: מכופתר. נעליים: הנעל הסגורה התחלפה בסנדלים קלילים. אני תוהה אם יש עוד שינוי יחד עם הסנדלים? ואכן כן: מה שלומך? מרגישה מחוזקת, שיכולה לעבור את הכל. הגיע הזמן לסיים! אה, יפה. אני שמחה לשמוע שהיא מרגישה כך. אני כמו מורה בכתה א', שמחה לראות את התלמידים ממשיכים בדרכם, אם כי, כמובן, אם הם רוצים להמשיך לכתה ב', זו גם אפשרות…. אכן, הגענו למקום טוב. היא אומרת, מכאן, זה כבר מותרות בשבילי. כיף, אבל לא קריטי. אני מרגישה שקיבלתי כוונים. ימי הרביעי הללו שפיניתי לי, זה פשוט מעולה. אני כבר יודעת מה לעשות שיקדם אותי. אני לוקחת את הקונספט שלמדתי ממך, ויש לי כוון קדימה.

בתקופת המשבר התנתקתי מרוב חברי, השתבללתי, הפסקתי להתקשר. וכבר כמה שבועות שאני כבר נפגשת איתם שוב, מתקרבת בחזרה.

יש לי אפשרות עסקית חדשה, נוספת. כוון גדול שיכול ממש להצליח. נפל לי אסימון חזק, ממש בום! לגבי תחום קרוב מאוד לתחום שלי, שאני יכולה להיות טובה בו מאוד. מנצל את כל הכישורים שלי. יפה. כשיש פחות לחץ ויותר רוגע, אפשר לחשוב בצורה מאוד יצירתית, ולמצוא כוונים טובים.

אני עדיין לחוצה כספית, אבל מתמודדת, עם הרבה סבלנות ועשיה. עם אותם אנשי עסקים שלא רציתי לספר על מצבי הכלכלי – אני כבר בכלל לא מרגישה קטנה לידם.

הקבלה הרדיקלית של הכל

התמקדנו – התמקדות חגיגית אחרונה – בהצעה עסקית נוספת. כן, יש עוד אחת. זו הצעה קטנה, ולא מאוד אטרקטיבית, שהיא מרגישה שהיא לא טובה עבורה, מהווה פשרה, לא מקדמת, אבל יש בה חלק שמרגיש מחויב. שהיא חייבת לקבל כל הצעה כרגע. כי אחרת זה לעמוד במקום.

בסוף כל תרגול התמקדות, אנחנו מודות לכל מה שהגיע, ולכל מה שיש. הפעם הודינו ממש להכל, לכל מה שקרה לכל אורך התקופה הזו. אם זה נשמע לכם מוזר – אתם צודקים. זה מוזר בהתחלה, להודות לדברים מאתגרים ולא פשוטים. אבל לאט לאט ההודיה הזו הופכת להיות אמיתית ומשמעותית. כל דבר שקורה תורם להתפתחות שלנו.

איך את יוצאת מהתרגול? אני מרגישה שאני יוצאת לדרך חדשה. יכולתי להודות להכל הכל. הרגשתי שכל הרגשות שלי מאחלים לי הצלחה (שתינו מחייכות).

דיברנו על נקודה מעניינת ומשמעותית מאוד בהתמקדות: בתרגול, היה זמן שבו הרגישה תחושה חזקה ולא נעימה של דפיקות לב. התמקדנו בתחושה הזו, הרגשנו אותה, הסתקרנו לגביה, ממש ניסינו להרגיש כל פרט שלה. ישבנו עם התחושה הזו בערך 10 דקות. לא מעט, אבל בעצם, זה גם לא הרבה. דברים שמתנגדים להם – מנסים לבטל ולסלק אותם – יכולים להתמיד גם שנים ועשורים. ומשהו שקיבלנו אותו בזרועות פתוחות – תחושה מאוד חזקה – נעלמה תוך 10 דקות. כמו שאומרים, what you resist – persists. מה שאתה מתנגד לו – נשאר. ובהתמקדות מוסיפים – ומה שאתה מקבל, מתפתח, משתנה, מפנה מקום למשהו חדש.

זמן לסיים. בהצלחה רבה לך, אשה רבת עוצמה שכמותך!

רוצים לעבוד בכוונים דומים?

אפשר לעבוד איתי אישית ואפשר להשתמש בספר שלי

אולי יעניין אותך גם: