האם צריך לחפור בעבר?

אחת מנקודות המחלוקת של עולם הפסיכולוגיה ועולם האימון, כנראה. האם צריך לדבר המון על העבר, ולבחון כל פרט בו, כדרך לריפוי? או שאולי צריכים להתעלם ממנו כליל, להיות חזקים ונחושים, כדי להתקדם? יש גם דרך אחרת, שהיא לשים לב לחוויה של העבר כפי שהיא נוכחת בחיינו היום. וזה יתן לנו את מידת ה"חפירה" הנכונה.

הגישה הפסיכולוגית: ללכת המון לעבר

לבדוק טוב טוב כל פרט שהיה בעבר, לדבר עליו, להבין אותו, לעבד אותו. לא להשאיר אבן על אבן. זו הגישה הפסיכולוגית. לקחת כמה זמן שצריך, גם כמה שנים טובות, לחשוף ולהבין את העבר ביסודיות.

גישת הקואצ'ינג הקלאסי: להתעלם מהעבר

בכלל לא ללכת לעבר. עד כמה שאני מבינה את הגישה של טוני רובינס – זה הסטייל שלו. לא משנה מה היה בעבר, אנחנו צריכים להביט קדימה בלבד. מה המטרות שלי היום, החזון, מה המשימות שאני מציבה לעצמי? לחזק את עצמי, שיהיו לי אומץ ונחישות, לא להכנע לפחד, לא להקשיב ל"אמונות המגבילות" שלי.

אני לא נמשכת לגישות האלה

את הגישה הפסיכולוגית אני לא מכירה מספיק טוב, בעיקר כי זו לא ההכשרה שלי (ויש לי עוד כמה סיבות – אבל אני לא מתווכחת עם הצלחה!). את הגישה השניה אני דווקא מכירה היטב, אבל אני חושבת שיש לה פוטנציאל נזק. אישית יצא לי להתעלם מקולות פנימיים וללכת חזק על המטרות שלי – אבל זה היה ראש בקיר. הקולות הפנימיים האותנטיים שאמרו לי שאני לא בכוון נרמסו. הקולות הפנימיים נמצאים שם לא במקרה. במקרים אחרים זה פשוט לא יעבוד ויצור המון תסכול – אוי, למה אני כזה דחיין, למה אני לא מצליח להגיד לעצמי לפעול וזהו? על זה ג'ורדן פיטרסון אומר בספרו "12 כללים לחיים":

אינכם אדונים לעצמכם ואף לא עבדים לעצמכם. אינכם יכולים לומר לעצמכם בקלות מה לעשות ולאכוף על עצמכם ציות (ממש כפי שאינכם יכולים לכפות זאת על הבעל, האישה, הבן או הבת שלכם).

מה כן?

הגישה של פוקוסינג: רק כמה שצריך

אחד הכלים הותיקים שאני משתמשת בהם כבר שנים רבות. בפוקוסינג אנחנו מחפשים לשים לב מה שלומנו עכשיו, וזה כולל את – מה שלומנו עכשיו עם מה שקרה. אם קרה לי משהו כואב, איך החוויה שלי עכשיו עם זה? ואז אנחנו פוגשים את מה שקורה עכשיו ומבינים את המידה שצריך להיות עם העבר – עכשיו.

לרוב לא אעשה עם לקוחות סיבובים אינסופיים עם מה שהיה, אלא – ספר קצת מה היה, ואז נראה מה החוויה שלך עכשיו עם זה. ואז אולי תספר עוד קצת. ובודקים – מה אנחנו רואים בזה, מה אנחנו לומדים מזה, מה עושים עם זה עכשיו, מה זה אומר לנו.

אנחנו רוצים לתת במה ומקום לכאב שהיה בעבר, ולהיות איתו כמה שצריך – עכשיו. המורה המכוון הוא החוויה העכשווית שלנו. אם מתחילה להווצר קלות, תחושת חופש – יופי. יכול להיות שאפשר להניח כרגע לעבר. אולי הוא יחזור בעוד חודש, או בעוד שבוע ואז ניגש לזה עוד קצת. אנחנו מדייקים.

אנחנו לא צריכים, לרוב, לעשות טיולים מאוד ארוכים בעבר שאולי מזניחים את ההווה, ומצד שני לא צריכים לדרוס את האותנטיות והדיוק שלנו ואת מה שכן מגיע מבפנים, שיכול להיות קשור לעבר.  בספר שלי אני מדריכה איך לעשות את זה.

זריקת אנרגיה יומית

אני קואצ'רית ושולחת כל יום הודעה אחת בוואטסאפ. רעיונות, עידוד וכלים.
רוצים לקבל? כאן מצטרפים. 

קוסמות מעשית

ללמוד את הכלים שלי של קואצ'ינג ופוקוסינג מתוך הדרכת וידאו מוקלטת.
המחיר: 36 ש"ח. פרטים וצפיה – כאן.

חומרים מקצועיים למאמנים

יש לי מאמרים וסרטונים שהכנתי במיוחד למי שעובד עם אנשים.
כלים והדרכה לעבודה עם לקוחות ולהיות במצב רגשי טוב בעצמכם.
רוצים? כאן מזמינים ללא תשלום:

אולי יעניין אותך גם: