עם כל ההגבלות והריחוק שהקורונה הכניס לחיינו, שמתי לב שהפסקתי לחייך ולהגיד שלום לאנשים כשאני רצה בשכונה כל ערב.
אני יורדת לכביש כדי לשמור על מרווח. עם קשישים אני עוברת צד.
יופי, אבל מה זה קשור לחיוך?
לקוחה אמרה לי היום: פתאום יש תחושה שצריך להזהר מאנשים.
שאנשים אחרים הם גורם שלילי עבורנו.
עם שפע ההשלכות והלמידה החיובית שקורית כאן,
זו תהיה השפעה שלילית שנצטרך להתנער ממנה.
אין צורך להזהר מאנשים, אלא מוירוסים.
אנשים אחרים הם הדבר החשוב ביותר שיש לנו.
חייכו לאנשים ממרחק בטוח של 2 מ'.
אנחנו כולנו בסירה הזו יחד,
נצא ממנה רק יחד,
ונמשיך לחיות ביחד.