הכל על פוליאמוריה

שמעתם על פוליאמוריה? חושבים, שוקלים את זה? נכנסתם לעולם הזה, ולא מוצאים את הידיים והרגליים? ברוכים הבאים לעולם המרתק, המרגש והמורכב הזה. למי שלא מכירה – פוליאמוריה פירושה "ריבוי אהבות". זהו אורח חיים של ניהול כמה מערכות יחסים רומנטיות ומיניות במקביל, בצורה פתוחה וגלויה.

אז, מה שווה לדעת לגבי פוליאמוריה?

1. פוליאמוריה לא תפתור את הכל

ואפילו לא את כל הקשיים שלכם בזוגיות. אנשים נכנסים לפוליאמוריה מתוך מחשבה שיחליפו את הקשיים של מונוגמיה בשמחה של פוליאמוריה. בפועל, פוליאמוריה כנראה תפתור כמה מהקשיים שלכם, תחמיר כמה קשיים קיימים ותוסיף חדשים. וכן, פוליאמוריה גם תוסיף להרבה מאיתנו שמחה, התרגשות, קירבה, תקשורת, סקס ועוד שפע דברים נהדרים.

זה כנראה נכון לכל סוג של קשר. קשרים יעשירו את חיינו וגם יסבכו אותם קצת.

2. ביטחון ותשוקה סותרים זה את זה

טוני רובינס מונה בין ששת הצרכים היסודיים של בני אדם שניים סותרים: ביטחון, וחוסר ביטחון. ג'ורדן פיטרסון קורא להם – כאוס וסדר. אנחנו צריכים קצת משניהם. מצד אחד, אנחנו צריכים את התחושה של בית, של וודאות, של היכרות עמוקה, בטוחה ויציבה שרק קשר ארוך-טווח מספק. מצד שני, אנחנו צריכים גם את הסקרנות וההתרגשות שמגיעות עם אי-ודאות. למשל, לחזר ושיחזרו אחרינו, בלי לדעת מה יצא מזה. האיזון בין הצורך שלנו בביטחון ובחוסר ביטחון שונה מאדם לאדם ובין תקופות.

תשוקה קשורה במידה רבה בחוסר ביטחון ובחוסר ודאות, וזה קישור שכואב להכיר בו. נדמה לי שרובנו שמנו לב שכשאנחנו מרגישים בטוחים לגמרי ביחסים, מכירים, מוכרים, ואינטימיים לגמרי – אלמנט מסוים בתשוקה יורד. יכול להיות שעדיין הסקס שלנו קרוב ונהדר, אבל יש סוג מסוים של תשוקה ואש שלא משגשגים בסביבה הבטוחה הזו.

שני הצרכים הסותרים האלה, ביטחון וחוסר ביטחון, כאוס וסדר, הם עתיקים ועמוקים מאוד. כתינוקות, רצינו את אמא זמינה, וגם רצינו לזחול ולשחק הרחק ממנה. גם היום, עמוק בליבנו, הרבה מאיתנו היינו רוצים גם אהבה יציבה ובטוחה לחלוטין, וגם את החופש לחוות את ההתרגשות והתשוקה של קשרים חדשים. זה חלק מהמשיכה של פוליאמוריה. אולי נוכל לחוות גם את הביטחון והיציבות הטובים והמוכרים, וגם להוסיף הרבה תשוקה לחיינו?

3. פוליאמוריה איננה בטוחה

הרבה זוגות נכנסים לעולם הפוליאמוריה מתוך כוונה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לקבל חופש והתרגשויות חדשות וגם לשמור על היציבות והביטחון המספק שהיו להם עד כה. נתחיל מהסוף: זה לא יעבוד. יתכן שלאחר כמה שנים תבססו סוג אחר של ביטחון, אבל זה לא יהיה הביטחון שיש לכם עכשיו.

יכול להיות שתגדירו לעצמכם כללים:

מותר להיכנס לקשרים אחרים אבל רק קצרים, או רק מזדמנים, או בלי להתאהב (?!), או בלי לישון ביחד, או לא להיפגש יותר מפעם בשבועיים…

וכך הלאה. כך, תחשבו, לא תרשו לקשרים אחרים לפגוע בקשר שלכם. הקשר שלכם ישאר בדיוק כמו שהוא. יהיה לכם ביטחון.

