אפליקציות היכרויות וטינדר – דברים שחשוב לדעת

אפליקציות היכרויות כמו טינדר יוצרות חוויה גרועה, ולא תמיד מספקות את הסחורה, במיוחד כשמחפשים קשר משמעותי. הקושי נובע ממגוון סיבות – וכנראה בעיקר כי זה האינטרס של בעלי האפליקציות שזה לא יעבוד. עדיין, אני חושבת שגם אנחנו יכולים להשתמש בהן בצורה אחרת.

כמה בעיות והצעות:

1. עוברים דרך כולם

שאלתי את אחותי למה כל כך קשה ומבאס באפליקציות. למה התחושה הזו שכולם לא מתאימים. והיא ענתה לי: בחיים האמיתיים את מבחינה במי שיש איתו איזה קליק. שאת נמשכת אליו רומנטית או מינית. עם מי שלא, אין אינטרקציה כזו. את לא צריכה לדחות אותם והם לא דוחים אותך – זה פשוט לא קורה. 

בעולם הפיזי לא נימשך לרוב האנשים, בטח לא בהתחלה – וזה לא יפריע לנו. בטינדרלנד צריך לעבור דרך כולם. אנשים שיכלו אולי להיות ידידים, חברים, שכנים, אבל לא קשרים רומנטיים – ואנחנו צריכים לשקול את זה איתם. לחוות את הסירוב, הפנימי שלנו או החיצוני שלהם, שוב ושוב. לא נעים. סירוב כלפינו פוגע במקומות עמוקים, גם אם לא היה פוטנציאל טוב. סירוב לאחרים יוצר תסכול.

זה קורה כי החיפוש באפליקציות אקראי, כמו להפוך כרטיסים ב"משחק הזכרון". אפילו משיכה פיזית לא נמצאת בתמונות, ובטח שלא חיבור רגשי. אם תסתכלו על אנשים שאתם בקשר נהדר איתם, או קשרים רומנטיים שנוצרו בעולם הפיזי – סיכוי טוב שלא הייתם פונים אליהם באפליקציה. הדברים החשובים לא נמצאים בכרטיס, ואני בטוחה שאישית פסלתי כרטיסים של אנשים שיכולנו להתאים מאוד.

לא חושבת שאפשר להמנע מהאקראיות, הפגיעה והתסכול האלה באפליקציות לגמרי. אין ברירה אלא לפתח עמידות מסוימת, וגם כנראה לחזור ליצור קשרים בצורות אחרות – אבל על זה בסוף הפוסט. בכל מקרה, בטינדרלנד,

2. נוצרה תרבות רעילה

כן, רעילה. כל מי שהיה שם מכיר את זה. אני מתכתבת בצ'ט עם מישהו, והוא מוחק את הצ'ט פתאום. לפעמים באמצע שאני מקלידה. בלי הסבר, בלי שלום, בלי הכרה משום סוג על הזמן והאנרגיה שהשקעתי. בפעמים אחרות, כתבתי לאדם סירוב מנומס, והוא פתאום התחיל לדבר באגרסיביות:

את בטוח קואצ' גרועה ואני מאחל לך שלא תמצאי אף אחד לעולם.

לא חושבת שיש פה עניין מגדרי – גברים סיפרו לי חוויות דומות. גברים ונשים פתאום יפסיקו לענות, אפילו יצאו לכמה דייטים ואז לא יענו להודעות. 

הפסקנו לשים לב לזה, כי זה קורה כל הזמן והתרגלנו, עדיין, זה משפיע עלינו. כמו להיות בחדר סגור ומחניק. לא שמים לב, אבל האנרגיה יורדת לאט לאט. נוצר כובד. חשש. אי אמון.

זה לא חייב להיות ככה. אפשר לחזור להתנהג כמו בני אדם גם מאחורי מקלדת ומסך. אפשר להגיד לאדם שזה לא נראה לכם מתאים, לחכות לתשובה, לנהל אולי דיון קצר איתו על זה אם צריך – לפני שעושים unmatch. אפשר להחמיא על דברים יפים ולאחל איחולים חמים. 

רעילות נוצרת גם משקרים. טינדר הוא לא בית משפט, בו חייבים להגיד את האמת, כל האמת (אי אפשר) ורק האמת. אבל בואו לא נשקר. שקרים גסים שוברים את האמון בינינו, בין כולנו. תמונה עם הפרש של 10 שנים בגיל או 20 ק"ג במשקל, טוענים לאי-עישון ומכבים סיגריה דקה לפני שנכנסים בדלת – לא עושה טוב.

