מתי להשתמש בשוחד כלפי ילדים?

לא מזמן נסענו לחופשה משפחתית. בן זוגי, בני (11), בתי (14) ואני. באותה תקופה בדיוק התחלתי לצאת לריצות. בני משתתף בנבחרת הריצה בביה"ס, ובן זוגי רץ כבר שנים. רצינו לצאת כולנו לריצה יחד. בתי סרבה. אמרתי לה שזה בנינוחות, שאני רצה עדיין מאוד לאט – היא אפילו תוכל ללכת לצידי בחלק מהזמן. לא עזר. ידעתי שהיא פוחדת מהחוויה הלא מוכרת. פוחדת להתחרות בהם. פוחדת לנסות. תיארתי לעצמי שאם תרוץ איתנו כמה פעמים היא תתחיל ליהנות מזה.

הצעתי לה 50 ש"ח עבור הריצה איתנו (למעשה, נאלצתי לשלם לשניהם). היא רצה איתנו, סבלה וקיטרה, ואמרה שלא תרוץ איתנו שוב לעולם. בדרך חזרה עברנו ליד חוף הים, והצעתי ששוב נרוץ כולנו יחד. אין מצב, הודיעה.

מצד אחד, לא רציתי לכפות עליה לרוץ, וגם די קשה לכפות משהו על בת 14. ומצד שני, ידעתי שהיא חזקה, ובכושר, ולא ידרשו הרבה ריצות כדי להתחיל ליהנות מזה. שאלתי אותה, האם את רוצה שאציע לך שוחד? רציתי שהיא תהיה שותפה בגיבוש התנאים לעסקה. שתבקש את התשלום. נו, נשמע… אמרה בזעף. 40 ש"ח נוספים, הצעתי. היא התלבטה, וברגע האחרון הצטרפה. הפעם כן נהנתה.

אחרי הריצה היה לנו חם, והצעתי שנשחה כולנו בים. עם משקפות והכל, ממש לשחות. שחיה זה עוד דבר ששלושתנו עושים שנים, והיא מסרבת לעשות בעקביות. אבל עכשיו היה לנו חם, והים היה מפתה. היא נכנסה, ונהנתה מאוד.

מה היה לנו כאן? שוחד נקודתי, 180 ש"ח פחות בכיסי, וילדה שגילתה שהיא נהנית לרוץ עם משפחתה ואפילו נהנית לשחות בים. האם אמשיך לשלם על כל פעילות ספורטיבית? בטח שלא. וגם אין בכך צורך. החוויה הטובה כבר קרתה, ויש לה השפעה.

מתי שוחד יעיל?

מחקרית, שוחד או תגמול כלפי ילדים הוא יעיל במקרים רבים. כמה מחקרים בחינוך מתוארים בספר המעולה "ציר ה – why". למשל, ילדים משיגים תוצאות טובות יותר במבחן כאשר מניחים בפניהם שטר כסף, שאותו ישאירו אצלם אם הם יצליחו בו. הם מתאמצים יותר. סטודנטים ששילמו להם כסף כדי ללכת לחדר הכושר 8 פעמים בחודש אחד, אכן עושים זאת. ולא רק זה, הם גם ממשיכים ללכת בהמשך שנה"ל. שוחד יעיל בצורה נקודתית. הוא יוצר ביצוע מיידי. ואם יש ערך רק לביצוע הזה – יש ערך לשוחד. למשל, יש ערך ללכת 8 פעמים בחודש אחד לחדר כושר – כי זה מספיק כדי ליצור הרגל. יש ערך להתאמצות חד פעמית במבחן – כי היא מדגימה לילד מה קורה אם הוא מתאמץ.

הבעיה עם שוחד

מצד שני, לא ניתמם. שוחד יכול להיות בעייתי במגוון מצבים. הנה חלק מהבעיות:

• שוחד משנה את מהות הסיטואציה. אישה וגבר נפגשים בבאר. רוצה לבוא אלי הביתה? אולי כן ואולי לא. רוצה לבוא אלי הביתה? אני גם אשלם בשמחה 200 ש"ח. אופס… מעליב. קודם זה היה בילוי, עכשיו זו זנות. אותו דבר עם ילד. בוא תפנה בבקשה את המדיח בשבילי: אנחנו עובדים יחד. בוא תפנה את המדיח בשבילי, תקבל 5 ש"ח: עכשיו אלו יחסי העסקה. לטוב ולרע.
• שוחד עלול לבטל את המוכנות לעשות משהו ללא תגמול. יש בלי סוף מחקרים על זה. למשל, בדוגמא הקודמת, אולי הילד מוכן לפנות מדיח עבור 5 ש"ח אבל עלול לסרב לאותו תפקיד בהמשך, אלא אם יקבל תשלום. אולי יחליט שהתשלום נמוך מדי עכשיו. אם עברנו להעסקה, אז היא גם כוללת מו"מ.
• יותר מזה, שוחד עלול אפילו להקטין את הרצון הטבעי לעשות משהו, גם אם בהתחלה היה רצון כזה. וגם על זה יש מחקרים. רוצים לצאת איתי לטיול בשבת הקרובה? אולי כן. רוצים לצאת ואני אשלם לכם 100 ש"ח? עכשיו כבר לא בא לכם.
• "הצעה שאי אפשר לסרב לה": שוחד עלול לדרוס את הילד. אני לא רוצה!!! צורח הילד. בוא, בוא, קח שוקולד וקדימה. עכשיו, במובן מסוים, הילד חייב לעשות את זה. הוא הרי מאוד רוצה שוקולד. אז יש פה כוחניות שעשויה להיות לא הוגנת.
• באותו כוון, שוחד בשימוש תכוף עלול לפגוע בתקשורת עם הילד. במקום להבין מדוע הוא מסרב, במקום לשמוע אפילו קריאה לעזרה שמתבטאת בסירוב, אנחנו כופים עליו (דרך השוחד) לבצע. אופס. פספסנו.
• בגלל שינוי הסיטואציה, שוחד עלול ליצור מצב שבו אנחנו מלמדים מסרים אחרים מאלו שרצינו ללמד. אם רצינו ללמד את הילד להיות שותף בבית, ושילמנו עבור עבודת הבית, אז לא לימדנו שותפות. מצד שני, כן לימדנו שמי שלא אוהב כיסים ריקים מדי, כדאי לו להזיז את הישבן.
• אם השוחד הוא ממתקים כמקובל, אז הצרה כפולה ומכופלת. אנחנו מלמדים שורה שלמה של מסרים שגויים ומזיקים. אנחנו מלמדים שממתקים הם טובים (לא נכון), שפרס צריך להיות דבר לא בריא (אופס…), ושאם משהו גרוע אבל רוצים להפעיל כוח על מישהו – אז מותר להשתמש בו.

שוחד יעיל כאשר לביצוע יש ערך בפני עצמו

כדאי להשתמש בשוחד אם אנחנו מוותרים על העקרון שבשמו קיווינו שהילד יבצע את הפעולה מרצונו (משפחתיות, שותפות, השגיות),  ומעדיפים את תוצאות הביצוע על פניו. זה מזכיר לי את אמי, שבגיל 60 קנתה GPS. זה יגרום לך לא ללמוד להתמצא, הזהירו אותה. אני בת 60 ולא למדתי להתמצא, אמרה,  מעכשיו אגיע לאן שאני צריכה.