מה הטיפוס שלכם? אניאגרם

(הסרטון הוא על אניאגרם כללית, ועל שלושת הטיפוסים הראשונים. גללו למטה לראות את הסרטונים אודות הטיפוסים האחרים)

אניאגרם הוא הגדרה של 9 דפוסי התנהגות ותפיסת עולם של אנשים. סוגי אסטרטגיות חיים. אפשר לומר ש״מחלקים את האנשים ל – 9 טיפוסים״, אבל זו הסתכלות שטחית. אלו לוגיקות חשיבה. לכל אחד מאיתנו יש שילוב של כמה לוגיקות כאלה.

מה היתרון בהבנה של הלוגיקות האלה או ה״טיפוסים״? כמה יתרונות עיקריים שמצאתי.

שיקוף של נקודות עיוורות

אם אתם יכולים לזהות את הלוגיקה הבסיסית שלכם או ״הטיפוס הראשי״, אתם תקבלו שיקוף מעניין. תיאור מעניין של החשיבה שלכם. את חלקו הכרתם, ואתם אומרים – כמובן! ברור שאני כזה! וחלקו אולי בהתחלה יראה לא קולע. למשל אם אני מזהה את עצמי בעיקר בטיפוס 3, וכתוב ש – 3 תחרותי. ובהתחלה אמרתי לעצמי, מה פתאום, אני בכלל לא תחרותית. אבל כשאמרתי את זה לחברה שלי היא פרצה בצחוק. אז קיבלתי שיקוף מעניין. המממ…. אז כנראה שאני קצת תחרותית. מעניין לבדוק איך זה משפיע בחיי.

הבנה של של אחרים

אם תסתכלו על 9 הטיפוסים או הלוגיקות, כנראה שתמצאו אחד ראשי שקולע בול, וזה ממש מרגיש ״זה אני״ (אם אתם לא מוצאים, זה מעורר חשד לטיפוס 9 – זה הטיפוס שמרגיש מזוהה עם כולם). מן הסתם תמצאו טיפוס אחד נוסף שהוא הטיפוס המשני שלכם. ואולי עוד אחד (אני קוראת לו ״התיבול״. זה טיפה אתם, מין תוספת). יש כמה שהם לגמרי ״לא אתם״, אבל אתם יכולים להבין אותם. ויש כאלה שאתם ממש בקושי מצליחים להבין. מה? איך מישהו חושב או מרגיש ככה? (בשבילי אלו הם 4,5). עכשיו, מה קורה אם מישהו שקרוב אליכם הוא מהטיפוסים האלה שאתם לא יכולים להבין באופן טבעי? אין לכם שום חוויה שדומה לזה. ההיגיון הפנימי שלכם לא יעזור לכם להבין את האדם הזה. אתם צריכים השכלה. באמת. אתם צריכים להבין את החשיבה שלו דרך הראש. וההסבר של הטיפוס או הלוגיקה הזו יעזור לכם מאוד בזה. באופן פרדוקסלי ואפילו מביך במקצת, כשלמדתי אניאגרם נדהמתי לראות שהרבה מאוד מהאנשים הקרובים אלי ביותר הם טיפוסי 5. וגם כמה 4. בדיוק אלו שאני ממש לא יכולה להבין מתוך החוויה שלי בחיים. אז אפשר להבין שהיחסים שלי איתם מאוד השתפרו. זה גם עזר לי קצת לתווך את עצמי, יכולתי להסביר מה ההבדל בתפיסות שלנו.

כיווני התפתחות

לכל טיפוס יש את המכשלות שלו. ואלו הם בדיוק כווני ההתפתחות שלו. לשם אנחנו יכולים לגדול. להתעלות מעל הדפוסים האוטומטיים שלנו. ללמד את עצמנו דפוסים חדשים. אגב, אפילו ילדים מעל גיל מסוים יכולים קצת להבין את הלוגיקות ולהשתמש בכווני ההתפתחות האלה.

הצעות פרקטיות

כמה הצעות:

