אימון לסיום תואר לבחור שאיבד בטחון

הגיע אלי בחור גבוה וחייכן בן 31, שהרגיש אבוד בכוון המקצועי שלו. הוא מתחתן, ועוד לא ממש מצא את עצמו. העבודה לא מספקת ולא מאתגרת אותו. הוא מרויח כסף, אבל לא רואה בה את עתידו. סביבו אומרים לו להתמיד, ולא לקפוץ מדבר לדבר. יש לו אלף רעיונות לכוונים אחרים, והוא מפחד להתחיל אותם, מפחד שלא ירויח מספיק.

ממשיכים לדבר, ומסתבר שדווקא יש תחום שהוא אוהב מאוד וטוב בו מאוד (וזה כבר נפלא ומרגש) – התחום שבו כמעט סיים את התואר הראשון, אבל רק כמעט. חסרות שלוש עבודות להשלמת התואר.

ממשיכים לדבר, ומה מסתבר? שבגלל שהוא לא מצליח "להושיב" את עצמו על העבודות, כבר כמה חודשים טובים, הוא כבר איבד את רוב הביטחון העצמי שלו בתחום. איך אני יכול לבנות קריירה אקדמית, אם אני לא מצליח לסיים את העבודות? אם אני לא יושב עליהן? כנראה שזה לא מתאים לי. כנראה שמשהו שם לא מסתדר. אין לי משמעת עצמית.

אני לא קונה את זה, לא חושבת שאין לו משמעת עצמית. זה נראה לי מקרה של התסמונת שאני מכנה המכשול שלפני. אלו הן המחשבות המדכאות שמשום מה מתעוררות במצב שבו אין פעולה, שנכנסות לוואקום שנוצר במצב כזה. אלו הן מחשבות שליליות על כמה שאין לנו יכולת, אלף סיבות למה אנחנו לא פועלים. צידוק למצב שנוצר. הצידוק הזה לא בהכרח מבוסס על משהו מציאותי, או על משהו מאוד משמעותי.

תוכנית עבודה שאפתנית וריאליסטית

החלטתי לא לחטט בסיבות שבגללן הוא לא מסיים את העבודות. האור בעיניים שלו, כשהוא דיבר על התואר הזה והתחום הזה, וקריירה אקדמית בתחום הזה, מספיק לי. הלב שלו נמצא שם, ועכשיו גם "עצמות הישיבה" שלו (כמו שהמורה שלי ליוגה אומר) ימצאו שם. קבענו תוכנית שאפתנית וריאליסטית, שהוא היה אמור להתחיל בה כבר באותו היום, וידווח לי כל יום על ההתקדמות.

קודם כל אנחנו נצא מתסמונת המכשול שלפני. ואז נראה אילו מכשולים עוד עומדים בפניו, אם בכלל. קבענו גם שהוא מספר על העניין הזה לכל מי שהוא מכיר, על כך שהוא עושה עכשיו את העבודה הראשונה מבין השלוש, ועוד דבר:

לא לדבר בצורה שלילית על הלימודים

קבענו שרק לזמן הזה של העבודה הנוכחית, שאמורה לקחת שבועות בודדים, הוא לא מדבר ולא חושב בצורה שלילית על העבודות האלה, על היכולת שלו, או על המשמעת שלו. בצורה מכנית לגמרי, לא אומר את הדברים האלה. סותם את הפה. אחרי העבודה הזו, הוא יכול לחזור לדיבורים השליליים, אם הוא רוצה. ראיתי איך כשהוא אומר את הדברים השליליים האלה, הוא גם שומע אותם, וזה משפיע עליו. כשהוא מדבר על כמה שהוא אוהב את המקצוע הזה, גם את זה הוא שומע, וגם זה משפיע עליו. זה מלאכותי לגמרי, אבל לא להאמין, כמה רואים את ההבדל על הפנים שלו, כשהוא אומר את הדברים החיוביים או השליליים.

מתחיל לעבוד ולהתקדם

קסם. הבחור התחיל לשבת על העבודות, פשוט כי הוא הבטיח לי. לא עשינו שום טיפול מעמיק בסוגיות שעצרו אותו עד כאן. פשוט התחלנו. והנה הוא נהנה, גאה בעצמו, מרגיש שהוא מתקדם וזז. בשארית הערב, אחרי שהוא יושב על העבודה, הוא אומר לי שהוא נהנה כל כך מהזמן שנותר לו, כי הוא כבר סיים את המכסה שלו להיום. כשהוא היה חופשי כל הערב (כי הוא לא עשה את העבודות), הוא היה מוטרד כל הזמן ממה שהוא לא מבצע. עכשיו כשיש לו רק חלק קטן מהערב חופשי, הוא נהנה מאוד מהזמן הזה. הוא גם רואה שהרעיונות שלו על עצמו שאין לו משמעת עצמית, לא מדויקים בכלל.

אימון אישי קלאסי במיטבו, לפני שהכרתי את טכניקת ההתמקדות.

משוב חיובי חזק מאוד

מעניין להבחין כמה סוגים של משוב חיובי קיימים אצלנו. משוב חיובי הוא תופעה המגבירה את עצמה. הבחנתי במשוב חיובי בתחומים רבים, אחד מהם הוא הקשר שלי עם ביתי הבכורה. כשאני מתייחסת אליה בצורה אוהבת, במעשים אוהבים, היא משיבה לי אהבה רבה, וכמובן שהאהבה זורמת ממני עוד יותר בקלות ובשפע. זהו משוב חיובי, מהסוג הברור. אבל יש משוב חיובי נוסף. כשאני מתייחסת אליה באהבה, האהבה מתגברת אצלי מיד, הרבה לפני התגובה שלה. הפעולה שלי מגבירה את האהבה שאני מרגישה. זה משוב חיובי מדהים, כי זה קל כל כך.

והנה אצל אותו בחור, בדיוק אותו משוב חיובי. הוא פועל וזה מחזק אותו, בלי פסיכואנליזה של שנים ובלי להאשים את אמא שלו בשלל תסביכים. הוא יושב יום יום על העבודות שלו, כבר שישה שבועות. הוא עובד ומדווח. פה ושם יש משבר קטן, שבו הוא אומר לי שבימים הקרובים הוא לא יכול לשבת על העבודות, כי הוא עובר דירה למשל. אנחנו בודקים היטב את הלו"ז שלו, ורואים שהוא בהחלט כן יכול לשבת על העבודות. כך הוא המשיך גם כשעבר דירה, גם כשנתפס לו הגב, וגם בלילה שבו חזר מחופשה בסיני. משמעת עצמית מרשימה. בינתיים הוא כבר כמעט סיים את העבודה הראשונה, מלא מוטיבציה, ולגמרי בזמן כדי להספיק את כל העבודות שלו עד התואר השני, שהוא מתכנן להתחיל בסמסטר הקרוב.

סיים את התואר ואח"כ גם תואר שני

לאחר מספר חודשים, הבחור סיים את כל העבודות וקיבל את התואר. עבודותיו התקבלו בהתרגשות, הוא הוזמן להרצות על הנושאים הללו במספר מוסדות, ולאחר מספר שנים סיים גם תואר שני בהצטיינות.

כל הכבוד לך!