חושבים שאתם יודעים להקשיב? בואו נבדוק…

אנחנו רואים את עצמנו כיצורים נאורים… ואנחנו מאוד חזקים בהקשבה… זה רק האחרים שלא יודעים כל כך לבטא את עצמם… אז בוא נבדוק כמה פרמטרים לגבי ההקשבה שלנו.

1. אם אתם מדברים, אתם לא מקשיבים

לפעמים כדאי לחזור על העובדות היסודיות, הבייסיקס.

2. אם אתם עושים עוד משהו, אתם לא מקשיבים.

עיתון, וויינט, טלויזיה – אפילו ברקע? כנראה שאתם לא מקשיבים. אתם אולי שומעים משהו מהנאמר, זה נכון. אתם מן הסתם שומעים מילה פה ומילה שם, אבל זו לא הקשבה. אם אתם מאוד, מאוד מוכשרים, באמת יוצאי דופן, יתכן שאתם מצליחים לקלוט את כל המילים. אבל הקשבה מכילה הרבה יותר מאשר מילים. ובמשימה הזו, בוודאות, המוח שלכם לא יכול לטפל במקביל לעוד משימה. זה לא יקרה.

תראו, המוח שלנו בנוי לטפל במה שקופץ מולו. נמרים, למשל. המוח מתמקד במה שמפתיע, מפחיד, שונה. המוח בודק כל דבר כזה, כדי להחליט במהירות על תגובה. העיתון מושך, הטלויזיה מושכת. הם צעקניים. המוח חייב לבדוק אותם. לעומתם, המסרים העוברים בהקשבה הם עדינים, ולא יקבלו עדיפות לעומת הטלויזיה או העיתון.

3. כבר שמעתם את זה?

צר לי לאכזב, אתם לא מקשיבים. אתם כבר יודעים שאי אפשר לחצות אותו נהר פעמיים, נכון? אז גם אי אפשר לומר אותו דבר פעמיים. אי אפשר לומר את אותו הדבר פעמיים. בכל פעם המסר קצת שונה, ואולי שונה מאוד. ואם אתם עסוקים בלומר לעצמכם את המשפט "כבר שמעתי את זה…", הופ! פספסתם משהו באותו הרגע.

אגב, כבר שמעתם את זה? ובכן… גם בפעם הקודמת לא הקשבתם. אמא שלי אמרה לי לפני שנים:

אם מישהו חוזר על עצמו, סימן שאת לא מקשיבה. אם היית מקשיבה באמת, הוא לא היה טורח לחזור על עצמו.

4. אתם חושבים שהבנתם כבר מה האדם שמולכם אומר?

אתם לא מקשיבים, ובטוח טועים. מי שמדבר עוד לא יודע את כל מה שהוא הולך לומר. זה עוד לא קרה. הוא חושב עכשיו, גם אם הוא שחקן בהצגה, והוא למד את הטקסט שלו בע"פ. אם אתם חושבים שהבנתם, הפסקתם להקשיב, ואתם מפסידים את רגע ההווה. עוד רגע בחייכם שעובר ללא שוב.

5. אתם מחכים לומר את התשובה שלכם?

התשובה נמצאת בגוף השאלה. אתם מחכים, ואתם לא מקשיבים. הקשבה היא חויה יצירתית כל כך כוללת, שהייתם נהנים אם היתם מבצעים אותה. הקשבה היא מאתגרת, מעניינת, מחדשת תמיד. בהקשבה אתם מגלים עובדות חדשות על הדובר. אתם מבינים את הרגשות שלו יותר לעומק. אתם חוקרים את תפיסת העולם שלו. אתם חווים אותו. אם אתם מחכים, הכל עובר לידכם.

6. יש לכם רגשות על הנאמר?

אתם לא מקשיבים. אתם כנראה שומעים, וזה ראוי לציון בפני עצמו. אבל זו לא ממש הקשבה.

תראו, בהקשבה המיקוד הוא על הדובר, וזה לא אתם, כרגע. כל רגש שלכם מסמן אי קטן של חוסר הקשבה לשני, ובמקומה, הקשבה לעצמכם. נניח שהדובר מספר על טעות שלו, ואתם כועסים, מאוכזבים, פוחדים, משועשעים או מרותקים. זהו הרגש שלכם. אבל איפה הדובר עומד? מה עובר עליו עכשיו? מה הוא מנסה לתקשר? את זה לא תדעו, כי אתם לא מקשיבים, אתם עסוקים בעצמכם. נתפסתם בחלק מסוים של מה שהדובר אומר, וההקשבה שלכם נעצרה שם.

7. אתם מסכימים, או מתנגדים.

זה דומה לסעיף הקודם, אתם חושבים שכבר הבנתם. הלו? למה בדיוק אתם מסכימים? הדובר עוד לא סיים. ומה קפצתם עם ההתנגדות? התנגדות למה בדיוק? הוא עוד באמצע. בכל דיבור טמון פוטנציאל להפוך לחקירה, ללימוד. אם תקשיבו באמת, תלוו את הדובר במסע החקירה שלו את הנושא. הוא יוכל להתפתח איתו, לידכם, אם אתם מקשיבים. וגם אתם תתפתחו. אם אתם מסכימים, נגמרה החקירה. אם אתם מתנגדים, הסטתם את כל האנרגיה של הדובר לויכוח. גם כאן נגמרה החקירה האמיתית.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבחנתי בעובדה הזו, שהסכמה איננה הקשבה. סיפרתי בחשש מסוים לאשה קרובה אלי על תוכנית שלי. היא מיד התחילה להפליג בשבחים, על כמה שזו תוכנית גאונית. בהתחלה לא ידעתי מה מקור אי הנוחות שלי. אבל אז הבנתי. היו לי הרבה חששות לגבי התוכנית הזו, ספקות. היו לי שאלות. היתה לי גם משיכה מסוימת, אבל עוד לא היתי בשלה להתלהבות. כשהיא התלהבה, היא לא נתנה מקום לחששות שלי, ואני מיד איבדתי את מעט ההתלהבות שהיתה לי. כאשר עצרתי אותה, ביקשתי שתקשיב ושיתפתי בחששות שלי, היא הקשיבה לי. בסופו של דבר גם אני התלהבתי, והלכתי וביצעתי את התוכנית.

עכשיו אתם מתחכמים איתי ושואלים: הקשבנו, והקשבנו, ובסוף התנגדנו או הסכמנו. מותר?

כן, אבל זה לא הסימן הכי טוב. אם הקשבתם טוב טוב, התגובה שלכם תהיה הרבה יותר מורכבת ומעניינת מאשר הסכמה או התנגדות.

8. אתם משתעממים?

כמובן שאתם לא מקשיבים. בעצם אולי כן מקשיבים, לעצמכם. לעצמכם אומרים שזה משעמם. הקשבה אמיתית לא יכולה לשעמם. אין סוף עומק למה שהאדם מולכם מביא. סליחה על הבוטות: רק אתם שטחיים כאן.

9. אתם חושבים שמה שיש לכם לומר חשוב יותר

חשוב יותר מאשר מה שיש לדובר לומר? כמובן שאתם לא מקשיבים. קודם כל אתם שופטים את הדברים בעודם מתהווים, ולכן עוד לא התגלה הכל. ושנית, גם אם שמעתם כבר את המילים, לא ירדם לעומק העניין. אחרת לא היתם מבטלים אותו כל כך מהר. בעומק העניינים, במהות המורכבת שלהם, דברים אינם משעממים.

זו נקודה מעניינת. מצד אחד, אנחנו חיים בתחושת שעמום מסוימת, רצון לריגושים, למידע חדש, לחוויות חדשות, לעניין בחיים, רצון להתפתחות. ומצד שני, כל פעם שמישהו מביא מידע חדש, אנחנו מיד מסווגים אותו, מתייגים, אומרים שכבר הבנו, וזה לא חשוב, המידע שלנו חשוב יותר. ולכן אנחנו משתעממים. שום דבר חדש לא חודר אלינו.

10. אתם שואלים את עצמכם אם אתם מקשיבים כרגע?

מזל טוב. אתם כנראה מקשיבים, או שלפחות תתחילו עכשיו, אחרי ששאלתם את עצמכם את השאלה רבת העוצמה הזו. לרוויה.