  • לקרוא קצת על הטיפוסים ולנסות לזהות את עצמכם. יש גם שאלונים שעוזרים בזיהוי. יש אתרים טובים בעברית – של אסנת ידגר ושל רועי צור, והאהוב עלי באנגלית הוא The enneagram playground. יש לאסנת קלפים שאני אוהבת להשתמש בהם לפעמים עם לקוחות.
  • אם יש לכם תסבוכת עם אדם אחר (בן זוג, ילד, קולגה…) אפשר לנסות לזהות את הטיפוס שלו וזה יכול לשפוך אור על מה שקורה ביניכם. יש אפילו סקירה של מערכות יחסים בין טיפוסים שונים. מאוד נהניתי לקרוא על הקשר הזוגי שלי, וכך גם כמה לקוחות נהנו מזה וקיבלו תובנות.
  • אחרי שתזהו את עצמכם, לכל טיפוס וטיפוס כתבתי מה הוא יכול ללמוד בעזרת ״התמקדות״, שהיא אחת הגישות הבסיסיות שאני עובדת איתן – גם אישית איתי, גם בעזרת הספר שכתבתי וספרים טובים אחרים.
  • אם אתם מתקשים בזיהוי, לרוב אחרי שיחה של 15 דקות אני יכולה לזהות את הטיפוס שלכם (בד״כ אפילו כל השלושה שלכם) ואחרי עוד כמה דקות – גם את הטיפוס של האדם שיש לכם עניין איתו. ואז אפשר לתת לכם כיווני התקדמות והתפתחות שאותם תוכלו להמשיך בכל צורה שבה תבחרו. זה במסגרת שיחת אימון, יכול להיות חלק קטן או גדול מהשיחה.
  • יש סרטונים ממש מעולים, עם כווני התפתחות לכל טיפוס. באמת בין הסרטונים הכי טובים שראיתי אי פעם. שמתי לינק לכל אחד מהם בתוך הקטע שכתבתי על לאן כל טיפוס יכול להתקדם.
  • מאמנים ומטפלים, אתם קבוצה שאני מבינה היטב והרבה מהלקוחות שלי הם כאלה – כתבתי במיוחד עבורכם בכל טיפוס, מה יכולה להיות ההתפתחות שלכם בתחום.
  • הורים, עוד קבוצה יחודית, גם לכם יש פסקה מיוחדת בכל קטע, לאן הורים מטיפוס מסוים יכולים להתפתח.

מקווה שתהנו 🙂

טיפוס אניאגרם 1 – הפרפקציוניסט

טיפוסי 1 הם המורים של העולם. המחדשים. מחוללי הרפורמות. יש להם תפיסה מוצקה של מה נכון ולא נכון, והם שואפים להביא לשלמות – את עצמם, אחרים והעולם, ולכך הם מסורים וממושמעים. הבעיה העיקרית שלהם היא שלכל כוון שבו הם מסתכלים, הם רואים את החסרונות. בניגוד ל – 4 שנכנסים מזה לדכאון, 1 מתמלאים בכעס. הם ביקורתיים מאוד. לכן, כל עוד הם כועסים כל כך (על עצמם, על אחרים, על העולם…) הכוח שלהם מוגבל.

מה שטיפוסי 1 יכולים ללמוד בעזרת "התמקדות" (פוקוסינג) הוא להכיל את הכעס שלהם. במקום לדכא אותו או להוציא אותו על אחרים, לעבד אותו.  לקמפסט. להיות פחות מזוהים עם התפיסות שלהם – כלומר פחות להתיחס אליהן כאל אמת, וכאל מה שמגדיר אותם. להתיחס אל הרעיונות שלהם כאל רעיון. תפיסה. אולי טובים – ושווה לקדם אותם – אבל לא לכעוס כל כך או להתיאש כאשר לאחרים יש דיעות שונות. הם יכולים ללמוד לנשום (ממש פיזית…) כאשר מישהו קרוב עושה משהו שנראה להם שגוי. הם יכולים לרופף מעט את האחיזה שלהם בספר החוקים של העולם.

אני חושבת שלכל מי שעובד עם אנשים – מאמנים, מטפלים ויועצים, יש מרכיב כלשהו של טיפוס 1. 1 הם אלו שהתשוקה שלהם היא להוביל אנשים למקום טוב יותר. אישית יש לי קצת טיפוס 1 (השלישי שלי), ובעבר הוא היה אצלי חזק הרבה יותר. העניין הוא שאי אפשר לאמן אנשים מתוך טיפוס 1 דומיננטי ולא מודע. מה שיקרה הוא שאנחנו נחזק את הביקורת העצמית של לקוחות, וביקורת עצמית היא משתקת. אז אישית, עם ההתבגרות, האמהות, ואח"כ גם מתוך ההתמקדות – למדתי להתרכך. להכיל תפיסות נוספות. הכעס שלי נחלש. היום אני יכולה ללמד אנשים הרבה יותר – לא רק את מה שאני חושבת שנכון, אלא למצוא בתוך עצמם את מה שהם חושבים לנכון, ולעזור להם ללכת לשם. זו ההתפתחות של 1 כמאמנים וכמטפלים.

