ספר חדש הוא כמו רומן חדש. מצד הכותב, בטוח, אבל אפילו מצד הקורא.
להתמסר? לא להתמסר? שווה את זה? ידרוש משאבים של זמן, קצת כסף, יבוא על חשבון דברים אחרים, ודורש לסרב להרגלים. אולי פשוט לראות פרק בנטפליקס? מה, אני באמת מוכנה עכשיו להניח הכל לצלול לשעה-שעתיים כל ערב לעולם אחר, שדורש ממני, ולא רק מוגש לי לתוך הפה?
ובתור כותבת – עוד הרבה יותר. זה באמת מסע.
בכל פעם שעשיתי פרויקט גדול – הספר הראשון שלי, כנס ארצי שארגנתי בתחום של פוקוסינג, סטודיו אינטרנטי להתפתחות אישית שהקמתי עם שותף, בזום, 4 שנים לפני שהיה מתאים – שילמתי מחיר.
עברתי טלטלות רגשיות, פחות הצלחתי לפרסם והרווחתי פחות, ותמיד היתי צריכה להתמודד עם הפער בין השאיפה למציאות.
כל פרק כזה בחיי גם בנה אותי. הפך אותי לאדם יותר שלם ומסופק. מרשה לעצמי לומר – גם תרם לאחרים. עם המחיר יכולתי להתמודד.
במידה מסוימת כל סיכון והשקעה הם לא רציונליים. לא נוחים, מכילים מחיר וסיכון. וגם – יכול להיות שחלק משמעותי מטעם החיים טמון בהם.
וכן, אנחנו בהחלט צריכים לשאול את עצמנו לאילו פרויקטים אנחנו נכנסים ולאילו – ממש לא.
מצרפת סרטון ומאמר שלא רלוונטיים לכולם, ושווה להעביר הלאה למי שכן – על אחת הדוגמאות לפרויקט כזה: כניסה לקשר חדש. איך לשפוט אותו מבעד להתלהבות או החרדה הראשוניים?