סיפור: אימון למציאת עבודה לסמנכ"ל

פגישה ראשונה. מסך ה"סקייפ" נפתח, ובו אני רואה אישה חייכנית בת 50. המליצו לי עלייך כמאמנת, אמרה. שמעתי שאת מאוד קשוחה, חייכה (ואני שאלתי את עצמי, איך מישהו חושב שאני קשוחה?). יש לי בעיה. אין לי עבודה כבר חצי שנה. ואני גם לא מחפשת עבודה. אני מרגישה עצלה, מקווה לזכות בלוטו.

היתי סמנכ"ל בתאגיד גדול, אחראית על מספר סניפים רב, בארה"ב. אבל אני לא אוהבת את זה. אני חושבת אולי לפתוח קייטרינג אוריינטלי. אני יודעת לבשל היטב, אוהבת לבשל. כשאני חושבת על לעבוד שוב בתאגיד, זו השרדות בשבילי. המחשבה לעבוד בעבודה כמו העבודה הקודמת שלי מכווצת אותי. ואילו על בישול אני חושבת באהבה.

בתור מאמנת אני הולכת עם המטרות של המתאמן. אם היא רוצה לפתוח קייטרינג, זו תהיה המטרה שלנו. עם זאת, שתינו יודעות שעסק חדש לא תמיד מרויח בהתחלה, או יותר נכון, בד"כ לא מרויח בהתחלה. לכמה זמן יש לך מספיק כסף כדי לחיות ללא הכנסות? שאלתי. יש כסף לחצי שנה בערך. זה לא הרבה, אבל היא רוצה ללכת על זה. הלקוח תמיד צודק, מלמלתי לעצמי.

החלטנו על שלושה חודשים שיוקדשו לקייטרינג. הכנו תוכנית עבודה לשבוע הקרוב. להכין תפריט, תמחור, להתחיל לספר לאנשים, לדאוג לפלאייר ולהשיג את ההזמנה הראשונה.

מעייף אותי להכין את החומר הדרוש

פגישה שניה. יש הזמנה ראשונה לקייטרינג, אמרה. אבל אני פוחדת מנושא הכסף, מרגישה שאני צריכה לחפש עבודה. אני פוחדת לאבד את הבית שלי (משפט אמריקאי כזה…) אם לא יהיה לי כסף תוך חצי שנה. אני לא ישנה היטב בלילות.

יש שתי עבודות ממשלתיות שאני יודעת עליהן כבר מזמן, ואני יכולה להגיש אליהן מועמדות, אבל אני צריכה לכתוב מכתבי מועמדות ארוכים, ולא עשיתי זאת. אני רוצה שהעבודה פשוט תגיע אלי. מעייף לחפש עבודה.

מעייף? האוזניים שלי הזדקפו כמו אוזניים של כלב. "מעייף" זה תמיד משהו מעניין. מה עשית שעייף אותך? שאלתי וניחשתי את התשובה. כלום, אמרה. לא עשיתי כלום וזה מעייף. נכון, זה באמת הכי מעייף. שלחתי בערך 10 עותקים של קו"ח וזה עייף אותי. אני לא מטפלת עכשיו בעניין של העייפות מאי-הביצוע. זה יגיע.

בערב הכי קשה לי, אמרה. אני הכי חרדה כשאני עייפה מאוד. סיכמנו על הליכה מוקדמת לישון מדי ערב. לכל לקוח כמעט אני מוצאת תירוץ מדוע הוא צריך ללכת לישון מוקדם. אני פשוט מאמינה בטיפוח של השותף הכי חשוב שלנו, הגוף.