הורים – הנקודה החזקה של 1 כהורים הוא הסבלנות האינסופית שלהם להוראה, הדרכה, חינוך ולימוד. לאבא שלי יש קצת 1 והוא לימד אותי עברית מושלמת, לכתוב, לצייר, לשחק שח, לתרגם, לכתוב קוד אלגנטי ועוד אינספור יכולות – והכל עד הסוף, ״יצירת אמנות קטנה שאפשר לתלות על הקיר״. אבל, טיפוס 1 שלא מביא מודעות לדפוסים האלה שלו יכול לגדל ילדים עם ביקורת עצמית גבוהה מאוד (כלומר טיפוסי 1), או מרדנים מאוד שלא יסכימו בכלל ללכת בתלם (טיפוסים אחרים). הורים מטיפוס 1 יכולים ללמוד לתת מקום לרגשות של הילדים שלהם בכך שקודם כל ילמדו לתת מקום לכל הרגשות של עצמם, גם המשיכות לכוונים פחות ״נכונים״. זה יכול מאוד להקל על התקשורת איתם. הם עדיין ישאפו ללמד את הילדים את הערכים שלהם, אבל יעשו את זה הרבה יותר בעדינות, בסבלנות ותוך הבנה שהילדים לא יממשו אותם באופן מושלם.

סרטון נפלא עם כווני התפתחות לטיפוס 1 – happiness for type 1

טיפוס אניאגרם 2 – המסייע

טיפוסי אניאגרם 2 הם לב הזהב של העולם. אוהבים, נותנים, עוזרים, מסורים, מקשיבים, נאמנים. אין כמוהם בני זוג, חברים, יועצים ועוזרים. תמיד רואים את האחר ואת צרכיו. הבעיה העיקרית שלהם היא שהם לא מספיק רואים את עצמם, לא מציבים גבולות, שוחקים את עצמם – ואז מתמלאים בטינה, ויכולים להיות גם "פאסיב אגרסיב". הם ממשיכים לעזור עוד ועוד, גם כאשר זה פוגע בהם או באחרים (נתינת יתר), גם כאשר לא מעריכים את העזרה שלהם, גם כאשר זה כבר לא נכון להם, כאשר הם מותשים. הם עשויים להיות מניפולטיביים בעזרה שלהם.

מה שטיפוסי 2 יכולים ללמוד בעזרת "התמקדות" (פוקוסינג) הוא להקשיב לעצמם. להקשיב פנימה ולהבין מה נכון להם באמת. להתבונן ברצון שלהם לתת, ולזהות מה אוטומטי ולא מדויק, ומה באמת טוב ונכון לתת. הם יכולים ללמוד לטפח את עצמם – נטו לעצמם, וגם בראיה של יכולת להמשיך לתת, כמו אם שמבינה שעליה לדאוג לעצמה כדי לתת למשפחתה. הם יכולים ללמוד לצאת ממצבים מנצלים שהם נכנסו אליהם, ולחפש סיפוק ממקורות אחרים – לא רק ע"י עזרה ומכך שצריכים אותם. כך הנתינה שלהם תהיה מונעת פחות מתוך אוטומט ודרישה לאהבה,  ויותר מאהבה, רצון ושמחה.

טיפוס 2 מתאים למאמנים ולמטפלים, וגם לי אישית יש קצת 2, בתור כנף מ – 3 שהוא הטיפוס הראשי שלי. התשלום שמועבר מלקוחות מאזן את הנתינה הרבה של 2 ויכול ליצור מערכת יחסים מאוזנת, שבה לקוחות מקבלים המון ומעריכים את זה. גם כאן מאמנים ומטפלים מטיפוס 2 יכולים לגלוש לתמחור נמוך מדי ונתינה הרבה מעבר למקובל ואפילו מעבר למוערך. טיפוסי 2 יכולים גם להתאמץ מדי לפתור את הבעיות של לקוחות, בלי להשאיר להם מרחב חקירה עצמי.ככל שהם יהיו יותר מודעים למה שקורה איתם בפנים, טיפוסי 2 יכולים לתת שירות מעולה כמו שהם אוהבים, אך לא מוגזם, לבקש תגמול מתאים, וגם לאפשר עצמאות ללקוחות.

הורים מטיפוס 2 יכולים להיות הורים אדירים, ולהביא את הילדים שלהם רחוק מאוד. אין כמוהם מסורים ויעילים בנתינה שלהם. הם עוזרים, מגישים, מושיטים, פותרים בעיות ותמיד נמצאים צעד אחד לפני הילדים, דואגים שהכל ידפוק כמו שצריך. הילדים מקבלים בטחון מלא וזמינות. אם הם לא מודעים, טיפוסי 2 יכולים מתוך אהבה לקצץ לילדיהם את הכנפיים מרוב נתינה. לתת יותר מדי. ילדיהם אולי אפילו מבקשים עצמאות, אך 2 רגילים לבקש אהבה ע"י נתינה, ולא מוכנים להרפות. כאן הורים מטיפוס 2 יכולים ללמוד לנשום גם כאשר ילדיהם עושים טעויות, נלחצים או קצת מתלוננים. הם יכולים לפנות ולטפח יותר את עצמם ולא רק את הילדים (וללמד בכך שיעור טוב את הילדים…), ולאפשר לילדים להתנסות וללמוד בעצמם.

