שיחה עם גבר בן 40. אני מתוסכל, הוא אומר. מעולם לא היתי מרוצה משום משרה. יש לי עבודה טובה בהייטק. אני מרויח טוב. אבל זה לא מספק אותי, לא באמת. אין בעבודה שלי מספיק יצירתיות. מספיק מעורבות. מספיק יזמות. מספיק אג'נדה חברתית. מספיק אתגרים מגוונים. מספיק תשוקה.
יש לי תשוקה לכל מיני נושאים סביבתיים וחברתיים. בעבר היתי פעיל חברתית, אבל זה דורש המון זמן והמשרות בתחום הזה הן התנדבותיות או בשכר מינימום. היתי גם פרילאנס כמה שנים, אבל גם שם הכסף לא הספיק. למה זה לא מסתדר לי? איך זה יתכן שרוב הזמן שלי מושקע במשהו שהוא רק בסדר? ולא מלהיב אותי מאוד? אני רוצה להתפרנס מהתשוקה שלי.
עליית הציפיות עם הדורות
שני דורות אחורה, בדור הסבים שלנו, להתפרנס – להבטיח קורת גג ומזון לעצמך, והשכלה ותנאים בסיסיים לילדיך – היתה משימה עצומה. לא כולם הצליחו בה, וזה היה הפוקוס. ללמוד מקצוע מספיק רווחי ליכולות שלך ולהשכלה שלך – זו המטרה. להתחתן סביר – כדי להצליח להסתדר בעולם – זו המטרה. פשוט לחיות.
היום זה אחרת. הפוקוס עבר לתשוקה. להרבה מהילדים היום – למשל לילדים הפרטיים שלי – מובטחים מראש התנאים שהסבים שלי נלחמו עליהם. הילדים שלי לא יהיו רעבים ללחם ולא יזרקו לרחוב גם אם לא יעבדו אף יום בחייהם. כבר יש לי מספיק כסף עבורם, אם הם מוכנים לגור איתי.
היום אנשים רוצים להרוויח המון – מהתשוקה שלהם. לבלות המון, להתחתן ממש טוב ושגם שם התשוקה תמשך לכל אורך החיים. עליית סטנדרט מטורפת.
אני לא נגד זה – זה בדיוק הרצון שלי ואני עושה הרבה עבורו. אבל… בואו נבין מה זה אומר. לפחות בנושא העיסוק.
מה מייצר כסף
גם זה משתנה עם השנים, אבל בצורה גסה אפשר לחלק את שלל העיסוקים בעולם לעיסוקים שמייצרים כסף ולכאלה שאינם מייצרים כסף, או שמייצרים כסף בצורה עקיפה בלבד. לייצר מחשבים וטלפונים מייצר כסף. ללמד פילוסופיה לא מייצר כסף.
מכירה של מוצרים ושירותים מייצרת כסף. תשוקה לא מייצרת כסף, כי אנשים לא קונים תשוקה. הם קונים מוצר או שירות. הם מתלהבים מתשוקה, והיא יכולה להטות את הבחירה שלהם – אנחנו מעדיפים לקנות אפל בגלל התשוקה שיש שם, בין השאר – אבל הם קונים את המוצר. את המחשב. נשלם יותר עבור מוצר שמכיל תשוקה – אבל לא על התשוקה לבדה. אנשים משלמים כל הזמן, אנשים רוצים משהו כל הזמן – אבל צריך לתת משהו עבור התשלום.
התלהבות לא מייצרת כסף. תקשורת, יחסים, עבודת צוות, חשיבה מעמיקה, וגם מחקר ואמנות – אינם מייצרים כסף. הם יכולים לעמוד בבסיס מערכת שמייצרת כסף, להוות גרעין, אבל הם אינם מייצרים בפני עצמם.
אל תכעסו עלי. אני לא נגד מה שלא מכניס כסף. להיפך. שעות רבות מכל יום שלי מושקעות בעיסוקים כאלה. ספורט, שיחות של התבוננות במה שקורה איתי, לבלות זמן עם הילדים שלי. הם הבסיס לחיי. אבל אני לא מצפה להתפרנס מהם.
אבל את מתפרנסת מהתשוקה שלך
אומר לי הגבר הזה.
ובכן, לא. אני לא מתפרנסת מהתשוקה שלי. אני מתפרנסת מלקוחות שמשלמים לי, והם משלמים לי כי בניתי, במשך עשור, מערכת שווקית שמזרימה אותם אלי. עם לקוחות אני עושה קואצ'ינג שהוא בהחלט התשוקה שלי מגיל צעיר, אבל הפרנסה שלי היא משווק ופרסום. מכתיבת מאמרים והקלטת סרטונים, מהתכתבויות בפייסבוק, במייל, בוואטסאפ, משיחות שבהן אני מציעה לאנשים לעשות איתי קואצ'ינג או לקנות את הספר שלי. בעבר הסתובבתי בכנסים, הנחיתי סדנאות והרצאות בתשלום נמוך או ללא תשלום. אני מאמנת, אבל אני מתפרנסת מפעולות שמביאות אלי את האימון.
וזה העניין. תשוקה היא גרעין אדיר ונפלא לעיסוק. אבל היא גרעין בלבד. סביב הגרעין צריך לצמוח צמח שלם – שיניב פירות. התשוקה לא מביאה כסף, הצמח – המערכת השווקית – מביאה כסף. וכאן יש שלוש אפשרויות, בעצם:
- להיות עצמאי – להיות אדם שבונה בעצמו את הצמח, את המערכת השווקית כולה.
- להיות שכיר – להשתלב כחלק ממערכת שחלקים אחרים שלה משווקים. אתה מוותר על חלק מפירות העבודה שלך לטובת אותם חלקים.
- לעבוד בסקטור הציבורי, מה שאומר – לקבל מימון מגורמים ממשלתיים או חברתיים. להיות רופא, מורה או שופט. כאן זה תלוי איפה אתה גר. צרפת משקיעה מיליארדי יורו בשנה באמנות. אז אפשר להתפרנס שם מאמנות.
כמה אחוז מושקע בשווק
בחזרה לשיחה עם אותו הגבר. אנחנו מדברים על הנושאים האלה, והוא מתקומם: כמה מהזמן שלי צריך להיות מושקע בענייני פרנסה? אני עובד המון שעות ביום! והתשוקה שלי נכנסת בחלק קטן.
בסיסית, חיות משקיעות כמעט את כל זמן העירות שלהן בפרנסה. בחיפוש מזון, אכילה, בניה והגנה על טריטוריה, חיזור וטיפול בצאצאים. כשהן מסיימות את המטלות שלהן הן הולכות לישון. אצלנו בני האדם זה משתנה עם הדורות וקצת בין תרבויות שונות – וגם תלוי למה קוראים פרנסה. אנחנו נוטים להעלות את הרף עם התקדמות השנים ועם עלית היכולת. היום "להתפרנס" כולל חדר לכל ילד, טלפונים, מחשבים וסושי. כך או כך, להתפרנס הוא עיסוק אינטנסיבי.
אני עובדת עם אנשים מכל התחומים. ואני יכולה לספר לכם שכל אדם שמתפרנס היטב ממה שהוא עושה – משקיע משאבים רבים מאוד בסוג כלשהו של שווק. מוסיקאי אמר לי – אני עוסק בלהדליק אנשים על המוסיקה שלי. בעלי חברות עוסקים בהבאת הלקוחות הגדולים ושימורם. בכירים בחברות עוסקים בפוליטיקה ארגונית והשגת תקציבים למחלקה שלהם, אנשי אקדמיה כותבים בקשות לתקציבים (גרנטים) כל הזמן.
אני זוכרת שלאחר כמה שנים טובות באימון חישבתי כמה אני עובדת מעבר לשעות השיחות – כמה שעות מושקעות בשווק. זה יצא לי בערך 5 שעות עבודה על כל שעת שיחה. בשנה הראשונה זה היה בערך עשר שעות על כל שעת שיחה. היום, כאשר העסק שלי כבר מבוסס היטב – אני עובדת עוד שעתיים בערך על כל שעה משולמת. זו מידת האינטנסיביות של שווק – כאשר הכל פועל היטב. כאשר יש הצלחה. אני מרוויחה מצוין – ואני עדיין עושה שווק יותר מכל דבר אחר. מספרים על הכנסה פסיבית – טרם יצא לי לפגוש במושג הזה, לא אצלי ולא משום מקור ראשון.
אז האם אפשר להתפרנס מהתשוקה שלך?
תלוי. תלוי במי שאתה ובמה שאתה מוכן ויכול לעשות. תלוי גם בתשוקה שלך. יש אנשים שזה מאוד קל אצלם. אם התשוקה שלך היא לשווק – קל מאוד. אם התשוקה שלך היא למכור – גם. אם התשוקה שלך היא מדעית, טכנולוגית – בחברה של היום זה קל. משכורת טובה במשרה מעניינת מחכה לך. אם התשוקה שלך היא ללמד, להוביל – גם כאן, יחסית ברור איך להתפרנס מזה. אם התשוקה שלך היא לנושאים שהחברה של היום פחות מעריכה ומוכנה לשלם עליהם – יותר מסובך.
ומה עם אותו הגבר? האם הוא יכול להתפרנס מהתשוקה שלו? קודם כל, לא בצורה מיידית. להיות עצמאי לא עבד לו, והיום הוא מפרנס משפחה – הוא צריך שכר טוב. הוא ידע את התשובה הזו בתחילת שיחתנו – אמר לי שאין לו כוונה להתפטר. אבל עכשיו משהו ברדיפה הזו נרגע. הוא התפכח מהתפיסה התרבותית הרווחת כרגע שאפשר להתפרנס מהתשוקה – ומהמחשבה שמשהו איתו לא בסדר אם הוא לא מצליח בכך. זה לא שכולם עושים את זה והוא לא.
עדיין נשאלת השאלה – האם הוא רוצה ליצור שינוי ארוך-טווח בחייו? האם הוא רוצה לצאת למסלול כלשהו שיוביל אותו להתפרנס כעצמאי, או בסקטור הציבורי – מעיסוק שקרוב יותר לתשוקות שלו? האם הוא רוצה לאט לאט לבנות כושר השתכרות בתחום אחר, במקביל לעבודתו? או האם עליו לחפש את התשוקה שלו בהתנדבות, שוב? או אולי עכשיו, משהוא שלם יותר עם המשרה שלו, לחפש יותר תשוקה בתוך העיסוק הנוכחי? אלו כבר שאלות שהן מעבר לרוחב היריעה של שיחה אחת. אבל אין לי ספק שהוא עכשיו חושב בצורה יותר רגועה ורציונלית על מסלול חייו.