דיברנו על הקייטרינג. יש לה הרבה מוטיבציה לעניין הזה. לחיפוש העבודה אין לה מוטיבציה, רק דאגה

"מעייף לחפש עבודה. אני לא עושה כלום וזה מעייף אותי"

דאגות? בשביל זה יש "התמקדות"

דאגה? בואי נתחיל ללמוד "להתמקד". דיברנו על הבסיס של תורת ההתמקדות, שהוא לפתח גישה של קבלה, הקשבה ואמפטיה לכל רגש ותחושה שעולים בנו. הגישה הזו נקראת presence. המטרה היא ללמוד להיות present לכל מה שמגיע. תרגלנו תרגול התמקדות ראשון. לא ידעתי אז כמה משמעותי יהיו תרגולי ההתמקדות בשבילה. התרגול היה מצוין. היא סיימה אותו בתחושה קצת יותר קלה לגבי כל העניינים המטרידים. סיכמנו שמדי יום תתרגל התמקדות קצרה בעצמה, 5 דקות.

לכתוב היטב, או פשוט לכתוב?

האם אפשר לכתוב את מכתבי הבקשה בצורה לא מושלמת?

לגבי חיפוש העבודה, דיברנו על כתיבת מכתבי המועמדות למשרות הממשלתיות. היא מרגישה שהיא לא כותבת היטב, למרות שאח"כ בפגישה מאוחרת יותר, סיפרה לי שהיא כותבת פרוזה ושירה. בגלל שהיא חושבת שלא כותבת היטב, דוחה את כתיבת המכתבים הללו כבר שבועות. דיברנו על היכולת לכתוב בכתיבה לא מושלמת, ואח"כ לתת למישהו לתקן את הכתיבה. האם יש לך מישהו שיסכים לעזור? כן, יש שתי אפשרויות. אם כך, התרגיל יהיה לכתוב את המכתבים בצורה לא מושלמת. היא מעריכה שיקח 3 שעות לכתוב את שני המכתבים.

גיבשנו תוכנית עבודה לשבוע הקרוב. היא סיפרה לי שהיא יוצאת להליכות לפעמים, וזה מרגיע ומשקיט אותה. סיכמנו אם כך על הליכה יומית. התוכנית תהיה, מדי בוקר: הליכה, שעתיים של חיפוש עבודה, שיתחילו בתכנון הבוקר. אחרי התכנון, הביצוע: טלפונים, פגישות, מיילים, חיפוש ברשת. אח"כ שעה שתוקדש לעבודה על פתיחת הקייטרינג. היא תקדיש שעה מדי ערב, בשלושת הימים הקרובים, ותסיים את כתיבת המכתבים. בערך סיכמנו על שעת שינה.

לספר תירוצים, או לבצע?

דיברנו על כך שמה שבד"כ היא עושה, כשהיא מוטרדת, הוא לא לבצע. סיפרתי לה על המאמן שהיה לי שאמר שאין בעיה עם תירוצים. הבעיה היא רק אם מספרים אותם לעצמנו במקום ביצוע המטלות. אם אנחנו רוצים לספר תירוצים, אנחנו יכולים לספר אותם בזמן ביצוע המטלות. וכך היתי צועדת מדי בוקר לכוון חדר הכושר ומדברת לעצמי: אני עייפה היום, זה לא יום מתאים, עדיף להתאמן מחר, מחר יהיה שם פחות עמוס, אני חושבת שיש לי בחילה… וכך עד שהגעתי לחדר הכושר והתחלתי להתאמן. אחרי כמה ימים כאלה התירוצים שיעממו אותי והפסקתי אותם. התרגול השבוע יהיה להקשיב לחלק שבה שמוטרד, ובכ"ז, לבצע את התוכנית עליה סיכמנו.

פגישה 3. דברים מתחילים לזוז. ההליכה היומית היתה טובה. היא החלה למצוא בעצמה קצת חמלה ומחילה לעצמה, על המעידות בעבודתה הקודמת, ועל כך שבחצי השנה האחרונה לא באמת חיפשה עבודה.