סרטון נפלא עם כווני התפתחות לטיפוס 2 – happiness for type 2

טיפוס אניאגרם 3 – הביצועיסט

טיפוסי אניאגרם 3 הם המצליחנים של העולם. באנגלית הם נקראים ה – performer – מבצעים וגם מציגים. ביצועיסטים ויעילים, ומשתמשים ביכולות שלהם כדי להצליח וכדי לבנות את התדמית החיצונית שלהם. תחרותיים, ומוכנים לעבוד בלי גבול כדי להגשים את מה שנתפס בתרבות שלהם כהצלחה, בכל תחום ותחום. הבעיה העיקרית שלהם היא שהם מאבדים בקלות קשר עם עצמם. עם הרצונות האותנטיים שלהם. ההצגה שלהם כל כך טובה, שהם עצמם מאמינים בה. הם רואים את עצמם אך ורק על פי התדמית החיצונית שלהם. מה שיכול ליצור ריקנות, ובסופו של דבר, יאוש.  3 יכולים גם בקלות ללכת לכוון הלא נכון במלוא המרץ (דוקטורט ואז לזרוק אותו לפח). הקשרים שלהם עם אחרים יהיו תמיד טובים, כי זה עוזר להצלחה, אבל לא מספיק עמוקים ומספקים. הם מתעלמים מרגשות.

אישית, יש לי טיפוס ראשי 3, עם כנף 2 וקצת 1 – הקלאסיקה של מאמנת מצליחה: סוס עבודה, מפרסמת בטבעיות, מצליחה (3), מלמדת את כל זה (1) והשירות מושלם, ללא גבול כמעט (2). נשמע טוב. אלא מה, כמו שדיויד בואי עליו השלום ניסח כל כך טוב בשיר Changes – ואני מזדהה: Every time I thought I got it made, it seemed the taste was not so sweet. מהגשמת חלום אחד למשנהו, רגעי האושר הצטמצמו. התחסנתי לכסף, למחמאות, להשגים של אחרים ושלי. ויום אחד אחותי אמרה לי: את רק סאלי המקצועית. לאן נעלמת?

מה שטיפוסי 3 יכולים ללמוד מהתמקדות (פוקוסינג), ומה שהציל אותי אישית, הוא ללמוד להקשיב לעצמם. ממש. לרגשות שלהם. למה שיש להם בבטן. לחיפוש האמיתי של סיפוק מעשיה מדויקת ולא מתדמית, מקשרים עמוקים שלא תלויים ולא מכוונים להצלחה. הם יכולים ללמוד פחות להזדהות עם הקול הפנימי שדוחף אותם קדימה עוד ועוד. לשמוע אותו, אבל גם קולות אחרים. הם יכולים ללמוד לנוח. לשאוף אויר. לשחק. ליצור בשביל ליצור. 3 הם לקוחות נדירים  של התפתחות אישית, אבל הם יכולים להפיק ממנה המון.

בתור מאמנים, טיפוסי 3 הם כשרון טבעי ביעילות, ניהול זמן וביצוע, ויכולים ללמד את זה היטב. אבל טיפוסי 3 עלולים להתמקד אך ורק בביצוע, השגים, מטרות והצלחה, ולעודד לקוחות להתעלם כליל מהרגשות שלהם, מה שיכול להביא לקוחות לאותם סיכונים של 3. מתוך ההתפתחות והלמידה שלהם הם יכולים להפוך למאמנים יותר הוליסטיים, שישאפו ללמד אנשים לחיות חיים אותנטיים ומלאים, ולא רק להצליח. אל דאגה, 3 תמיד ישימו עין גם על לוח השעונים. בתור מטפלים הם יכולים להיות חזקים בפסיכולוגיה חיובית, אך עלולים להיות ״חיוביים״ מדי ולא לתת מקום לרגשות שליליים, וכך לקוחות עלולים לא לקבל מענה לנושאים כואבים עמוקים.

הורים טיפוסי 3 הם over achievers כלפי הילדים שלהם. ברמה המודעת זה אדיר, כמו טיפוסי 1. הם מלאי מרץ ללמד את הילדים ולעשות איתם פעילויות שהם רואים בהן תועלת. בהגזמה, ובמיוחד אם זה משולב עם 1, הם הולכים לאקסטרים. הילדים שלהם יכולים להיות פרפקציוניסטים וממוקדים מדי בהצלחה (להיות טיפוסי 3)  ולאבד קשר עם עצמם. או שהם ימרדו ולא יסכימו בכלל לכוון הזה, ויכולים להיות under achievers. טיפוסי 3 יכולים ללמוד לעשות עם הילדים שלהם אותו דבר שהם לומדים לעשות עם עצמם: להקשיב. להיות. לנשום. ליהנות מההווה. מהילדות. מהמשחק. מהתקשורת הפשוטה. מטיול בטבע. ואז להמשיך לתמוך בילדים שלהם לעשיה – זה לא יהיה אחרת – אבל אותנטית.