מעבר לזה שהתנהלות כזו מחפיצה ופוגעת באחרים שאתם יוצאים איתם, יש כאן אשליה שתפוג די מהר. לקשרים יש את הדינמיקה שלהם, ובכל מקרה, קשרים משנים אותנו. אנשים משנים אותנו. זה חלק מהסיבה שאנחנו רוצים קשרים: אנחנו רוצים חוויות חדשות, רוצים להתפתח. בעצם, אנחנו רוצים להשתנות.

הרבה מהשינוי יכול להיות חיובי ולהעשיר אתכם ואת כל הקשרים הקיימים שלכם, כולל המשפחתיים. וגם, קשרים חדשים יחשפו קשיים בקשר שלכם (בעיני זה לא דבר רע), וכן, עלולים להרחיב את האופקים שלכם במידה כזו שלא תרצו בכלל להישאר בקשר הקיים, או שהפרטנרית שלכם לא תרצה. קשרים כאלו נקראים game changers או אפילו bar raisers – הם מעלים את הרף של מה שאתם מבינים שאפשרי עבורכם בקשר, במידה שאי אפשר להתעלם ממנה. תסריט האימים הזה נפוץ פחות ממה שחושבים, אבל קיים.

אי אפשר להיכנס לפוליאמוריה ולשמור על הביטחון הזוגי שיש לכם היום. רציתם תשוקה שקשורה לחוסר בטחון, וחוסר בטחון לפעמים יממש את פוטנציאל הסכנה שלו. זה חלק מהדיל. אז כן, יש זוגות שנשארים ביחד הרבה שנים טובות ומאושרות בקשרים פוליאמוריים. ויש זוגות שנפרדים לאחר זמן מסוים. בכל מקרה, הקשר שלכם ישתנה, ואין הבטחות.

4. לא באמת אפשר לחזור אחורה

עכשיו, אתם שואלים,

אולי אפשר לנסות קצת פוליאמוריה, ואם זה לא יעבוד, לוותר על זה ולחזור למונוגמיה?

כן, אפשר, ויש אנשים שעושים את זה. אבל לא באמת. כמו שאי אפשר לחצות את אותו הנהר פעמיים, אי אפשר לייצר את אותו הקשר פעמיים. בכל נקודה אפשר רק לבנות קשר חדש.

למה? מה השתנה? כמה דברים.

קודם כל, מונוגמיה כוללת, בהרבה מקרים, העמדת פנים. העמדת פנים שאנחנו לא נמשכים לאחרים ולא רוצים אותם, שאנחנו מסופקים לגמרי מהקשר שלנו, ושלא היינו רוצים משהו שונה. העמדת הפנים הזו קשורה להדחקה פנימית של כל אחד מאיתנו, וגם יצרה אשליה משותפת. כל עוד חיינו במונוגמיה, יכול מאוד להיות שזה היה מצוין. עכשיו האשליה הזו נעלמה, וזה שד שלא יכול לחזור לבקבוק. נחשפו רצונות.

יצא לכם פעם להתלבט אם לאכול עוגה או לא? אתם מתבוננים בעוגה, היא נראית טעימה, אבל אתם שומרים על המשקל, וכבר אכלתם, ובעצם, אין לכם בעיה גדולה לוותר עליה. מצד שני, אם אתם טועמים ביס אחד מהעוגה, כמעט לרובנו, המשחק נגמר. כימית, הדופמין במוח שלכם טס לשמיים וצורח: "עוד! עוד! עכשיו!". אתם תאכלו את העוגה, או תתייסרו בעוצמה. קשר מיני ורומנטי חדש מתנהג בדיוק כך. מאוד קשה לוותר עליו אחרי שמתחילים. יהיה משבר.

אותו דבר עם תחושות של חופש, של אפשרויות פתוחות, של ציפיה והתרגשויות. קשה לוותר עליהם, והגרסה הקודמת של חיינו, השלווה והבטוחה, עלולה להאפיר. זו הסיבה הראשונה שקשה לחזור למונוגמיה. נחשפו כמיהות ורצונות. 