אימייל אישי, כנות חדשה, קשרים ישנים-חדשים

היא ישבה וניסחה מייל מאוד אישי וכן, לא עסקי. סיפרה בו שאיבדה את עבודתה, ושאלה אם יש עבודה בחברה שלך, או שתוכל להפנות אותי למישהו שאולי יוכל להציע לי עבודה. היא נכנסה לכל הרשתות החברתיות שלה ושלחה אימיילים לכולם, כולל לאנשים בכירים, שמעולם לא העזה לפנות אליהם בעבר. היא פנתה לבן דוד עשיר ביותר שלה שחי בקנדה. מעולם לא שוחחה איתו על התחום המקצועי, והוא התרשם מקו"ח שלה. היא כתבה גם לבוס שעבדה אצלו לפני שנים רבות וחיבבה. היא לא ידעה מה לכתוב לו, וכתבה לו מהלב. היא הבחינה בכך שכשהיא חושבת על לעבוד איתו, אין לה את תחושת ההתכווצות שיש לה כשהיא חושבת על מקום העבודה האחרון שלה. וגם המחשבה לעבוד במקום עבודה חדש לגמרי מפחידה. אבל לעבוד איתו, דווקא מרגש.

קרה נס. בוס הישן הזה אמר שהוא קודם בתפקיד, הוא בכיר עכשיו, וינסה לקדם את קורות החיים שלה. אנשים רבים התקשרו אליה אחרי קבלת המייל, והם שוחחו שיחות ארוכות. היא שמחה. המילה נס עולה בשיחה שלנו הרבה. מרגישה שהחזירה את האמון לעצמה.

חלק מהאנשים אליהם פנתה בצורה כנה במייל, שיתפו אותה בכך שעברו עליהם דברים דומים.

צניעות מוגזמת או התפארות מוגזמת

בנוסף, היא ישבה באותו יום 8 שעות וסיימה את כתיבת המכתבים. מצאה חברה שתעבור עליהם, והם כבר תוקנו והוגשו. החברה התפעלה מהכתיבה שלה. היא (המתאמנת) הבחינה בנושא שיהפוך להיות משמעותי באימון שלנו. היא מגיעה ממקור ערבי. ובתרבות שבה גדלה, תמיד לימדו אותה צניעות. עץ שפירותיו גדולים, אמרו לה, ענפיו רכונים כלפי מטה. ואילו בארה"ב התרבות היא מתפארת. והיא נעה בין הקצוות. לא רוצה להתפאר, ומרגישה שצריכה להתפאר כדי לשווק את עצמה. הרבה פעמים היא מסתירה את ההישגים שלה, וכשכבר מתפארת, עושה זאת בהגזמה. אין לה אמצע. תרגול ההתמקדות הוקדש לנושא הזה.

עם הקייטרינג הולך טוב. ההזמנה הראשונה יצאה לפועל, הארוחה היתה מצוינת והיא קיבלה תשלום. קבענו השבוע שתמשיך לעבוד על התפריט ותשיג לקוח נוסף.

נושא אחרון. יש עבודה מאוד בכירה, בממשל האמריקאי, שהיא רוצה לנסות להשיג. אין לה מושג איך להגיע לשם, אבל היא רוצה. תכננו תוכנית שהיא תוכל להתחיל בה, לנסות למצוא קצה חוט כדי להתקדם לקראת המשרה הזו.

תוכנית שבועית. כל בוקר הליכה דבר ראשון. אח"כ תכנון הבוקר. אח"כ שעתיים-שלוש לחיפוש עבודה בתחום שלה, הפסקה, ואז שעתיים וחצי לנסיונות חיפוש קצה חוט לעבודה בממשל. היא מעריכה שתוך 20 שעות עבודה יהיו לה שמות שתוכל לפנות אליהם.