סרטון נפלא עם כווני התפתחות לטיפוס 3 – happiness for type 3

טיפוס אניאגרם 4 – הדרמטי

טיפוסי אניאגרם 4 הם הרומנטיקנים של העולם. רגשיים, דרמטיים, מיוחדים. כמהים לנשגב ובזים ליומיומי. מחפשים להיות מיוחדים – גם כדי לזכות בתשומת לב. יש להם עולם פנימי עשיר, הרבה פעמים אומנותיים. יש להם שתי בעיות עיקריות. אחת היא שהם נכנסים לסערות רגשיות חזקות שעלולות להקשות עליהם לתפקד, והשניה – שהם רואים את עצמם כשונים ולא שייכים. גם רוצים להיות מיוחדים כדי לבלוט, וגם מרגישים שונים ודחויים.

מה שטיפוסי 4 יכולים ללמוד בעזרת "התמקדות" (פוקוסינג) הוא קודם כל, כמו 1, להכיל את הרגשות שלהם. אם לרוב הטיפוסים כדאי ללמוד להכיר ברגשות שלהם, ל – 4 אין בעיה כזו. הוא מוצף בהם. הוא יכול ללמוד להקשיב להם ממרחק מסוים. בפסיכולוגיה זה נקרא – לפתח את הצופה. לחוות אותם, בלי לטבוע. לטיפוסי 4 יש גם אתגר בגישות התפתחות כמו התמקדות, כי הם יכולים לחוות שם הצפה רגשית יותר גדולה. לכן הם צריכים הדרכה מיומנת ועוד יותר יהנו מהגרסה שפיתחתי שנקראת ״טייגר פוקוסינג״ שעוזרת מאוד לצאת מהזדהות ולמצוא משאבים בקלות. כך 4 יכול ללמוד לצחוק קצת על עצמו, ולהתבונן החוצה ולא רק על מה שקורה איתו. הוא יכול ללמוד גם קצת להניח להשוואה עם אחרים, להקשיב להם לעומק (ולא בהשוואה), ולבטא את עצמם בצורה שאחרים יכולים להכיל, במקום להטביע אחרים בתוך הרגשות שלהם.

טיפוסי 4 שיעבדו עם אנשים יהיו כנראה מטפלים ולא מאמנים. הם עשויים להאמין בעולם הרגשות ופחות  בעולם הביצוע (אלא אם יש להם כנף 3). המכשלה שלהם עשויה להיות – שיש להם משיכה מסוימת למטה, לדכאון, ורומנטיזציה שלו, והם עלולים למשוך לקוחות לשם. ומצד שני, אם הם לומדים לקחת את עצמם יותר בקלות, ולגלוש על גלי הרגש במקום לטבוע בהם – הם יכולים לעזור ללקוחות בצורה שאף טיפוס אחר לא יכול. זר לא יבין זאת.

להורים מטיפוס 4 יש כמה נקודות חזקות מאוד. הם מטפחים יצירתיות, קשב, הכרה ברגשות ותקשורת אותנטית. וגם, הם עלולים להזדהות מדי עם הרגשות והקשיים  של הילדים ולהגביר את הדרמה. ההתפתחות של 4 יכולה לעזור להם להתאזן רגשית וכך להיות יציבים וזמינים יותר עבור ילדיהם.

אין לי אישית אף גרם של טיפוס 4, אבל יש לי טינאייג'רית כזו בבית, וכמה לקוחות 🙂 אז מקווה שקלעתי.
סרטון מעולה עם כווני התפתחות לטיפוס 4 – Happiness for type 4.

טיפוס אניאגרם 5 – המדען

טיפוסי 5 הם החוקרים של העולם, הציפורים החופשיות. חשוב להם ביותר להיות עצמאיים, להבין ולחקור נושאים לעומק, כדי ליצור לעצמם בטחון. הם מרגישים שהמשאבים מוגבלים – זמן, כסף ואנרגיה, כולל אנרגיה רגשית, ומגנים עליהם. הם מרוחקים רגשית, מה שנותן להם התמודדות מרשימה במצבי לחץ. הבעיה העיקרית שלהם היא שמרוב הגנה על המרחב שלהם, הם עלולים לבודד את עצמם, ולא לדעת איך להתחבר בחזרה לאחרים. הם יכולים להיות מתוסכלים מהצלחה מוגבלת במימוש הרעיונות החכמים שלהם – כי המימוש קשור לשטח שממנו הם מפחדים, שטח שדורש מהם את מה שקשה להם לתת.

מה שטיפוסי 5 יכולים ללמוד בעזרת התמקדות (פוקוסינג) הוא קודם כל להכיר, להכיל ואז לתקשר את הפחדים שלהם. מכיון שהם פוחדים מרגשות, הם לרוב לא מכירים ברגשותיהם, וכך נתקעים איתם. הם יכולים ללמוד להביט להם בעיניים, וזה יקל עליהם, וינמיך את תחושת החרדה משימוש במשאבים שלהם. הם יכולים ללמוד גם לתקשר ולתווך את הצורך שלהם במרחב, כדי לא לשרוף גשרים סביבם, וללמוד להכיר ברגשות של אחרים, כך שהקשרים שלהם יוכלו להעמיק ולספק אותם יותר.

אם טיפוסי 5 יעבדו עם אנשים זה לרוב יהיה בתור יועצים, שעוסקים בהעברת כלים וידע ורחוקים מהעולם הרגשי. הם יכולים להיות מומחים בעלי שם בתחומם ולהוביל תחומי ידע שלמים קדימה. אם הם יהיו מאמנים ומטפלים הם כנראה ימשכו לעבוד בתוך מערכת כללים נוקשה עם גבולות חזקים וברורים, שיגנו על המרחב האישי שלהם. יעוץ הוא מקום מעולה לטיפוסי 5 (במיוחד אם יש לו קצת 1). אם 5 הוא מאמן או מטפל אז כנראה שההתפתחות שהוא מחפש היא לכוון קשרים יותר עמוקים עם בני אדם, וזו תהיה ההתפתחות שלו.

להורים מטיפוס 5 יש יכולת נפלאה לספק מרחב ולאפשר עצמאות ופרטיות. הם ההורים ה״משחררים״. הם גם נותנים דוגמא אישית של מחקר ועומק. הנקודה שהם מתקשים בה היא זמינות רגשית. מכיון שהם מגנים על המשאבים הרגשיים שלהם, ומשתדלים להתרחק מרגשות, הם עלולים לא להכיר ברגשות של הילדים. אם הילד הוא מטיפוס סוער כמו 4, עם חרדות של 6 או משתולל כמו 7 או 8, הם עלולים להגיב בריחוק, והילד חווה נטישה. השיעור הגדול שלהם הוא להתקרב ולהכיר ברגשות – של עצמם ושל הילדים. ללמוד להתקרב, תוך הגנה על המרחב שלהם.

בנימה אישית, אין לי שום 5, אבל באופן מעניין זה הטיפוס הכי נפוץ בסביבתי. רוב חברי הטובים. מעניין!

סרטון מעולה עם כווני התפתחות ל – 5 – happiness for type 5

טיפוס אניאגרם 6 – הספקן

טיפוסי 6 הם השומרים של העולם. מטילים ספק, בודקים, חושדים. דואגים לבטחון, וגם נאמנים, הוגנים ופועלים היטב בצוות. הם אלופי ה worst-case scenario והתכנון המדוקדק והיעיל. הבעיה העיקרית שלהם היא חרדה. התחושה הבסיסית שלהם היא שעולם אינו מקום בטוח. הם מתקשים לסמוך ולהרגע.

מה שטיפוסי 6 יכולים ללמוד בהתמקדות (פוקוסינג) זה בדיוק את זה. ללמוד לסמוך על עצמם, שהם בעלי ערך, ולא צריכים כל הזמן לחפש את הבטחון בחוץ, בתכנון, בסמכות, או באגרסיביות. הם יכולים ללמוד להתחבר לכווני משיכה נוספים שלהם, לרצונות ולשאיפות שלא קשורות לביטחון. הם יכולים גם ללמוד לצחוק קצת על האוטומט הזה שלהם, וללמוד ליהנות ממגוון רחב יותר של תחומים בחיים.

בתור מי שעובד עם אנשים וגם כהורים, האתגר של טיפוסי 6 הוא לצאת מההזדהות המלאה שלהם עם נושא הביטחון כנושא היחיד חשוב בחיים. לרכך את המוחלטות של האמת הזו עבורם. לסמוך על הילדים, ללמד אותם לסמוך על עצמם, ולהכיר בכך שיש להם, לאחרים ולילדים גם כווני חשיבה ומשיכה אחרים, ולתמוך בטיפוח שלהם.

אישית, טיפוסי 6 מוכרים לי כדור שני לשואה. שחוו יד שניה את המצב של השרדות אמיתית ומפחידה.

סרטון נהדר על כווני התפתחות ל – 6 –  happiness for type 6.

טיפוס אניאגרם 7 – הנהנתן

טיפוסי 7 הם הפרפרים הצבעוניים של העולם. מביאים שמחה, הנאה וקלילות לכל מקום שאליו הם מגיעים. כריזמטיים וסוחפים אחריהם להרפתקאות, עוברים מדבר לדבר ומחפשים ריגושים. הבעיה העיקרית שלהם, מעבר לכך שאולי יתקשו להתמיד בדבר אחד, היא שהם פוחדים ומסרבים לחוות כאב. הם לא מכירים בכאב או בצורך לגעת בו. לא אצלם ולא אצל אחרים. מתוך סירוב לגעת בכאב החיים ומשיכה לעונג בלבד הם נוטים להתמכרויות ולקשרים שטחיים שלא יפגשו את האמיתות האנושיות הכואבות. האנרגיה שלהם, שלא מתחברת לקשר עמוק, יכולה להתיש.

מה שטיפוסי 7 יכולים ללמוד מהתמקדות (פוקוסינג) הוא לעצור ממעופם, לנוח, ובעיקר – להסכים להכיר בעולם הפנימי המורכב וגם הכואב של עצמם ושל אחרים. הכאב הזה שהם כל כך פוחדים ממנו הוא המפתח שלהם לאותנטיות, לקשרים עמוקים, ובסופו של דבר, לאושר אמיתי שלא קשור בעונג בלבד. זו תהיה ההתבגרות שלהם – מילדים נצחיים לאנשים שלמים יותר. הם פחות יזדקקו להתמכרויות כי יוכלו להכיל את כל מה שקורה איתם, לעבד אותו ולפתור נושאים ובעיות בצורה אמיתית.

לטיפוסי 7 שעובדים עם אנשים (מטפלים ומאמנים) יש קלף חזק של כריזמה ונקודת מבט קלילה, שיכולה לעזור מאוד לאנשים ששוקעים ביאוש, בלבול ותסכול. השיחות איתם מהנות, מעניינות, צבעוניות ומסתכלות קדימה. מצד שני, הם עלולים, כמו טיפוסי 3, לסרב להכיר במורכבות החיים האנושיים, ולהיות חיוביים מדי. לנסות ללמד אנשים לנפנף הצידה את הכאב, להתעלם ממנו ורק לפעול. גם כאן, הלמידה של 7 – להכיר בכאב, לפגוש בו וללמוד להסתדר איתו – תהיה הדרך שלהם להפוך לנותני שירות באמת מעולים.

הורים טיפוסי 7 הם לדעתי מה שוויניקוט מתייחס אליו כ״הפרעת אישיות גבולית״, כלומר אלו שלא לוקחים אחריות. ברמה הקלה אלו הורים קלילים, שמחים ונהדרים, תמיד בעניין של משחק או הרפתקה, לא לוקחים קשה מדי את הקשיים של ילדיהם ומשאירים להם מרחב התפתחות. ברמה הקשה (מאוד לא מודעים לעצמם) אלו הורים שיכולים להזניח רגשית את ילדיהם. הם ינסו לפתור הכל בעזרת בילויים, מתנות וממתקים ויסרבו בכל תוקף להכיר בקשיים הרגשיים ובמה שעובר על הילדים. ההתפתחות של 7 שתיארתי תהפוך אותם לזמינים רגשית באמת לילדיהם, ואז כל הכיף יוכל להמשיך ללא נזק.

אישית 7 הוא הטיפוס המשני שלי, אחרי 3 הראשי (עם כנף 2, והשלישי הוא 1). מה שבהחלט מוסיף צבע לחיי ולעבודה שלי. עד שלמדתי את טיפוסי האניאגרם לא היתי מספיק מודעת למכשלה הזו של 7, ותיסכלתי מאוד את ביתי טיפוסית ה – 4. מאז ששמתי אנרגיה בכוון ההתפתחות הזה הקשר שלנו העמיק מאוד, ויש לי יכולת היום לתת לה מענה רגשי הרבה יותר רחב.

סרטון נפלא עם כווני התפתחות לטיפוסי 7 – happiness for type 7.

טיפוסי אניאגרם 8 – הבוס

טיפוסי 8 הם המנהיגים של העולם. חזקים, כריזמטיים, ישירים, בעלי חוש צדק מפותח, אגרסיביים ושתלטנים לעתים – בצורה גלויה או סמויה. הבעיה העיקרית שלהם היא השקפת העולם הדיכוטומית שלהם: חזקים וחלשים. טוב ורע. והם חייבים להיות חזקים, תמיד. כך שהם לא יכולים להרגיש או להראות חולשה, ונוצר קושי באינטימיות, והרבה פעמים מי שלא הולך אחריהם – נרתע מהם. השקפת העולם שלהם חזקה כל כך שהם עלולים לא לראות את האחריות שלהם במצבים מורכבים.

טיפוסי 8, כמו 3, הם לקוחות נדירים של התפתחות אישית. הם גם לרוב מתקשים לזהות את עצמם כטיפוסי 8. מה שהם יכולים ללמוד מהתמקדות (פוקוסינג) הוא קודם כל להכיר בקווים האלה של עצמם. לזהות את תפיסת העולם הזו, ואז לעבד את פגיעות הילדות שכנראה יצרו את האסטרטגיה הזו. זה לא יהיה קל כי זה יצטרך לעבור דרך פגיעות שהם רגילים להמנע ממנה. מצד שני, הפרס שלהם אדיר. הם יכולים ללמוד להביא אינטימיות אמיתית לקשרים שלהם ולמצוא שקט נפשי.