שנית, נוצרו טראומות. טראומה לא חייבת להיות דבר עצום. כל אינטרקציה כואבת יוצרת טראומה קטנה. הפעם הזו כשנשארתם בבית לבד והפרטנרית שלכם יצאה לבלות. המבט הזה בעיניים שלה כשהיא חזרה. הוואטסאפ שבטעות קלטתם בזווית העין. הדמעות. כל אלו דורשים עיבוד וריפוי. אי אפשר פשוט לדפדף אותם הלאה.

למעשה, העיבוד והריפוי של הטראומות הקטנות של הפוליאמוריה, כמו הטראומות הקטנות בנושאים אחרים, הוא חלק חשוב של ההתקדמות שלנו בחיים. שווה להשקיע בזה.

5. הקושי העיקרי בפוליאמוריה הוא התקשרות, attachment

כשמדברים על פוליאמוריה, חושבים על קנאה, ועוד נדבר עליה. אבל מתחת לקנאה שוכן קושי עמוק וגדול יותר: ביטחון.

כשאנחנו מבססים קשר ארוך-טווח אנחנו בונים בו סוג של התקשרות, attachment. התקשרות היא קשר רגשי שכולל אמון וביטחון, ומזכיר במידה רבה את ההתקשרות של תינוק עם הורה. הפרטנרית שלנו הופכת למקור בטחון ונחמה. אנחנו סומכים עליה שתיענה לנו כשאנחנו צריכים אותה. כשקשה לנו, כשאנחנו מרגישים לבד, כשמשהו פוגע בביטחון העצמי שלנו, אנחנו פונים אליה, כמו שפנינו לאמא. התקשרות כזו היא בריאה, אם היא לא הופכת לסימביוזה. חלק מהתחושה הטובה שלנו בעולם מורכבת מדמויות attachment בטוחות כאלה. 

ג'ון גוטמן, מומחה עולמי ליחסים, מספר שהמשפט שהוא אומר לאשתו תמיד, הוא:

בייבי, אם את נסערת, העולם עוצר, ואני מקשיב לך.

זה משפט נפלא ומקסים, משפט חשוב ובסיסי ביחסים, אבל הוא לא תמיד יוכל להתקיים בפוליאמוריה. בני הזוג שלנו לפעמים יבלו עם אחרים ולא יהיו זמינים אלינו. אנחנו עלולים להיכנס למצוקה מזה. הם, מקור הביטחון והנחמה שלנו, לא יהיו איתנו, ויותר מזה, יבלו ויהנו עם אחרים. מצב כזה עלול להחוות כאיום קיומי, בדומה לתחושת הפגיעות בילדות,  כשהיינו תלויים לגמרי בהורים. והנה, גם עכשיו מקור הביטחון שלנו לא נענה אלינו.

כך פחדים וחרדת נטישה מהילדות עלולים לצוץ בצורה כואבת, לפעמים גם בלתי נסבלת, או כזו שתוביל לשבירת אמון מוחלטת ופרידה. אולי תחליטו שזה לא שווה את זה. אחרים יחליטו שזה אתגר ראוי, להתמודד באומץ עם חרדות הנטישה מהילדות ולבנות לעצמנו ביטחון יותר בוגר ועצמאי. לקבל ביטחון בקשר במידה שאנחנו יכולים, אבל גם לבסס ביטחון על קשרים אחרים, ועל המשאבים האישיים שלנו.

לאנשים שקיבלו בילדותם את המתנה האדירה של ביטחון בקשרים ("התקשרות בטוחה", secure attachment) יהיה קל יותר להתמודד עם פוליאמוריה. אבל ביטחון והתקשרות בטוחה אפשר לפתח בכל שלב בחיים. וזה האור בקצה המנהרה: אם תצליחו לבסס לעצמכם ביטחון בקשר פוליאמורי, הוא כנראה יהיה רחב ועמוק יותר מכל מה שהיה לכם עד היום.

