איך אתם עם לו"ז ותוכניות? אוהבים? עוזר לכם?
ואיך אתם עם החלטות לשנה החדשה – מחליטים לעצמכם? מקיימים?
גרטשן רובין מדברת על ארבע הנטיות – The Four Tendencies – בנוגע לציפיות והחלטות, פנימיות וחיצוניות:
- המורדים – לא אוהבים ציפיות ודרישות משום סוג
- ה – upholders שחיים מעולה עם שני הסוגים
- ה – obligers שמגיבים מעולה לציפיות חיצוניות, למשל כאשר צריכים אותם – אבל כמעט לא מצליחים להניע את עצמם באופן עצמאי
- ה – questioners שחייבים להשתכנע לחלוטין בכל דרישה חיצונית, כלומר להפוך אותה לפנימית – לפני שהם מוכנים לבצע.
וכמובן שאפשר להיות עם נטיה עיקרית לכוון אחד וקצת לכוון נוסף.
יש ערך עצום בלהכיר את הנטיה שלכם ושל אחרים סביבכם. זה גם נותן תובנות לגבי למה ואיפה אתם נתקעים, ואיך יכולים להתקדם משם. וגם – לגבי אחרים – עוזר ליצור אמפתיה וגם להבין איך לתמוך בהם. גם כלפי חברים ומשפחה, וגם למאמנים.
אני ממליצה בחום על הספר. ועל קצה המזלג נתתי כמה מחשבות שלה ושלי.
איך לזהות את עצמכם? אפשר ללמוד על כל הסוגים כאן בהמשך ולזהות את עצמכם, הכי טוב לקרוא את הספר של גרטשן רובין ובאתר שלה יש גם שאלון זיהוי. מעדיפים עברית? חברתי נדיה לובק פיתחה שאלון זיהוי בעברית.
המורדים – שונאים כל סוג של לו"ז
לא אוהבים לקבוע ולהתחייב לתוכניות, לא אוהבים לו"ז ורשימות ביצוע, וגם לא אוהבים לעשות מה שאתם מחליטים עליו מראש. המניע – תשוקה. לא החלטות. איך מסתדרים?… ומה החוזקות שלכם?
אם אתם אוהבים מאוד לו"ז ומשימות
אז אתם בטח upholders. החוזקה שלכם די ברורה, אבל מה המחיר?
ואם אתם שמים את עצמכם אחרונים…
וכל מה שאחרים צריכים ורוצים מדליק אתכם, אבל ההחלטות שלכם עצמכם לא נדבקות, כמו דף שמנסים להדביק למקרר אבל הוא לא מתמגנט… אז זה אליכם:
וזה שידע מצוין איך לשאול
אתם חייבים להבין. להשתכנע. עד הסוף. מדוע כדאי וחשוב ויהיה היעיל ביותר לעשות משהו – ואז אתם תעשו. אם החלטתם על משהו שחשוב לכם, או לאחרים אבל אתם מבינים למה זה כדאי – אתם כמו upholders. אתם אמינים לחלוטין ואתם תעשו את זה. העניין הוא שלוקח זמן להגיע למצב הזה, ועד אז – אתם דווקא נראים מבחוץ כמו מורדים.
אני זוכרת את הפעם שקבעתי עם אמא שלי ללכת יחד לסרט בהקרנה מיוחדת בפסטיבל הסרטים בחיפה. כדי לפשט לה את ההגעה והחניה, קבענו אצלי. גם אני לא ידעתי איך תהיה התנועה והחניה, כך שבהגיון של upholder ביקשתי ממנה לבוא מוקדם יחסית. תהיי אצלי בבקשה ב – 15:00. אבל היא לא הגיעה ב – 15:00, מה שהפתיע והרגיז אותי. היא הגיעה חצי שעה מאוחר יותר. אני כעסתי ונפגעתי גם מכך שהיא לא מתנצלת ובכלל לא מבינה מה הבעיה (upholder היה מבין מצוין מה הבעיה ומתנצל). למה לא הגעת מתי שביקשתי ממך, שאלתי? זה מוקדם מדי, אמרה.
שומעים את הבעיה? לרוב, אפשר לסמוך עליכם, אבל אם לא השתכנעתם אתם לא תעשו, ואולי גם לא תתקשרו לגבי זה – כי מבחינתכם הדרישה לא הגיונית. ויש עוד כמה בעיות – אתם יכולים להלכד בתהליכים אינסופיים של חקירה בנסיון להגיע להחלטה המושלמת.
ברגע שאתם מכירים בנטיה החזקה הזו, העבודה שלכם היא להבין שלא תוכלו כל הזמן לפעול בצורה המושלמת והנכונה ביותר. המשימה שלכם היא להשתחרר. להסכים לעשות לפעמים מה שלא מדויק או מה שנדרש עבור אחרים. אמא שלי סיפרה שיום אחד משהו הסתדר לה כשהיא הבינה שאם היא עובדת בארגון, לפעמים היא צריכה לעשות דברים כי הם טובים לארגון. לא כי הם אידיאליים. כי זה ארגון. וכך אנשים יכולים לעבוד יחד.