הוכח מחקרית לא מעט: התנהגות יפה לאחרים משפיעה עלינו לטובה. תמיד. היא גם משפיעה על התרבות, שמשפיעה עלינו בחזרה.

3. תמונות שיוצרות ניכור

בני אדם אוהבים לפגוש עיניים סביבם, בני אדם אחרים. אנחנו אוהבים להביט בעיני אהובים, משפחה ואפילו עוברי אורח. רחוב עם בתי קפה וחנויות מושך אותנו לטייל בו כי אנחנו רואים סביבנו שפע של זוגות עיניים. תינוקות יביטו זמן רב יותר בתמונות בהן רואים עיניים. עיניים הן חלק חשוב מהבעת הפנים, ונחשבות לראי הנפש. כשאנחנו מביטים בעיניים, נוצר חיבור אנושי בסיסי.

דמיינו מצב בו כולם סביבכם מרכיבים משקפי שמש. אתם מביטים ימינה – ורואים את פניכם משתקפים בזגוגיות כחולות אטומות. שמאלה – משקפיים שחורים. אתם מחפשים ליצור קשר עין, אבל אף זוג עיניים לא נמצא. רק משקפיים. זו חלק מההתנגדות לרשתות כמו "יאנגו דלי". הן תופסות חנות במרחב מסחרי-ציבורי ואוטמות את החלון. לא נראה עיניים – רק תמונות יפות, סטטיות. 

המצולם נראה נהדר במשקפי שמש, אבל בתמונה כזו אין חיבור איתי, הצופה. תמונות רבות במשקפי שמש בטינדרלנד מעצימות את תחושת הבדידות והניכור שגם כך קיימות בעידן הרשתות החברתיות. אני יושבת לבד מול פלקטים יפים, לא מול בני אדם.

אפקט דומה נוצר בצילומי ה"דאק פייס", אותו סוג צילום של דוגמנים זעופי פנים בפרסומות: בני האדם שבהם לא מחייכים אלי, לא יוצרים איתי קשר. הפוך, התמונה יוצרת ריחוק בינינו. מי שמבלה זמן בטינדר גולל בין כרטיסים שכל אחד מהם מכיל 6 תמונות שונות של דאק פייס עם משקפי שמש – לא תענוג, בלשון המעטה.

ההצעה שלי: לשים כמה תמונות נעימות, עדכניות, עם חיוך ובלי משקפי שמש, בכמה מצבים שונים בחיים כך שאפשר להרגיש קצת מי אתם, וליצור חיבור בסיסי.

4. זו לא רשת חברתית

מפתה להשתמש בכרטיס בתור קיר בפייסבוק, ולכתוב מניפסטים על כל עוולות המין הנגדי או משפטי השראה מהפכניים בנוסח

"חיה ותן לחיות", "חיים רק פעם אחת" או "המעז מנצח".

כל זה לא אומר עליכם דבר ולא מושך אף אחד.

אני מציעה להתייחס לכרטיס שלנו כ"נאום מעלית" (elevator pitch) שמלמדים יזמים להכין, שיהיה זמין. נניח שנקלעתם למעלית עם משקיעה, איך תציגו את עצמכם בשני משפטים – כך שתרצה לשבת איתכם לקפה, ואולי להשקיע בסטרטאפ שלכם? היא עסוקה, היא לא יושבת לקפה עם כל אחד. אם תתקלו בה במעלית, אתם לא רק תזמינו אותה לקפה (זה לא יצליח) ואתם לא מחפשים ביטוי עצמי נטו, סטייל רשת חברתית. לא תקראו לה שיר שכתבתם, אלא אם כן הסטרטאפ שלכם קשור לכתיבת שירה בעזרת AI. אתם תתנו לה כמה נקודות יחודיות ומסקרנות לגביכם, שרלוונטיות להשקעה.

הכרטיס שלנו הוא "נאום המעלית" לאדם ששוקל לצאת איתנו. כמה נקודות יחודיות ומסקרנות לגבינו, שיוצרות חיבור ורלוונטיות לזוגיות או לקשר שאנחנו מחפשים.

5. המסננת והסיגנל

נמשיך עם הדוגמא. אתם רוצים שהמשקיעה תדע למה כדאי לה לשבת דווקא איתכם. מצד שני, אם היא עובדת רק עם טכנולוגיה רפואית – שתדע לא לשבת איתכם אם אתם בתחום ההשקעות. זה לא יהיה מכובד.