6. שני סוגי קנאה

אפשר "לקנא ל…" ואפשר "לקנא ב…". אני יכולה לקנא לך כי אני לא רוצה שתיכנסי למיטה עם מישהי אחרת. ואני יכולה לקנא בך כי אני מרגישה שאת מבלה ונהנית יותר ממני. באנגלית יש לשני סוגי הקנאה האלה מילים שונות – אם אני מקנאה לך זה jealousy, ואם אני מקנאה בך זה envy. 

בפוליאמוריה כנראה תתמודדו עם שני סוגי הקנאה, אבל זה לא מקרי שאני כותבת על קנאה רק אחרי ביטחון. התסריט הרגיל הוא להרגיש רע כשהפרטנר שלנו נמצא עם מישהו אחר, ולתייג את הרגש הזה כקנאה. אבל זו לא בהכרח קנאה. ההימור הראשון שלי יהיה קושי שקשור לביטחון. מתעוררת חרדת נטישה ופחד לאבד את העוגן והבסיס שלנו. חשוב להבין את זה, כי ביטחון בקשר וגם ביטחון עצמי הם נושאים שלגמרי אפשר לפתח, גם בקשרים פוליאמוריים.

אחרי שמטפלים ומשפרים את הבסיס של ביטחון בקשר, אולי נחווה קנאה מסוגים שונים, ואולי רק מעט ממנה, או דקירה קלה פה ושם, או בכלל לא. בעולם הפוליאמוריה מכירים את המושג "פירגוש" (compresion), ריגוש שקשור לפרגון. זה הפוך מקנאה. אנחנו שמחים, באמת, ומתרגשים מזה שלפרטנרים שלנו טוב, גם אם הטוב הזה קשור לאדם אחר.

מה אם, בכל זאת, אתם מבינים שהרגשות הקשים שאתם חווים קשורים לקנאה?

אם אני מקנאה לך, jealousy, זה יכול להיות קשור לביטחון, כמו שדיברנו, או לביטחון עצמי, או קשור לתפיסות עמוקות שהשתרשו אצלי. תפיסות שאומרות שאם אתה אוהב מישהו אחר אתה לא אוהב אותי באמת, למשל. או תפיסה שאני יכולה להיות מאושרת איתך רק אם אני מספר 1 אצלך. אפשר לעבוד על התפיסות האלו ולאט לאט לרכך אותן. נדמה לי שכאן יש יתרון לאלו מאיתנו שגדלו במשפחות ליברליות בנושאים מיניים – עשויה להיות לנו פחות קנאה מהסוג הזה.

ומה אם אני מקנאה בך (envy), שאת נהנית יותר ממני?

7. קנאה והשוואתיות

במונוגמיה אנחנו נמצאים בסירה אחת. אם אנחנו נשואים, לי ולך יש את אותו קשר רומנטי, אותו סקס, אותם בילויים, אותו סטטוס חברתי במידה רבה, אותם משאבים. ההצלחה שלך אפילו מקרינה עלי. אם אנחנו פוליאמוריים, משהו מהותי משתנה כאן. יכול להיות שלך יש קשרים נוספים, ולי זה לא מסתדר. יכול להיות שהסקס שיש לך עם מישהו אחר יותר טוב מהסקס שלנו או מהסקס שלי יש בקשרים אחרים. יכול להיות שאני צמחונית והוא מכין לך סטייקים שאת אוהבת.

גם כאן, אפשר להפריד את הקושי הזה לשני סוגים. קנאה מהסוג שדיברנו עליה, envy, והשוואתיות מסוג של "לא פייר!".

בתור קואצ'רית אני רואה קנאה מסוג envy כרגש נהדר. זוהי קינאת סופרים, והיא תרבה חוכמה. אם אני חושבת שאת נהנית יותר ממני בחיים, זה התחלה מעולה. הרגש שלי מסמן לי שאני רוצה ליהנות יותר בחיים. יש הרבה מה לעשות עם זה, בתחום הרומנטי ובכלל. אם אני מבינה שאני רוצה יותר כיף בחיים, התרגשות, עניין, משמעות – כל דבר שאני מקנאה בך לגביו – אני יודעת מה הכיוון שלי. אני יודעת לאן אני מחפשת להתקדם.

השוואתיות ותפיסה של "זה לא פייר" היא לטעמי משהו ששווה להבין אותו ולהשתחרר ממנו. כן, עד היום הייתם בסירה אחת, ורק השוויתם את עצמכם לאנשים אחרים, מחוץ לקשר. פתאום אתם מתמודדים עם השוואה בתוך הקשר שלכם, וזה חדש ומוזר. אבל זה לא יכול להיפתר לעולם, אלא אם כן תסכימו להיות שונים ולקבל את זה. היתה לכם ילדות שונה, יש לכם ביולוגיה שונה, משפחת מוצא שונה, עיסוק שונה, הרבה דברים שונים. עכשיו יש עוד דברים שונים. שני אנשים לא יוכלו להשתוות לעולם.

יותר מזה. התרבות שלנו מלמדת אותנו לבסס הרבה מהערך העצמי שלנו על הקשר הרומנטי שלנו – יותר לנשים מאשר לגברים – ואם  בנוסף לכך אנחנו בקשרים שונים, אז אולי עכשיו אני מרגישה "פחות ממך". גם זה משהו לחפש להשתחרר ממנו.

8. פוליאמוריה צורכת המון משאבים

אם יש לכם ילדים, אתם בטח זוכרים את המעבר הקשוח מהורות לילד אחד להורות לשני ילדים. עם שני ילדים, אתם מרגישים שילד אחד היה פיקניק. פוליאמוריה היא קצת כמו הורות לכמה ילדים, והיא תדרוש מכם הרבה משאבים. אתם יכולים למצוא את עצמכם נפגשים עם פרטנרים כמה ערבים בשבוע, ואז מבלים את שאר הערבים שלכם בשיחות נפש ארוכות עם פרטנרים וחברים, בנסיונות להתגבר על הקשיים הרגשיים שלכם או לתמוך בפרטנרים שלכם עם הקשיים שלהם – איתכם, במערכות יחסים אחרות ובכלל.

ובהתאם:

9. פוליאמוריה תהפוך אתכם למומחים ביחסים

בפראפראזה על טולסטוי, אפשר לומר שכל היחסים המונוגמיים דומים במידה רבה, וכל קשר פוליאמורי הוא פוליאמורי בדרכו שלו. המשפחה, החברים והתרבות שלנו לימדו אותנו הכל על מונוגמיה. את הדרך שלכם בפוליאמוריה תצטרכו לעצב לעצמכם, והיכולות שלכם יתפתחו בהתאם. כן, התפתחה כבר גם תרבות פוליאמורית, וכדאי לכם להתחבר לאנשים מהקהילה הזו, אם זו דרך שאתם רוצים לחקור. עדיין, תהיה כאן הרבה בניה, יצירה, ניסוי וטעיה.

אנשים פוליאמוריים קוראים לעצמם בגאווה "relationship geeks", מומחים מוזרים למערכות יחסים. במונוגמיה פחות או יותר ידעתם "מי נגד מי", ומה התפקיד שלכם. אבל מה קורה בפוליאמוריה?

  • מה באמת המהות של קשר עבורכם? מה יהיה קשר טוב עבורכם?
  • מה הערכים שלכם ביחסים?
  • מה נתון למשא ומתן בקשרים שלכם, ועל מה כנראה לא תוכלו לוותר?
  • מה אתם מחפשים לקבל ולתת בקשרים?
  • ויתרתם על אקסקלוסיביות, ומה מגיע במקומה?
  • איך אתם מייצרים ביטחון לעצמכם ולפרטנרים שלכם במצב הזה? איך נותנים לפרטנרית שלכם ביטחון בקשר ובאהבה שלכם כאשר היא באמת לא האישה היחידה שאתם אוהבים, ואולי אפילו במובנים מסוימים לא מספר 1?
  • איך מתמודדים עם הרגשות שלה כשהיא מקנאה ומאבדת ביטחון?
  • איך מתמודדים עם הרגשות הסוערים שלכם, כשקשר חדש מגיע, ומביא איתו את ההתרגשות המיוחדת של ההתחלה ואולי גם קשיים גדולים אצלכם?
  • איך מנווטים בין קשרים שונים שחשובים לכם?