שש משרות אפשריות

פגישה 4. קורה הרבה. יש 6 אפשרויות כרגע של אנשים שמחפשים אדם כמוה למשרות שונות. בעלה לשעבר הפנה אותה לשני אנשים, עוד אנשים הפנו. מתכננת להפגש עם עוד קולגות לשעבר ולבקש הפניות. בן הדוד העשיר עוסק בתחום שונה, והיא אומרת שזו לא אופציה מועדפת כרגע. דיברנו על כך שהוא לא מספיק יודע שהיא מאוד רוצה עבודה. היא עדיין לא מוסרת לאנשים את המסר המלא, שהיא מאוד מאוד רוצה עבודה כרגע.

יש פגישות, פניות, ושש אפשרויות

לגבי העבודה בממשל, היא לא פעלה. היתה לה תחושה שזו הרבה מדי עבודה. זה מוטיב שחוזר אצלה. עד תחילת האימון לא חיפשה עבודה כי הרגישה שהחיפוש הוא הרבה עבודה. על כל פנים, זה מה היא אומרת לעצמה. עכשיו היא מתחילה לחוש שיש פה עוד דברים פרט ל"זה הרבה עבודה".

תחושה ש"זה הרבה עבודה"

תרגלנו התמקדות בתחושה הזו של "זה הרבה עבודה". עוד נושא שעלה בתרגול הוא הנושא של הלחץ שהיא מפעילה על אנשים כאשר היה מרגישה שיש מצב חירום. היא דואגת להם ולכן בשביל להציל אותם, כופה עליהם פתרונות, מאלצת אותם לדרך שלה, ופוגעת בהם תוך כדי. זה נושא משמעותי מאוד בשבילה, שהיה חלק מסיבת הפיטורים שלה, והיא מרוצה מאוד מהתובנות שלה בנושא.

מה עם הקייטרינג? אני שואלת. אני רוצה עבודה, היא אומרת. זה יכול לקרות ואני רוצה את זה. רוצה משכורת. הקייטרינג נעים, אבל זה לא מה שחשוב לי כרגע. דיברנו על כך שהצורה היחידה שהיא מכירה היא ללכת על דברים בצורה הישגית, מלחיצה. ואילו לגבי הקייטרינג, ישנה אפשרות להמשיך לקדם אותו, אבל בהנאה, בצורה לא הישגית. אז זה מה שסיכמנו.

תוכנית שבועית: אחרי הליכת הבוקר, 3 שעות חיפוש עבודה בתחום שלה, ושעה שתוקדש לנושא המשרה בממשל. עם הקייטרינג להמשיך בכיף, איך שהיא רוצה.

שני ראיונות עבודה!

פגישה 5. היו שני ראיונות עבודה! ראיון אחד בחברה, שבעלה לשעבר הפנה אותה אליה, והיא שלא בטוחה שמתאימה בו. השני היה במשרה ממשלתית, אחת מאלה שכתבה את המכתבים עבורן.

ניתחנו את הראיונות. היא לא היתה עצבנית, היתה בטוחה בעצמה וביכולותיה. לא דאגה ודיברה היטב. היתה מאוד present, נוכחת. מאוד ממורכזת. היא מרגישה שתרגולי ההתמקדות שלנו, ואלו שהיא מבצעת יום יום עוזרים לה מאוד להיות רגועה ונוכחת. היא גם קוראת את הספר "ארץ חדשה" ומרגישה שהוא ממלא אותה בהשראה.

תרגולי ההתמקדות עוזרים לה בראיונות העבודה

היא אמרה שהיא מתלהבת מכך שהצליחה יפה כל כך בראיונות הללו, שלא השקיעה השבוע את מאמצי חיפוש העבודה שסיכמנו עליהם. דיברנו עוד על הנושא הקלאסי באימון – ביצוע. פשוט לבצע את המשימות. לא לחשוב עליהן יותר מדי, לא להתלבט, לא להשתמש בתירוצים גם אם יש תירוצים טובים כגון ראיונות מוצלחים. פשוט לבצע.

כבר לא משקיעים זמן אימון בקייטרינג. האישה הזו הולכת למצוא עבודה. אם תרצה עוד לקדם את הקייטרינג שלה, נדבר על זה אחרי שתמצא עבודה.