כדי לכתוב כרטיס טוב, אין ברירה, נצטרך להבין את מי אנחנו מחפשים. לפנות לכולם לא יעבוד. יש פה תהליך, להגדיר מה חשוב לנו. אי אפשר לקבל הכל, אבל בסדר גמור להתעקש על כמה נקודות מרכזיות. למשל, אישית אני מחפשת בן זוג חכם, אינטימי, ספורטיבי, בעניין של התפתחות אישית ולא מעשן.

עכשיו אני צריכה לעשות שני דברים באותו כרטיס קטן, ב"נאום המעלית" שלי: לשלוח אות (סיגנל) שיזוהה ע"י אנשים מתאימים, כך שיבינו שאנחנו מתאימים, וגם ליצור מסננת – שתסנן את מי שלא מתאים. כך אתרום למינימום טראפיק ובזבוז זמן לאחרים ולי, ומקסימום תוצאות.

יחס החשיבות בין הסיגנל למסננת שונה מאדם לאדם, ויש גם הבדל מגדרי. בגלל עוותים בחברה שלנו נוצר מצב שנשים הרבה פעמים מקבלות יותר מדי פניות לא מתאימות, וגברים – פחות מדי. לכן, עבור אנשים שונים החשיבות של המסננת והסיגנל שונה, ועדיין, זה מה שאנחנו מנסים לעשות.

חשבו: את מי אתם רוצים? את מי הם רוצים? איך אתם יכולים להראות את מי שאתם, שרלוונטי? זה דורש קצת כנות עם עצמכם. למשל, אם אתם מאוד מופנמים אתם כנראה מחפשים אדם מוחצן יותר מכם. לאדם מוחצן חשוב שתכתבו כמה מילים על עצמכם, ואפילו יותר מכמה מילים – גם אם לכם זה לא נוח. אם חוש הומור הוא מרכזי בתקשורת שלכם, אתם מחפשים אדם שיעריך אותו. שווה לכתוב בהומור. חשבו אילו איכויות אתם מחפשים ביחסים, למשל, ותגידו משהו על זה, או העבירו מסר בצורה אחרת.

אם נשקיע קצת יותר בכרטיסים, כתיבה וקריאה, נצמצם מעט את האקראיות המתישה והמתסכלת באפליקציות. 

6. שליליות מדכדכת ומרתיעה

מצד אחד, כל אחד מאיתנו חווה גם חוויות שליליות בקשרים ובאינטרקציות, ויש לנו רצון לא לשחזר אותן. מצד שני, לכתוב בכרטיס את כל החוויות השליליות שחוויתם, ולנסות לסלק מכם כל דבר דומה, יוצר תחושה נוראית כשקוראים את הכרטיס – והתחושה הזו מקושרת אליכם.

קראתי משפט בכרטיס

מחפש אישה לקשר רציני, בלי משחקים וניצולים.

אפשר רק לנחש מה הלך שם בהסטוריה שלו, אבל נשמע שהוא מזהיר אותי מראש לא לנצל אותו. אפילו מאשים אותי בניצול. מושג שלא ישב לי בכלל בראש, עכשיו נמצא כאן, מקושר לאותו הגבר ודוחה מיידית. אני גם לא רואה איך משפט כזה באמת יחסוך ממנו חוויות של ניצול.

נשים מלאות רעל ובאסה, שמאלה חזק.

אכן, שמאלה חזק, כמעט כל אישה.

קשה מאוד להעלות נושא שלילי בכרטיס ולעבור עם זה טוב. אפשר לדבר על עצמכם. שאתם לא רוצים יותר ילדים או שאתם לא מסתדרים עם עישון. אבל לא הרבה מעבר לזה. תצטרכו לעבוד בצורה חיובית. לספר על עצמכם מה אתם מחפשים ואוהבים. למשל, נמשכים לשמחת חיים ולהומור. במקום "לא חתונה" שיוצר כווץ, כתבו מה כן. איך אתם רואים את הקשר שאתם מחפשים.

למשל, אדם כתב משהו נחמד:

שני התחומים הכי אהובים עלי בחיים הם הורות וספורט. ומה התחומים שלך?

לציין הורות כתחום אהוב היא אמירה משמעותית, אז המשפט הזה נותן מבט עליו. הוא גם יוצר חיבור איתי. הוא כולל אותי, הצופה, בשיח. נעים לקרוא.

7. הבעיה עם מקביליות ותחושת שפע

התחלתי לדבר עם גבר שאח"כ יצאנו יחד כמה חודשים נהדרים. בשני הדייטים הראשונים נמשכתי אליו ונהניתי בחברתו מאוד, אבל היו לי כמה חששות ונושאים שהפריעו לי. אחרי הדייט הראשון לא התאפקתי והתכתבתי עם גבר אחר, שכתב מקסים והצחיק אותי מאוד. בשניה שהתחלתי להתכתב איתו, ירדה לי ההתלהבות מאותו הגבר שפגשתי. ראיתי רק את מה שהפריע. מהר מאוד הבנתי שההתכתבות הזו לא תוביל לשום מקום, הפסקתי אותה, ומיד חזר לי הרצון להמשיך את הקשר הראשון. 

החוויה הזו הדגימה לי היטב את מה שכולם יודעים: אי אפשר לעבוד במקביל, באמת. להפתח לאדם חדש דורש ליצור את מה שנקרא בעולם הקולנוע suspension of disbelief – השהיית אי-האמון. כשאנחנו נכנסים לסרט, תוך כמה שניות או דקות אנחנו צריכים להניח בצד את אי האמון הבסיסי שלנו, ולהסכים להאמין לסרט. להיות בתוכו. לתת לו צ'אנס לפעול עלינו, לעשות את הקסם. אותו דבר ביחסים. אנחנו צריכים לשים בצד את החרדות, הספקות, החששות, החוויות הגרועות הקודמות וגם הטובות – ולתת צ'אנס לאדם חדש. להביא אופטימיות, אמון, שמחה, סקרנות. לפחות לזמן מסוים, עד שנוכל להבין מי הוא ומי אנחנו ביחד. 

אי אפשר לעמוד מול בני אדם כמו מול עגבניות במכולת, ולנסות לבחור את הכי טובה. אנחנו נצא משם בידיים ריקות. עגבניות קיימות ואנחנו צריכים לבחור ביניהן. קשרים לא קיימים, אנחנו צריכים ליצור אותם, ולא יכולים ליצור אותם אם אנחנו כל הזמן מביטים סביב, לעבר אופציות אחרות. אם אנחנו לא מוכנים להתאמץ ואולי לשאת שוב אכזבה, כי יש עוד שפע של אפשרויות.

8. להתגבר על הטיית הגיל

אני לא נחשבת לצעירה במיוחד (46), ולא מחפשת לצאת עם אנשים צעירים ממני בהרבה. אני נמשכת ואוהבת את ההתפתחות האישית שנצברת עם הגיל, את האינטימיות שדורשת לעבור כמה דברים בחיים ואת ההתפתחות המינית שנדיר לפגוש לפני גיל 40 או 50, גברים ונשים.

עדיין, שמתי לב שקשה להתנגד להטיה שיוצרות תמונות. העין של כולנו רגילה לראות דוגמנים צעירים בעלי עור חלק, עם הרבה איפור ופוטושופ (או בכלל תמונות ממחושבות), וגם העין שלי. אנשים בגיל 50 ומעליו, שבמציאות נראים נהדר, מושכים אותי ונעימים לי, לא נראים כל כך "טוב" בתמונות. הם לא נראים כמו שאני רגילה לראות בכל צילום מקצועי ומעובד. ככל שעולים בגיל, ועם התרבות הגילנית שלנו, התמונות נראות פחות מושכות. 

צריך להבין את זה, לזכור את זה, ולהלחם בהטיה הזו. כשכותבים כרטיס, אי אפשר לשים רק תמונה פשוטה. צריך ללכת קצת מעבר. להראות עוד משהו בתמונה, אולי פעילות שלכם או יחוד אחר. לכתוב כמה דברים מעניינים. לתת לעין משהו נוסף להאחז בו פרט לתמונה רגילה בה אתם נשפטים לפי מספר הקמטים. 

גם מהצד השני, לזכור האם אנחנו מחפשים לפתוח סוכנות דוגמנות, או לבנות קשר עם אדם שיהיה לנו טוב איתו. 

9. אפליקציות לא יפתרו בעיות עמוקות

פגשתי גבר מקסים שהיה מאוד מסובך עם יחסים. הוא יצא שנתיים אישה שהחליט שהם לא מתאימים. רצה להפרד. אבל המשיך לפגוש אותה פעם בשבוע שבועיים, בשביל הכיף וכי זה מה שיש בינתיים. שאלתי אותו,

אתה פוליאמורי? אתה מחפש להוסיף עוד קשר?

