שואלים אותי על ההבדל בין שלוש הטכניקות הללו: התמקדות, מדיטציה ודמיון מודרך.
במבט מהצד, יש משותף בין שלושתן. שלושתן מכילות תרגול שבו (בד"כ – בעיקר למתחילים) יושבים בעיניים עצומות, בשקט, ועושים משהו בפנים. קשה למתבונן מהצד להבין מה קורה שם בפנים. זה חלק גדול מהמשותף בין שלוש הטכניקות הללו.
וההבדל רב על המשותף. אני מודה שאני מכירה התמקדות לעומק רב הרבה יותר מאשר אני מכירה את הטכניקות האחרות. בכל זאת, התנסיתי בשלושתן, ואנסה להבדיל.
בצורה פשטנית (וקצת גסה) אפשר לומר שבדמיון מודרך רוצים להביא את החשיבה למקום חיובי כלשהו. במדיטציה רוצים ליצור מרחב פנוי בתוכנו, "ריקות" מסוימת, איזון, רוגע, שגם משפיעים על החשיבה. ב"התמקדות" רוצים לחוש את החוויה הפנימית של מה שקורה איתנו (פיזית, רגשית, מחשבתית) ואז היא תשתנה.
בין התמקדות לדמיון מודרך
בין התמקדות לדמיון מודרך הקשר חיצוני בלבד. זה רק נראה דומה
בדמיון מודרך – כשמו – אנחנו מנסים להדריך את הדמיון לכוונים מסוימים. בד"כ ננסה להדריך את הדמיון לכוונים חיוביים. לדמיין את הכעס נכנס לתוך בועה ואז שט לו באויר הלאה מאיתנו, למשל. או לדמיין את עצמנו במקום מלא אור, וכך להרגע ולהיות שמחים. אני כותבת בפשטנות מסוימת, אבל ממה שהתנסיתי, זה בערך מה שעושים.
בהתמקדות ה"בפנים" מדריך אותנו, לא אנחנו אותו. באותה דוגמא, אם יש כעס בגוף, ננסה לחוש מה הכעס הזה רוצה לעשות, מה הוא אומר ומספר, איפה הוא מתבטא בגוף ומה השינוי שמתאים לו לעבור. לא אנחנו מכוונים את השינוי. ומפה מגיעות הפתעות נפלאות. התובנות והפתרונות שמגיעים מבפנים עולים בהרבה על מה שיכולנו אנחנו, עם השכל שלנו שהוא רק לוגי ורק הגיוני, ושבוי בתוך רגשות מציפים, יכולנו לייצר. אנחנו משתמשים בתובנות שלא היו גלויות לנו באופן מחשבתי ברור, ועכשיו מתבררות, ועכשיו ההגיון מסתדר מעט אחרת.
בין התמקדות למדיטציה
אני חושבת שהמטרות של התמקדות ומדיטציה דומות למדי – להגיע למצב של נוכחות, Presence. אנחנו נוכחים לחוויות שאנחנו חווים – למשל כעס – אבל לא מזוהים איתו, זה לא מציף אותנו. אנחנו חווים את זה – וזה לא מי שאנחנו. אנחנו חווים את עצמנו כאדם שלם, הרבה יותר מאשר הרגשות, התחושות, המחשבות והתפיסות שלנו. ומשם אנחנו חופשיים לבחור את הדרכים שלנו, הקשרים שלנו הופכים להיות קרובים ומלאים הרבה יותר.
המטרות של התמקדות ומדיטציה דומות, התרגול והדרך שונים
התרגול והדרך במדיטציה ובהתמקדות הם שונים. מדיטציה מתרגלים בד"כ לבד, או עם הדרכה מבחוץ. התמקדות מתרגלים, לרוב, בזוג. יש מתמקד ויש שותף שבעיקר מקשיב – לא מדריך. במדיטציה מנסים – קצת כמו בדמיון מודרך – לשחרר את מה שאנחנו מזוהים איתו. בהתמקדות מתבוננים בו, והוא משתנה בעצמו. אנחנו מתעניינים במה שמגיע, לא רוצים שיעלם מהר מדי. מחפשים עוד רבדים שלו, עוד פרטים. ב"התמקדות" יש צד חשיבתי. רעיונות יכולים להגיע. אנחנו יכולים להבין אחרת דברים שקורים איתנו – ע"י זה שאנחנו חשים את החוויה שלהם בגוף.
למעשה, שנים לא הצלחתי אף פעם להכנס למדיטציה. לא הבנתי מה עושים, וזה שעמם אותי. אחרי כמה שנים של תרגול התמקדות אני יכולה להכנס למדיטציה בקלות רבה, ונהנית מההשפעה המרגיעה שלה. אני עושה את זה בכל הזדמנות, בטיפול שיניים, בתספורת, במקום רועש או כשאני מחכה למשהו.
- מאמר של קולגה אנגלי מוערך, בודהיסט, על ההבדל בין התמקדות למדיטציה
- מה מפתח ההתמקדות, פרופ' גנדלין, כתב על ההבדל בין "התמקדות" להיפנוזה עצמית – מרתק ושווה את ההשקעה בקריאה.
אז איך לבחור בינהן?
כמו שוודי אלן אומר, Whatever works. אם אתם מתרגלים את אחת הטכניקות ואוהבים אותה, ומרגישים שהיא משפיעה עליכם לטובה, ואתם מרגישים שאתם מתקדמים בחיים, לא תקועים עם אותן בעיות, מגשימים את עצמכם לאט לאט – מצוין. כדאי להמשיך.
אם לא – כדאי לנסות את הטכניקות האחרות. אני אישית לא מאוד אוהבת דמיון מודרך – רק במנות קטנות – ולפני התמקדות לא הצלחתי להתחבר למדיטציה. ללא ספק הטכניקה שאני אוהבת ביותר היא התמקדות.