המשך חיפוש עבודה למרות הקריסמס

פגישה 6. היה ראיון שני בחברה! תחושת הצלחה. מי שראיינה אותה אהבה אותה מאוד, והדריכה אותה לקראת הראיון השלישי. סיפרה לה הרבה סודות על התפקיד.

התקופה גרועה לחיפוש עבודה, לקראת כריסמס. ובכל זאת, היא ממשיכה בחיפושים. היא אומרת שהמבנה הזה שיצרנו טוב מאוד בשבילה. תמיד היתה נגד עבודה מובנית, ועכשיו זה עובד היטב. אבל היא עצובה מאוד שעוד אין לה עבודה. רוצה ליצור קשר עם חבר לשעבר, שאולי יוכל לעזור, מרגישה קושי לפנות אליו, מרגישה לא מספיק טובה.

קושי, עצבות? בואי נתרגל התמקדות. התחלנו, והיא נזכרה באירוע כואב מילדותה. ופתאום, תקלה. מזג האויר בחוץ סוער, גשם וברקים, ופתאום אני כמעט ולא שומעת אותה. מכיון שעד כה לא היו לנו בעיות כאלה, לא היתי מוכנה לזה. היא כבר עמוק בתרגול, נזכרת בזכרונות הללו, ואני שומעת פחות ופחות. לא ידעתי מה לעשות! אני לא שומעת כמעט כלום, ואילו היא לא חשה בבעיה. החלטתי להמשיך וזהו, לא רציתי להפריע לה בהזכרות המשמעותית הזו. החויה העצובה הזו (שאני בקושי הבנתי מהי) היתה משמעותית מאוד. להתמקד בה יוצר אצלה הקלה גדולה בכל הנושא של ערך עצמי והקשר עם אמה. היא שמחה מאוד, אומרת שזו מתנת כריסמס ענקית בשבילה. אני משתפת אותה בכך שלא שמעתי כמעט כלום מהסיפור שסיפרה בתרגיל שלה. היא צוחקת ומספרת לי מה היה שם. נתתי לה כמה תרגילי בונוס לכריסמס שקשורים לקשר שלה עם אמה.

ולגבי העבודה, אפילו שכריסמס, המשימה היא למצוא 10-20 אנשים חדשים לפנות אליהם עד השבוע הבא. לנהל רשימה מדויקת של הקשרים.

גישה שונה לגמרי בראיונות

שיחה 7. היה עוד ראיון למשרה אחרת. כל הגישה שלה לראיונות מאוד שונה עכשיו. כששואלים אותה שאלות, היא לא מרגישה שמשהו לא בסדר, כמו שהיתה מרגישה פעם, אלא מבינה מה מדאיג אותם, מה ה – concerns שלהם, ומנסה לענות עליהן. הם מודאגים מכך שהיא מגיעה מתחום מעט שונה ממה שהםעושים. הם מודאגים מכך שאולי היא לא יודעת למכור היטב. ובמקום להכנס ללחץ ולמגננה, היא מסבירה להם שהיא כן יכולה למכור היטב. היה ראיון מצוין.

התקשרה למשרה הממשלתית שאליה התראיינה, אמרו לה שטרם החליטו. פנתה למספר חברות השמה, שלחה קו"ח לכל מיני מקומות ברשת. יש אפשרות שעדיין חיה, הבוס הישן. הוא כל הזמן אומר לה, תחזרי אלי בעוד כמה שבועות. . היא מרגישה שהוא באמת מנסה לעזור, ומתכננת להתקשר אליו השבוע. יש עוד חברת השמה שמהססת לגביה, סיכמנו שכן תפנה לשם.

בעלה לשעבר אמר לה שהראיון הבא בחברה יהיה עם הבוס, הראיון המכריע. הראיון יתקיים השבוע. דיברנו על מושג שחברתי אוהבת להשתמש בו – Money time. זה הזמן המכריע. אפשר להסתכל על ראיון מכריע כעל משהו שלילי, מדאיג, ואפשר להסתכל עליו כעל משהו מרגש. זה הזמן שבו ניתן להרויח את הכסף.

אנשים עוזרים ונותנים מידע לקראת הראיונות

יש פרויקט נוסף שהאישה הזו מתחילה להריץ, וכבר יש תוצאות, משהו התנדבותי שבסתר ליבה היא חולמת להפוך לעסק. אין לה מנוח לאישה הזו, כמה אנרגיה. אנחנו מדברים על כך שהפרויקט הזה מרגש, והנטיה שלה היא לעזוב הכל ולהתמקד בו, אבל שהיא רוצה להשיג עבודה. זה תרגול מצוין בשבילה. להמשיך להשאר ממוקדת בעבודה, וגם לא לאבד התלהבות לגבי הפרויקט הזה.

להפסיק לדכא את ההתלהבות

דיברנו על ההתלהבות שלה. ההתלהבות היא בסיסית אצלה, ואני אומרת לה שהתרבות שלנו לא מעודדת כל כך התלהבות כזו. זו עוד חתיכה בפאזל שלה של צניעות/שווק עצמי/ערך עצמי/התלהבות. מעולם לא הקדשתי מחשבה לרגשות חיוביים שלי, אמרה. תמיד אני פותרת בעיות. ההתמקדות פתחה לי דלתות שלא חלמתי עליהן.

תרגלנו התמקדות, והפעם הקדשנו את התרגול לתחושות שלה לקראת הראיון המכריע. היא נזכרה בחוויות ילדות משמעותיות שקשורות לנושא הזה. היא מסיימת את התרגיל ואומרת: וואו! זה היה חזק. הבהיר עוד קצת את הנושא של הערך העצמי וההתלהבות.

תשובות שליליות – וממשיכה

שיחה 8. התקבלו תשובות שליליות מהחברה וגם מהמשרה הממשלתית. הדחיה היתה קשה לה מאוד. I was in hell and back, אמרה לי. היו כמה ימים קשים, ואז היא הבחינה בכך שזו הזדמנות מצוינת לתרגול עבורה. עכשיו היא יכולה להודות בפני עצמה שהעבודה הזו בחברה היתה שתי רמות מתחת ליכולות שלה. אולי היתה מרויחה טוב, כי זה ארגון גדול, אבל זו לא באמת עבודה שהיתה רוצה בה.

תשובות שליליות – ולא מתייאשת

בכל זאת המשיכה לחפש עבודה השבוע, וזו פריצת דרך רצינית. היא איבדה רק שלושה ימים אחרי הדחיות. היא קידמה את הפרויקט המרגש שלה וגם המשיכה לחפש עבודה. זכרה כל הזמן את העניין של לקדם את שניהם. לא רק את המרגש, ולא רק את החשוב או הקריטי.

רעיונות וקשרים חדשים

היה לה רעיון לפנות לאדם בכיר ביותר במשרד ממשלתי, שהיא מכירה (מאין היא שולפת את האנשים הללו…), רק שעד היום לא חשבה לפנות אליו. ככל שהיא יותר פנויה רגשית, היא מצליחה לנצל יותר את הקשרים שלה. הוא הציע לה לנסות לקבל משרה שהיא חשבה שאין לה כישורים מתאימים אליה. אבל היא לא ויתרה, כתבה מייל לעובד שלה לשעבר והתייעצה איתו. הוא אמר שהיא יכולה בהחלט לבצע את זה וגם עזר לה – בלילה – לכתוב את מכתב המועמדות למשרה. היא מתחילה יותר ויותר לתת להתלהבות שלה להתבטא, ואנשים נדבקים בהתלהבות שלה.