הוא ענה,

לא חושב. כשאמצא אישה מתאימה אעזוב אותה. כשזה זה, זה זה.

ראיתי אח"כ את הכרטיס שלו בטינדר ושאלתי את עצמי: את מי הוא מחפש? מה הוא מקווה למצוא? האם נולדה בכלל אישה שיכולה לפתור את המצב בו הוא נמצא?

עוד ועוד אופציות והזדמנויות לא יפתרו את הדילמות העמוקות שלנו, ואת זה אני יודעת גם כקואצ' וגם כאישה שמתמודדת עם הדילמות האלה. אני כבר כנה עם עצמי שזוגיות לא עד כדי כך חשובה לי כרגע. אני במצב נהדר כפי שאני. אשמח לקשר זוגי, אבל זה צריך להתאים big time. אז אני בסדר עם זה שכנראה יקח לי זמן, ולא מצפה מאפליקציות לפתור את זה.

אם בצורה מתמשכת אתם לא נכנסים ליחסים, זה לא קשור לאפליקציות. אולי כמוני זה לא מספיק חשוב לכם, בכלל או כרגע. אולי זה חשוב אבל יש אינטרס גדול שנוגד את זה. אולי יש לכם קושי רגשי – בין אם ביחסים עצמם או בכניסה אליהם. אפשר לעזור לכם עם דברים כאלה.

10. האם אפשר לחזור להכיר בעולם הפיזי?

הכי נוח להכיר דרך אפליקציות ובעולם הוירטואלי. מהכרטיס ברורים לפחות כמה דברים, ברור שמי ששם רוצה להיות בקשר לפחות באיזושהי רמה, ויש פרוטוקול איך פונים אחד לשני.

היכרויות בעולם האמיתי, כמו יחסים עצמם, הן כאב ראש שלם. מסתכלים על אדם, האם הוא מעוניין בכלל? פנוי? אם אתחיל איתו והוא נשוי, אולי יהיה בלגן בגללי? אם אציע משהו, אולי אקבל סירוב בפנים או אביך אותו, ואיך בכלל להציע? אולי זו תהיה הטרדה מינית? אם אני גבר, אולי אחטוף תביעה או אגרוף?

עדיין, שמתי לב שהסתמכות אך ורק על היכרויות וירטואליות יוצרת ניתוק מהסביבה. אני מסתובבת ברחוב ובכלל לא מסתכלת מי נמצא סביבי. אני רצה עם המוסיקה שלי ועם המחשבות, מנסחת מאמרים כמו אלו בראש, ולא יוצרת אפילו קשר עין. זה התחיל להפריע לי. 

התחלתי "להתחיל" קצת עם אנשים פה ושם, למשל בנקודה על החוף, בה הרבה אנשים מתחילים ומסיימים את הריצה שלהם. אם סיימתי ריצה ומישהו יושב לעשות מתיחות, אתיישב באיזה מרחק ממנו, לעשות מתיחות ביחד ולפטפט קצת. כבר יצאו מזה כמה שיחות נעימות ואפילו שותף לריצה ולשחיה בים.

יש בהיכרויות בעולם האמיתי משהו פתוח, לא תכליתי כמו באפליקציה. אי אפשר להיות ישירים כל כך, ובהתאם, הפרסים שמקבלים הרבה יותר מגוונים ויכולים גם להפתיע.

מה עושים עם כל זה

כמו שאדיבות בכביש יכולה להביא את כולנו ליעדינו בבטחה, אדיבות בטינדרלנד יכולה להביא אותנו ליעדינו, ויותר בשמחה. הכרטיס שלנו מברך לשלום אנשים אחרים – בואו ננעים אותו בעזרת חיוך ועיניים שיוצרות קשר. הכרטיס עוזר לאחרים להבין מי אנחנו והאם מתאים להיות איתנו בקשר ראשוני – כדאי לעזור בסינון הזה. סירוב מנומס, מחמאה מכל הלב גם אם לא ממשיכים, תשובה כנה – לא ידרשו הרבה זמן ויהפכו את החוויה של כולנו לקלה יותר. ואחרי כל זה – אולי הגיע הזמן גם לעשות צעדים זהירים בחזרה לעבר היכרויות בעולם האמיתי.