האם אימון הוא עניין רוחני?

האם אימון או טכניקות רגשיות כמו "התמקדות" הם עניין רוחני? שמתאים רק לאנשים "רוחניים" שאוהבים ללבוש שרוואל וללכת יחפים?

אימון יכול להיות מאוד פרקטי ורציונלי

למעשה, כך אישית אני רואה אימון. מחשבתי, ברור, מודע. אנחנו בודקים ולאט לאט משנים את התפיסות שלנו, את החשיבה שלנו, וגם את המצב הרגשי שלנו. בהתאם – הפעולות שלנו משתנות, והתוצאות משתנות. נכון, אנחנו לומדים לעבוד קצת אחרת עם המוח ולפעמים מפלרטטים עם גבול המודע והלא מודע שלנו. אבל אלו נושאים שנחקרו, ומבחינתי, אין באימון שום דבר מיסטי. לכן אם אתם טיפוסים רציונליים שמעדיפים השכלה אקדמית על פני כתבי נזירים בודהיסטים – הגעתם למקום הנכון.

ואימון יכול להיות רוחני מאוד

מצד שני, יש לי לקוחות רבים (וגם מורים) שרואים את האימון ואת טכניקת ההתמקדות כנושאים רוחניים. הם מרגישים שהאימון מקרב אותם לאלוהים (או לכוחות עליונים כלשהם) ע"י כך שהוא עוזר להם להגשים את היעוד או הגורל שלהם. בטכניקת ההתמקדות, כאשר מגיעים רעיונות חדשים – אלו הם לדעתם מסרים מגלגולים קודמים או תקשורים כלשהם. אני לא מתווכחת, וזה לא חשוב במיוחד בעיני איך נקרא לזה. אני  שמחה שרעיונות חדשים מגיעים, ואנשים מתקדמים בעזרתם לעבר המטרות שלהם וחיים שהם אוהבים. משום מה יצא שגם אנשים דתיים מאוד (מדתות שונות) אוהבים לחלוק איתי ולחשוב יחד על סוגיות דתיות עמוקות. לכן, אם אתם אוהבים לשחזר את הגלגולים שלכם ולהתחבר לכוחות על ולאנרגיות טובות מבפנים ומבחוץ – מבחינתי, הגעתם למקום הנכון.