מתוך חוש צדק מפותח וכריזמה, טיפוסי 8 יכולים למצוא את עצמם עובדים עם אנשים, וגם מועילים להם. בגלל שהם לא נרתעים מעימותים, הם יכולים לאפשר ללקוחות אגרסיביים לעבד את האגרסיביות שלהם, בלי להצטרך לרחם או להיזהר על נותן השירות. זו מתנה גדולה ונדירה בעולם האימון והטיפול. הלמידה שלהם להכיר בכאב של עצמם ובפגיעות, ולרכך מעט את תפיסת העולם שלהם יכולה לאפשר להם להביא עומק הרבה יותר גדול לעבודה עם לקוחות, ולאפשר ללקוחות צעדים דומים.

הורים טיפוסי 8 ברמת התפתחות גבוהה נותנים לילדים כר נרחב לבטא את כל הצדדים שלהם, גם האגרסיביים והישירים. ברמת התפתחות נמוכה הם הם מאתגרים למדי עבור הילדים, עלולים להיות אגרסיביים כלפיהם – למשל, מתוך כך שהם מזהים אותם כחלשים ורוצים לחשל אותם, ולא נותנים להם מקום לבטא חולשה ופגיעות. ההתפתחות של 8 תוכל לתת מימד שלם יותר לקשרים המשפחתיים שלהם.

אישית אני מכירה טיפוסי 8 כניצולי שואה או דור שני לשואה. ללא ספק דחפו אותי להיות קצת יותר עמידה לאגרסיביות ולעימותים (ועל זה טיפוס 3 שלי אומר, יופי, זה שימושי…)

סרטון נהדר עם כווני התפתחות ל – 8 – happiness for type 8

טיפוסי אניאגרם 9

טיפוסי 9 הם הנעימות של העולם. מחייכים, זורמים, משתלבים, עוזרים, מגשרים, מפשרים, מבינים. משכיני שלום. הם יכולים להבין את כל הטיפוסים ולעמוד בנעליים של כולם. מוכנים לשים את הצרכים של אחרים לפני אלו שלהם, מה שמאוד עוזר במגוון רחב של מצבים. וזו גם הבעיה העיקרית שלהם. הם מאבדים את הקול העצמאי שלהם ויכולים לשקוע לאפאטיות. הם מלאי כעס נסתר – מדוע לא רואים אותם ולא מתחשבים בהם? שהופך אותם ל״פאסיב אגרסיב״.

מה שטיפוסי 9 יכולים ללמוד ב״התמקדות״ (פוקוסינג) הוא בדיוק את זה: להקשיב לעצמם. להתבונן לעומק, באותנטיות, מה קורה אצלם בפנים ומה הם רוצים – בלי קשר לאחרים. לשים את עצמם ראשונים, לפחות בהבנה הפנימית. הם תמיד ישאפו להרמוניה, אך היא יכולה להפוך למדויקת יותר עבורם. הם יכולים ללמוד לצאת ממצבי האפאטיות ע״י עשיה, ועשיה יותר מדויקת מאשר תמיד מה שאחרים רוצים. יתכן שיצטרכו לעבור דרך ביטוי הכעס שלהם לפעמים, במקום הדחקה. כשטיפוסי 9 מתעוררים לעצמם זה מחזה מרהיב. כל היכולות החברתיות שלהם, כל ההבנה האנושית והמזג הנעים יכולים להיות מתועלים לכוונים נהדרים.

טיפוסי 9 מתאימים מאוד לעבוד עם אנשים. הם יכולים להבין כל אחד לעומק, לראות את הצרכים שלו ולהציע כווני התקדמות. באחרים הם מבינים הכי טוב שיש. אנשים תמיד מרגישים בנוח בחברתם וסומכים עליהם. אם הם עצמאים, הם יצטרכו לעורר את עצמם לשווק – מה שאולי לא יהיה להם פשוט, כי זה מצריך לשים את עצמם במרכז. אבל אם הם יעשו את זה, דרכם בתחום סלולה.

טיפוסי 9 כהורים, כמו מאמנים ומטפלים, יכולים לתת מרחב נפלא לצרכים של הילדים. להבין, להכיר ולהתאים את עצמם. המכשלה שלהם עלולה להיות ללמד את הילדים להיות טיפוסי 9 לא מודעים – כלומר לשים את עצמם בתחתית הרשימה, לפני כל אחד אחר. או, מתוך הנטיה שלהם לאפאטיות, ללמד את זה את הילדים.

אישית אני מכירה כמה 9 והצמיחה וההתעוררות שלהם היו מרשימות ביותר.

סרטון נהדר עם כווני התפתחות ל – 9 – happiness for type 9.

אולי יעניין אותך גם: