האם צריך תפיסת שפע

אם תהיו שמחים, ממוקדים, רגועים, בתפיסת שפע, שומרים על הגבולות שלכם… אז יהיו לכם הרבה לקוחות/ סגירת עסקאות/ קידום בעבודה/ פריצות דרך מחקריות / you name it. מה שאתם חותרים אליו. אם תהיו באנרגיה הנכונה.

נכון? לא נכון? אסטרטגיה טובה או גרועה?

גרועה, לרוב האנשים.

לדמיין את הקוקטייל על היאכטה

לשבת, לעשות הרבה דמיון מודרך שבו אתם מדמיינים את עצמכם על יאכטה שותים קוקטייל עם מטריה קטנה, לקנות קורסים דיגיטליים שמחזקים את תפיסת השפע שלכם, לשמוע פודקאסטים עם עוד ועוד השראה, לעשות בלי סוף מדיטציה ולהשתתף בריטריטים של כתיבה ויוגה, ישאירו את רוב האנשים "סטודנטים נצחיים" עניים ומתוסכלים.

כל תפיסת השפע הזו לא יכולה להחליף עבודה. אמיתית. רבה. מתמדת באורך שנים באותו הכוון פחות או יותר. המון. שנים. הרבה יותר ממה שאתם עושים עכשיו, בסדרי גודל יותר.

למי זה כן נכון

אבל יש אנשים – יש לי כמה נשים כאלה בראש – שלהיות באנרגיה הנכונה הוא הדבר היחיד שהם צריכים לטרוח לגביו. אתם כבר יודעים לעבוד ועובדים מספיק. אתם כבר עומדים עם שתי הרגליים על הקרקע. אנשים כבר סומכים עליכם, יש לכם credentials – הוכחה חברתית ומקצועית. יש לכם מספיק נסיון ומומחיות. עכשיו זה באמת תלוי באנרגיה שלכם. אנרגיה נכונה תעלה אתכם רמה, וכמעט רק היא נדרשת, חוץ ממה שאתם כבר עושים. עוד ועוד עבודה כבר לא יעשו את העבודה.

ליצור תנאים שבהם יכול להדלק הניצוץ. רק זה נדרש. רוגע. אמון. איזון. מצב פיזי טוב. השראה. שמחה.

איך לדעת אם אתם בקבוצה הזו

• כבר קיבלתם הכרה חברתית/מקצועית/עסקית חיצונית לפחות בתחום אחד
• יש מאחוריכם כמה שנים של פרנסה מספיק טובה
• אתם עובדים לפחות 5 שעות נטו ביום בעיסוק שלכם.
• העבודה שלכם מאוזנת מבחינת בין למידה/השקעה בתשתיות ועבודה (P/PC), כשכל חלק תופס לפחות שליש מהזמן שלכם. כלומר אתם לא רק עובדים או רק לומדים.

ההטיה של הביצועיסט

אם אתם מזדהים, אתם כנראה תזדהו לפחות חלקית עם התיאור של טיפוס 3 באניאגרם – הביצועיסט. החוזקה וגם החולשה של הטיפוס הזה היא – תמיד לחתור קדימה. יש לכם מנוע פנימי שמטרטר ללא הפסקה: תעשי עוד! קדימה! מה שעשית לא מספיק! עוד לא הגעת! זה מנוע שיקדם אתכם לא רע, אבל לא לאן שאתם רוצים באמת. כי הוא לא מכיל הקשבה פנימית ודיוק. גם לי יש מנוע כזה.

להגיד: אני יודעת

אישה כזו דיברה איתי היום. היא אמרה לי – נהגתי באוטו שלי. ידעתי שמשהו לא בסדר. חזרתי הביתה, לקחתי אוטו אחר. בן זוגי נהג באוטו הזה, ואמר שהוא סבבה. למחרת הלכתי למוסך. הגלגלים לא היו מאוזנים בכלל. אני לא מוסכניקית, אבל אני יודעת.

אל תגידי "אני לא מוסכניקית", ביקשתי ממנה. פשוט תגידי את זה כפי שזה – אני יודעת. אני יודעת אם האוטו בכוון או לא. אני יודעת אם אני בכוון או לא. היא עצמה עיניים, פקחה ואמרה – כשאני נוהגת, אני בידיים טובות.

כשאני נוהגת, אני בידיים טובות

נכון. וזה מה שאת צריכה לזכור. זה מה שאנשים בקבוצה הזו צריכים לזכור. אתם יודעים לנהוג. אתם נוהגים שנים. אתם חרוצים. המציאות מגיבה אליכם היטב. אנשים רוצים לשחק איתכם. אתם עושים את העבודה שלכם, אתם צריכים להמשיך לעשות אותה – ולא לדאוג מדי. לסמוך על עצמכם. הניצוץ אצלכם, היצירתיות אצלכם, והיא תכנס לפעולה בדיוק בזמן הנכון.