סיפור אימון לכתיבת רומן

יום אחד פנתה אלי אשה ואמרה שהיא תקועה בכתיבת רומן. היא רוצה להמשיך אותו, אבל זה לא קורה. הזמנתי אותה להפגש איתי. בפגישה הראשונה האשה היפה והמרשימה הזו סיפרה לי שהיא מחנכת את ילדיה בחינוך ביתי. היא אוהבת לכתוב – עקרונית. רוצה לכתוב – עקרונית. הכתיבה משרתת אצלה משהו פנימי משמעותי – עקרונית. בפועל היא לא מצליחה לשבת ולכתוב. היא כתבה כמה עשרות עמודים עבור רומן שמסתובב לה בראש, והפסיקה לפני שנתיים. מאז לא המשיכה בכתיבה.

הביטוי "לא מצליחה לעשות" תמיד מביא חיוך אל פני. אין דבר כזה לא להצליח לעשות. יש לא לעשות. ויש לעשות, ולא להצליח. אלו שני דברים שונים לחלוטין. באחד מהם לא קורה דבר – פשוט לא עושים. לא מתפנים לעניין המשמעותי, וכלום לא יכול לקרות. ובשני, הכל קורה. יושבים ועובדים ולא מצליחים – נפלא. מפה הדברים יכולים להתקדם. מה"כישלון" הזה אפשר ללמוד. אני כותבת "כישלון" במרכאות, כי אני לא קוראת לשום דבר כמעט כשלון. האם תינוק שנעמד על רגליו ונופל, נכשל? האם ילד שכותב נח בשבע שגיאות נכשל? הם לומדים ומתנסים, ממש ההיפך מכשלון. בעיני כל עשיה היא שלב בדרך להצלחה. ואפשר גם להתיחס לכל עשיה כאל הצלחה קטנה בפני עצמה.

איך נראה השבוע שלך?

בפגישה הראשונה עברנו בפירוט על הלו"ז השבועי שלה. מה היא עושה בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר, בצהריים, אחה"צ, בערב, בלילה. כמו רובנו, הלו"ז היה מלא. אין הרבה אנשים שיש להם חורים ריקים לגמרי בלו"ז, שבהם הם פשוט יושבים ללא עשיה כלל, נותנים פתח למחשבות העמוקות, ליצירתיות הפנימית שלהם לצאת ולהתבטא. הכל מלא. חלק מהלו"ז מלא בדברים הנהדרים שנותנים לרובנו את הטעם בחיים: משחק עם ילדים, בילוי זמן שקט עם בן הזוג, הליכה בטבע, תרגול יוגה. חלק מהלו"ז מלא בדברים העלובים שסותמים לרובנו את האפשרות ליותר טעם בחיים: גלישה אינסופית, שיחות טלפון ארוכות ולא מחזקות, קריאת ספרים שהם גרועים כל כך שאפילו תוך כדי הקריאה משהו פנימי בה מפהק. יש לה גם התמכרויות נוספות כגון שתיה של 4 כוסות קפה ליום.

סילוק אשפה מהלו"ז

בנינו לו"ז שונה. השארנו את כל הפנינים וסילקנו את האשפה. גלישה הוגבלה. שיחות טלפון הוגבלו. ספרי זבל מחוץ לתחום. למעשה, בהתחלה, כל הקריאה בכלל מחוץ לתחום. צפיה בסרטים במחשב הוגבלה. במקום 4 כוסות קפה ליום, 2 כוסות. בזמן שהתפנה קבענו שעת כתיבה אחת ליום, בצהריים בשעה קבועה, ועוד שלוש פעמים בשבוע חצי שעה נוספת אחה"צ, עפ"י תוכנית שנבנית בתחילת השבוע. השתמשתי במשפט של ג'וליה קמרון ב"דרך האמן": את תדאגי לכמות, היקום ידאג לאיכות. את כותבת. לא חשוב אם זה טוב, רע או בינוני. פשוט לכתוב. גם אם זה גרוע, ככל שתכתבי זה ישתפר.

סוף סוף החלה לכתוב

המפנה היה דרמטי. האישה הזו ישבה יום יום וכתבה, לפעמים פעמיים. כן, יש ביקורת פנימית. כן, יש אי רצון לכתוב. אבל הכוח הפנימי שלה חזק. היא פשוט ישבה וכתבה. לפעמים הרגישה שהיא כותבת נפלא. לפעמים הרגישה שהכתיבה לא טובה. בכל מקרה כתבה. ככל שהתקדם השבוע התחושה הלכה והפכה להתרוממות רוח. זה קורה. היא כותבת. כאב הבטן שהיה לה לפני שהתיישבה לכתוב הלך ונעלם ככל שהתקדם השבוע. היא קמה מהכתיבה בתחושה של הצלחה, מרץ, חיות. יש לה יותר סבלנות לילדים. היא סיפרה שהבקרים נהיו יותר מעניינים ופרודוקטיביים, ללא הגלישה והדיבור הרב בטלפון. ביתה החלה לכתוב גם היא, יום יום. במקום להתחיל סיפור אחרי סיפור ולהפסיק מיד, הילדה כתבה סיפור אחד באורך עשרה עמודים.

בפגישה השניה עסקנו בעיקר בשיפור התוכנית השבועית שלה. כאשר אדם לא מבצע משימות שקבע לעצמו, במיוחד אחרי שכבר נכנס לפעולה ולא מדובר סתם בחוסר ביצוע, אני בודקת את התוכנית. האם התוכנית טובה? האם היא מתאימה במדויק לצרכיו של אותו אדם? עשינו כוונון עדין של התוכנית.

עייפות? קפה out, שינה in

למשל, היא אמרה שהיא שתתה 3 כוסות קפה ליום במקום 4, אבל היתה עייפה ללא כמות הקפאין שהיא רגילה אליה. קבענו שתלך לישון מוקדם ברוב הערבים, תתחיל לנוח בצהריים, ותשתה רק שתי כוסות. היא אמרה שהיא רגילה לדיעה שלישון הרבה זה בזבוז זמן. אבל החלטנו שבתור התחלה אנחנו צריכות את המוח שלה כשותף עירני ופעיל, ונטפח אותו ע"י שינה ולא ע"י קפאין. הכנסנו עוד כמה שינויים לתוכנית, בין השאר העלנו את המשימה ל – 9 שעות כתיבה שבועית במקום 6.

אחרי השיחה השניה ואחרי שבועיים של כתיבה יום יום, השיפור המשיך. אין לה עוד פחד לפני הכתיבה. יש לה יותר בטחון וכיף לה לכתוב, הרבה מהזמן. עניין השינה היה מצוין. היא עירנית ויכולה לכתוב וגם ליהנות משאר פעילויות היום, למשל עבודות בית או בילוי עם הילדים. אומרת שהבקרים שלה מדהימים. החלה לעשות יוגה יום יום, דבר שרצתה לעשות כבר שנים. היא ויתרה בקלות על קריאת הספרות הגרועה ועל הצפיה בסרטים במחשב. בעניין הגלישה עוד יש קושי. היא נמשכת לגלוש אעפ"י שהיא רואה שזה לא משרת אותה, רק גוזל לה את הזמן היקר שלה, ולא משאיר אותה עם תחושת סיפוק או כל תחושה חיובית אחרת.

צץ גם קושי לגבי העלילה. עד היום כתבה את הרומן בצורה כאוטית, קטעים מפה וקטעים משם, במחשבה שהם יתחברו בהמשך לסיפור קוהרנטי. עכשיו היא מתחילה לדאוג, כי כשהיא חושבת על העלילה, זה לא מסתדר.

יצירת תמיכה בחיים

בפגישה השלישית דיברנו על יצירת תמיכה. בד"כ רובנו לא מחפשים הרבה תמיכה, ואת הרצון החבוי שלנו בתמיכה ובאהבה אנחנו מטשטשים בהתמכרויות, כך שלא יציק לנו יותר מדי. אם מוותרים על ההתמכרויות מתפנים זמן ואנרגיה לחפש את התמיכה האמיתית שיכולה להיות לנו. עשינו רשימה של האנשים בחייה שיכולים לתמוך בה בתהליך היצירתי שלה, וקבענו שהיא תפגש או תדבר איתם.

בפגישה זו גם המשכנו לעבוד על התוכנית השבועית. קבענו מה הפעולות שהיא צריכה לעשות כדי לארגן את הסיפור שלה והעלילה. עשר הדקות האחרונות בכל שעת כתיבה יוקדשו לעניין הזה של בניית שלד העלילה. קבענו תוכנית לגבי הגלישה.

השבוע השלישי המשיך לחזק את הבטחון שלה בכך שהיא מסוגלת לכתוב. היא כותבת כבר שלושה שבועות, יום יום ולפעמים פעמיים ביום. כבר יש לה גמישות. אם היא לא יכולה לכתוב בשעה הקבועה שלה, היא משלימה את העבודה אחר כך. הרומן הולך ומתקדם. רוב הבעיות בעלילה הותרו. עלו קצת מחשבות שליליות לגבי טיב הכתיבה או על מי יתעניין בה, אבל היא פשוט ממשיכה. בכל מקרה אי אפשר לשלוט בתגובות של הקוראים. היא הבחינה בכך שהיא מקטינה את ההצלחה שלה. לא מספרת הרבה, לא רוצה להשוויץ או להתחייב. אבל כן פנתה וקיבלה תמיכה, שחיזקה אותה. השיתוף שלה חיזק אחרים סביבה לפעול בתחומים שהיו רדומים אצלם. חברה סופרת אחת כתבה כמה שירים פתאום, אחרי שנים ללא כתיבה. קרובת משפחה החליטה לארגן סדנה שרצתה לארגן ומעולם לא ניסתה. יש אנשים שמגיבים בחשדנות. בעיקר מי שאוהבים לכתוב ולא כותבים.

כותבת בהתמדה עד לפרסום הרומן

בשיחה הרביעית דיברנו על המקורות העמוקים של הכתיבה שלה, על הקשרים שלה עם הסובבים אותה, על היחס שלה להצלחה ולמחמאות. עבדנו עוד על התוכנית. הוספנו עוד פעילויות שיחזקו את היצירתיות שלה וימלאו אותה בתחושה טובה וברעיונות.

לאחר ארבעה שבועות הרגל הכתיבה היומיומית מבוסס. היא כותבת ללא כל התחשבות במחשבות הביקורתיות. כתבה כבר יותר מחצי מהרומן. בשיחה החמישית החזרנו את הקריאה האיכותית לתמונה. בשיחה זו החלטנו על פסק זמן מהאימון בנושא הזה של הכתיבה. בינתיים היא ממשיכה לכתוב ואנחנו נתמודד עם המשברים הבאים כאשר יגיעו. בינתיים היא בחרה לעצמה נושא אחר להתאמן עליו איתי.

בהמשך אכן צצו משברים אחרים והמשכנו להתאמן עליהם במקביל לאימון הנוסף. הרומן הולך ומתקדם, והיא כותבת מדי יום כבר שנה.

בסופו של דבר הרומן פורסם ע"י הוצאת ספרים.