תרגלנו התמקדות, והתמקדנו בתחושת ההתלהבות שלה. תרגול מהנה. היא הבחינה שכשהיא מתלהבת ומישהו אחר לא מתלהב איתה, היא לוקחת את זה כביקורת. אחרי התרגול מרגישה שהיא פחות תעצר במקום הזה. מרגישה רצון לשתף יותר את חבריה בהתלהבות שלה.

דיברנו על המשך החיפוש. היא מבחינה שמה שעובד הכי טוב הוא לפנות לאנשים אישית, לא דרך הרשת. וקבענו להתמקד בפניות כאלה.

ממשיכה להתעקש – והנה עוד ראיון

שיחה 9. סוף סוף. הבוס הישן השיג לה ראיון עבודה אצל מנכ"ל החברה. יש משרה פנויה שהיא מתאימה לה. לפני כן, התלבטה אם לשלוח אימייל נוסף. בכל פעם אמר שאין כרגע משהו, ושתחזור בהמשך. היא לא ידעה כמה פעמים לפנות אליו. אבל שלחה לו אימייל נוסף, ועכשיו אכן היה הזמן המתאים, והנה יש משרה פנויה, והנה יש ראיון. יש שתי משרות, אחת בכירה יותר (ניהול של 30 סניפים) ואחת פחות (7 סניפים), והיא רוצה את הבכירה יותר. מרגישה נואשת לעבודה, ופוחדת שבגלל שהיא נואשת, לא תצליח במו"מ.

מרגישה נואשת וזה עלול להכשיל את הראיון

תרגלנו התמקדות. בהתחלה היא אמרה שהיא מרגישה פחד, מדמיינת את עצמה שוחה בים שחור מלא בנחשים. בסוף התרגול היא שוב דמיינה את עצמה שוחה בים עם הנחשים, ואמרה לעצמה להתידד איתם. היא יצאה מהתרגול כולה נרגשת. וואו! אני לא מאמינה. יש בי חלק שיכול לשחות עם הנחשים, היטב.

יש עבודה – בכירה עם אופק התקדמות

שיחה 10. היא עברה את הראיון בהצלחה! היא תקבל את המשרה הפחות בכירה, ותוך חצי שנה תוכל להתקדם למשרה הבכירה יותר. כל שנשאר הוא בחינה אחת פורמלית בנושאים של אנגלית, מתימטיקה והפעלת תוכנות מחשב. היא חוששת מהמבחן הזה, מרגישה התרגשות אדירה, מתח ופחד להתאכזב עכשיו, כשהיא כל כך קרובה למטרתה. היא יודעת שכנראה שזה יהיה מבחן קל, אחרת היה נערך בהתחלה ולא בסוף, ובכ"ז, מבחן. היא אומרת, I don’t test well.

תרגלנו עוד התמקדות שהיתה משמעותית בשבילה. שוב חזרנו לנושא היחס שלנו לרגעים מכריעים. תרגלנו משפטים אחרים במקום I don’t test well. אני הצעתי לה את it’s money time והיא הציעה שני משפטים שהתאימו לה, this is where it happens ו – it’s my turn. התחושה הפיזית היא אותה תחושה – אדרנלין – אבל עכשיו הרגש הוא יותר התרגשות ופחות פחד.

סיכמנו שתמשיך ללמוד לקראת המבחן, כולל קניה של התוכנות הרלוונטיות והפעלתן היום.

אחרי יומיים, אימייל. היא עברה את המבחן! עברה את כל התהליך כולו.

אחרי כמה שבועות, קיבלה את העבודה. עבודה בכירה, עם אופק התקדמות, עם בוס שאיתו עבדה בעבר וחיבבה אותו, בתחום שלה, ובמצב רגשי שונה לחלוטין מזה שהיתה בו לפני האימון.

בהצלחה לך, אישה בעלת עוצמה שכמותך!

ואם הספר שלי אצלכם

ואתם תקועים עם פרויקט גדול כלשהו כזה שלא זז, אתם יכולים להתחיל לעבוד מעמ' 89.

אולי יעניין אותך גם: