בחלקים עתיקים של המוח אנחנו לובסטרים

אישה בת 60 לומדת עם סטודנטים בשנות ה – 20 לחייהם. שאפתנים, מגובשים ותחרותיים.

תחת המעטפת של סטרס, מסתבר באופן לא מפתיע שהיא מתמודדת עם נושאים של – כמה עזרה לבקש? ממי? כמה לעזור, ולמי? באילו משימות להשתתף עם אחרים – אלו שבהן היא מצטיינת בקלות אך לא מאתגרות אותה, או אלו שילמדו אותה הרבה וגם עלולות לספוג ביקורת על ביצוע לא מושלם?

היא לא קרובה לרמת השאפתנות והתחרותיות שלהם, ובכל זאת, הם משפיעים עליה. היא מוצאת את עצמה באותו המשחק איתם.

במצבים כאלה שווה לזכור את הלובסטרים. אותן חיות מעמקים סופר-היררכיות עליהן מדבר ג'ורדן פיטרסון בספרו "12 כללים לחיים".

לובסטרים עסוקים בבניית המדרג החברתי ביניהם ע"י מאבקים בלתי פוסקים. אצלם, היררכיה קובעת את ההשרדות. העומדים בראשה משגשגים ומתרבים, והעומדים בתחתיתה מתים.

בחלקים עתיקים מסוימים של מוחנו, אנחנו לובסטרים.

אנחנו מתוכנתים:

? לשים לב ולדאוג מאוד מאוד מה חושבים עלינו,
? להמנע בכל מחיר מביקורת – נחווית כהשפלה, ובטח ציבורית,
? לשחק רק משחקים שיגרמו לנו להראות טוב,
? ליצור קליקות ולהתחבר רק עם אנשים שיקבלו אותנו ובוודאות לא יבקרו אותנו, ועוד.

ומצד שני, כפי שבטח שמתם לב, אנחנו לא לובסטרים.

⭐ ביקורת על פרויקט שעשינו לא תגרום למותנו
⭐ אם אדם יסרב לעזור לנו או לשתף אותנו במשימה, זה לא קובע את כל המשך הקשר שלנו.
⭐ אתגרים, כולל אלו שעלולים להביך אותנו, מעשירים את חיינו.
⭐ מגע עם אנשים שונים – גם לא לחלוטין מוכרים או בטוחים – מפרה ומקדם אותנו, ועוד.

כן, התחושה נהדרת כאשר מעריכים ואוהבים אותנו.
אבל אנחנו יכולים להרשות לעצמנו סיכונים, גם בתחום הזה, שיביאו להמון צמיחה עבורנו.

לובסטרים חיים כדי לשרוד ולהתרבות. אנחנו חיים כדי ליצור, ללמוד, להגשים ולהיות ביחסים. אנחנו חיים כדי לפרוח.