למה אתם כבולים?
שאלה אחרת שכל אחד יכול לשאול את עצמו, והתשובה תהיה שונה בכל נטיה: למה אני כבול? כשחושבים על זה, אז כל הטיפוסים שנענים לציפיות, בקשות וצרכים חיצוניים – כבולים אליהם במידה מסוימת. אם מצפים מכם להזמין את המשפחה לארוחות, וזה מפעיל אתכם – אתם כבולים. אולי במאזן הכולל עדיין תבחרו להזמין לארוחות, אבל יתכן שאתם פועלים באוטומטיות, מתוך הנטיה שלכם לתת ולהעדיף צרכים חיצוניים, ואתם כבולים לזה. אז מי שיכול להכבל חיצונית כך הם ה obligers, כמובן, הכי הרבה – אבל גם ה – upholders נענים לציפיות מבחוץ. אצלם זה מאוזן עם שמירת גבולות טובה, כי הם נענים גם לצרכים והחלטות פנימיים, ועדיין.
ויש גם כבילה לתפיסות פנימיות. אם החלטתי משהו אני צריך לעשות את זה. אם קבעתי לעצמי משהו זה חייב לקרות (דוגמאות מצחיקות בסרטון שלי על upholders). מי כבול כך? הכי, ה – upholders, והבאים אחריהם בתור – ה questioners. האחרונים קצת מחוסנים לזה כי הם נוטים כל הזמן לחקור ולבדוק, ועדיין. ברגע שהם החליטו על משהו הם ננעלים ועלולים להכבל אליו.
ומה עם המורדים? בגדול, הם הכבולים פחות מכל. הם הנשמות החופשיות. בטח לא כבולים למה שאחרים רוצים אבל גם לא למה שהם החליטו אתמול. הם קמים היום והיום הוא יום חדש והם יעשו מה שמרגיש או נראה נכון היום. יש להם את הניצוץ. אלו הם המנהיגים רבי העוצמה שיכולים לפרוץ מסגרות וותיקות ונוקשות. ועדיין, במידה מסוימת, הם כבולים לסגנון החופשי שלהם. אם יש תפוח על העץ שדורש טיפוס איטי ומשמעת, הם עלולים לא להיות יכולים להגיע אליו.
אז איך משתחררים?
שאלת השאלות. קודם כל, לא תמיד רע להיות כבול למשהו. יש בזה את החופש הפנימי שלו. שאלות מסוימות שאתם כבר לא שואלים. עניתם עליהן. ואתם פשוט צועדים. זה לא רע. אתם שלמים עם הבחירות שלכם במשפחה, בקריירה או בחברים. אתם איתם וזהו. יופי.
מה שהכי מסקרן אותי להשתחרר ממנו הם הכבלים שלי לסגנון שלי. לאישיות שלי. לקווי החשיבה שלי. למי שהייתי עד היום. למה שלימדתי את עצמי להיות. ככל שאתם יותר נוקשים בנטיות שלכם אתם מוגבלים אליה ופחות גמישים. כמובן שלהשתחרר מהכבלים האלה שלנו הוא עניין מורכב, ארוך, ולא תמיד יודעים מראש מה יהיה אפשרי ומה לא. וכל עולם ההתפתחות האישית, אני מאמינה, מכוון לשם. ללא ספק המסע הזה מעניין, ואני מציעה לקחת את כל חלוקות הטיפוסים האלה (אניאגרם, מאייר-בריגס, ארבע הנטיות ועוד) – בתור בסיס להתפתחות. ליותר חופש.
מאמנים ומטפלים
הרעיונות הללו פתחו לי המון. ולכם אני עוד יותר ממליצה על הספר המענג והפרקטי הזה. אם יש לקוחות מורדים הם לא רוצים משימות בכלל. זה חייב להגיע מהם. אפשר לגלגל בראש רעיונות למשימות. אפשר לדמיין ביחד שהם עושים את זה – דמיון מודרך או פוקוסינג – אבל תצטרכו להשאיר את זה פתוח. אולי הם יעשו את זה ואולי הם יעשו משהו אחר. לא צריך ליצור רגשות אשמה אם הם לא עשו. הם אפילו יכולים לעזוב אתכם מרוב תסכול שהם לא עושים משימות – שזה באמת פספוס, כי משימות היא לא הדרך היחידה להתקדם.
אם לקוחות הם obligers אז העבודה שלכם היא להבין מה הם רוצים באמת שיהיה בחייהם ולבנות מסגרות מתאימות לכך. יש מצב שהם מפוצצים את הלו"ז שלהם במשימות שאחרים רוצים וצריכים וזה בסדר, זה מנוע פנימי חזק, אבל צריך לוודא שנשאר זמן למה שהם רוצים, ושתבנו מסגרת שתדרוש את זה, כך שזה יקרה.
אם לקוחות הם upholders או questioners זה די קל, כי אתם תבנו תוכנית וזה כנראה יקרה, אם היא מספיק טובה. אבל במיוחד לגבי upholders, צריך לוודא שאתם מספיק רואים את התמונה הכללית של לאן הולכים ומה יהיה באמת מדויק.