אם תמשיכו בכיוון הזה, אתם תגלו, תלמדו ותתפתחו. אתם תמצאו את הדרך הייחודית שלכם, בעצמכם ובכל קשר. כישורי התקשורת והיחסים שלכם יתחזקו ללא הכר. תהפכו למומחים למערכות יחסים.

10. למי כדאי להיות פוליאמורית?

בסרט "פרידה", על חייה של פרידה קאלו, היא נפגשת עם המורה שלה, כדי להראות לו ציורים שלה, ולשאול לדעתו. הוא אומר לה:

בשביל מה את מראה לי את הציורים שלך? אם את ציירת, תציירי כל חייך. אם לא, אז לא.

יש אנשים שבשבילם הפוליאמוריה אינה שאלה, בדיוק כמו הציור עבור פרידה קאלו או המורה שלה. אולי ידעתם על עצמכם מגיל צעיר שאתם פוליאמוריים, גם אם לא הכרתם את המילה. אולי מהרגע שגיליתם את הפוליאמוריה, היה ברור לכם לחלוטין שזה אתם. אתם לא באמת יכולים להיות מאושרים, מסופקים ורגועים בקשר אחד. יש לכם צורך עמוק בדלת הפתוחה הזו, שיכולה להוביל לקשרים ולאהבות נוספים. יכול להיות אפילו שהפוליאמוריה לא פשוטה לכם בכלל, אבל אתם יודעים עמוק בליבכם שהמונוגמיה היא לא אפשרות בכלל. אולי אתם אפילו אומרים, כמו שאומרים על הדמוקרטיה, ש

פוליאמוריה היא הצורה הגרועה ביותר של מערכות יחסים, פרט לכל החלופות.

. אם אתם שייכים לקבוצה הזו, אפשר לומר שפוליאמוריה היא במובנים מסוימים הזהות שלכם. זה מי שאתם, וזהו. הכירו בזה, ולמדו להסתדר עם זה.

יש קבוצה אחרת של אנשים, שעבורם פוליאמוריה היא אחת האופציות, בחירה באורח חיים. בחירה שהם יכולים לבחור בתקופות מסוימות או עם פרטנרים מסוימים. היה שלב שבו הבנתי את זה לגבי עצמי – שאני יכולה להיות בטוב בכל מיני סוגים של מערכות יחסים, וגם בפוליאמוריה – שהיא לטעמי הסוג המורכב ביותר. פוליאמוריה לא עדיפה בעיני על מונוגמיה. זו פשוט דרך אחת אפשרית, ואם לפרטנר שלי זה מהותי, אז קדימה. בשבילי זה קצת כמו לעשות רילוקיישן לצרפת, ולהתחיל לשפר את הצרפתית שלי. בהחלט אפשרי, למרות ההשקעה הרבה וההסתגלות שזה דורש. אני בהחלט יכולה לשגשג גם כאן.

11. קבוצה שפוליאמוריה יותר טבעית לה: אנשי ה-P

קרל יונג מדבר על כמה הבדלים בסיסיים בין בני אדם. המפורסם בהם הוא מופנמות או מוחצנות, והפחות מוכר הוא ההבדל בין קבוצות שאני קוראת להן "המנווטים" (J – judging) ו"הזורמים" (P – perceiving) . ה"מנווטים" יודעים לאן הם הולכים. יש להם תוכנית שהם רוצים לממש, והם שופטים את המציאות לפי הקריטריון – האם מה שקורה מתאים לכיוון שלהם או לא. אלו גם יהיו אנשים יותר שיפוטיים, ובגדול, הם לא אוהבים במיוחד הפתעות ושינויים. ה"זורמים" מעדיפים לתת לדברים לקרות. להיות חופשיים ולתפוס הזדמנויות. הם סקרנים ופתוחים למה שמגיע. באופן טבעי הם פחות שיפוטיים ויותר פאסיביים. הם ישתמשו בביטויים כמו to play it by ear (לנגן לפי השמיעה, לזרום).

אם קבעתם עם חברים לאכול סושי, וברגע האחרון מישהו מציע פיצה, האם תתרגזו? האם תגידו,

היי, קבענו תוכנית, למה אתה פותח את זה עכשיו?

(שפה אופיינית למנווטים, J). או שאולי אתם שמחים ונלהבים להצעות אחרות? (אופייני לזורמים, P). בעצם, בסתר ליבכם, מה אתם מעדיפים: חופש (P) או יציבות (J)?

לזורמים יש משהו טבעי יותר בפוליאמוריה מאשר למנווטים, כי בפוליאמוריה יש משהו פתוח. קשר מונוגמי לרוב מכיל תוכנית סדורה עד סופו. קשר פוליאמורי נתון להרבה יותר השפעות, שינויים והפתעות. למנווטים יש הרבה ללמוד מהזורמים, למשל איך להתנהל יותר בחן עם תפניות בעלילה, ולזורמים יש מה ללמוד מהמנווטים, למשל איך לייצר ביטחון ויציבות גם בעולם משתנה.

12. לא תקבלו כל מה שתרצו

בשום צורה ומצב לא תוכלו לקבל את כל מה שאתם רוצים ביחסים. במונוגמיה זה ברור לנו. אנחנו מוותרים על המון אפשרויות, כדי לשמור על הקשר האחד שלנו. בפוליאמוריה אנחנו עלולים לפתח אשליה שנוכל לקבל כל מה שנרצה. נוכל לצאת עם מי שנרצה, מתי וכמה שנרצה. אין מגבלות, אין גבולות, אנחנו לא אמורים להיות תלויים אחד בשני לסיפוק הצרכים והביטחון שלנו אלא כל אחד אחראי לרגשות של עצמו, בלה בלה…

המרכיבים הבסיסיים של כל קשר ישארו דומים. תצטרכו לקחת אחריות, על עצמכם ובמידה לא מבוטלת גם על הפרטנרים שלכם. תצטרכו להתחשב, לנווט בין צרכים שונים וסותרים, להתפשר, ולשים על עצמכם מגבלות. מקווה שתעשו את זה ברוח טובה 🙂 

13. פוליאמוריה לא בהכרח קשורה לזוגיות

מעל גיל מסוים, אנשים בדרך כלל יגיעו לעולם הפוליאמוריה מתוך עולם הזוגיות המונוגמית. אבל פוליאמוריה במהותה היא לא שיפור של זוגיות מונוגמית. פוליאמוריה שמה את הפוקוס על מערכות יחסים בכלל, ולא בהכרח על מערכת אחת מרכזית. אנשים בעולם הפוליאמורי, במיוחד כאלה שנכנסים לפוליאמוריה מגיל צעיר, יכולים לראות את עצמם כחלק מקבוצה הדוקה של קשרים ("פוליקולה", כמו "מולקולה"), כעומדים בפני עצמם ונמצאים בכמה קשרים בלי קשר מרכזי אחד או בלי מגורים משותפים ("סולו-פולי"). או כחברים בסוג של משפחה (kitchen table poly, "פוליאמוריה סביב שולחן המטבח"). אולי אתם לא נמצאים באף מערכת יחסים, ועדיין רואים את עצמכם כפוליאמוריים, בתפיסה ובזהות.

14. כדאי ללמוד את הפילוסופיה

התרבות לימדה אותנו היטב את הפילוסופיה של המונוגמיה ההטרו-נורמטיבית, והיא כבר טבועה בנו, לטוב ולרע. אם אתם רוצים לשגשג בעולם הפוליאמוריה, תצטרכו ללמוד לחשוב אחרת, ותצטרכו תמיכה בתהליך הזה. אנשים מהקהילה הפוליאמורית יתמכו בכם, יקשיבו, וישתפו אתכם את דרך החשיבה שלהם. אני מציעה גם לקרוא ספרים בתחום, שיעזרו לכם ללמוד את השפה הזו, ולהרגיש בנוח בעולם השונה הזה. כמה ספרים טובים שקראתי:

More than two  אחד הספרים הוותיקים בתחום. מדבר על שינוי התפיסה, מהתפיסה המונוגמית שרואה את הקשר הזוגי בתור האלמנט המרכזי והחשוב בחיינו, לתפיסה שרואה את רשת הקשרים כולה. ספר מעולה בעיני, למרות שיש גם ביקורת קשה עליו, עליה אכתוב בסעיף הבא. מאת פרנקלין ווס ואיב ריקט. 

Polysecure – מדבר על תורת ההתקשרות (attachment) לעומק, ועל איך לייצר התקשרות בטוחה בעולם הפוליאמורי. מאת ג'סיקה פרן.

צריך לזכור שחומרים בתחום הפוליאמורי לא באים לתת נקודת מבט מאוזנת, למשל על הבחירה בין פוליאמוריה למונוגמיה. הם נכתבו ונכתבים על רקע התרבות המונוגמית השולטת, ובאים לתת רק את הפילוסופיה של הפוליאמוריה. אני מציעה לקרוא אותם, כן, זה יעזור, אבל לקחת אותם עם קורט גדול של מלח. זו לא תורה מסיני, אלא אחת הפילוסופיות. יש גם אחרות. לא בטוח שזו הפילוסופיה עבורכם, גם אם היא מנוסחת נפלא, וגם אם היא מתאימה מאוד לאנשים מסוימים, או אפילו לכם בתקופות אחרות.

יחסים פקוחים – סיפורים אותנטיים על פוליאמוריה וכל סוגי הקשרים שדיברנו עליהם, וגם דיון במושגים. מרתק ופוקח עיניים. מאת זהר כרמי וליאת שדה-סעדון.

15. פוליאמוריה תפתיע אתכם בפרטים

מעניין לדבר על מערכות יחסים, על אהבה, על חופש, על ביטחון… ולפעמים אנחנו שוכחים שהחיים שלנו מורכבים בחלקם הגדול מאירועים קטנים, שיכולים להשפיע עלינו עמוקות, לטוב ולרע.

רוצים מערכת יחסים נוספת? ברוכים הבאים לאתרי ההיכרויות ולקבוצות בפייסבוק. כן, שוב, אולי אחרי הרבה שנים. זוכרים שלגברים לפעמים ממש קשה באתרים האלה, ושמסננים אתכם בלי סוף? זה יכול בהחלט להתגבר בעולם הפוליאמורי. נשים, זוכרות את השקרים וההצהרות הכוזבות על רצון לבסס מערכת יחסים, ואז ההעלמויות אחרי שנכנסים למיטה? העולם הפוליאמורי ממש לא חף מזה. שלא לדבר על גברים וגם נשים שמצהירים שהם פוליאמוריים, בעוד שפועל הפוליאמוריה מתקיימת רק מהצד שלהם, כלומר הכל מוסתר. לא בטוח שזה מה שאתם רוצים.

מערכות יחסים נוספות גם יעמתו אתכם עם הטכניות של סקס. עם מקומות למפגש, עם התקשורת אחרי מפגשים מיניים (מדברים עליהם? לא? אחד מכם רוצה לדבר והשני לא?) עם מחלות מין (אל דאגה, לא מתים מהן היום, אבל הן בהחלט חלק מהתפריט), עם שינה משותפת או לא, עם עייפות, עם קונדומים. בהתחלה ברור לכם שעם אחרים אתם משתמשים בקונדום. ומה קורה בקשר נוסף שנמשך כבר שנה? כמה זמן ממשיכים עם זה? מה המשמעות הטכנית של קונדום? והרגשית?

צפו להפתעות מכל הסוגים. זה מה שרציתם, לא?…

16. פוליאמוריה יכולה לכסות על התעללות

אחת הביקורות הקשות על הספר More than two, היא על הטענה שלו שקנאה היא רגש שמגיע "רק" מהתרבות המונוגמית, הרכושנית כלפי בני זוג. שהיא מגיעה רק מתוך ילדותיות ואנוכיות. שמה שהפרטנרים שלנו עושים עם אנשים אחרים הוא לגמרי עניינם, ולא אמור להיות קשור אלינו. שאנחנו לא יכולים לצפות מהם להתחשבויות שלמדנו מהתרבות המונוגמית. בעצם, שקנאה היא בעיה ילדותית שלנו, ואנחנו צריכים למצוא דרך להתגבר עליה. היא לא אמורה להכתיב את ההתנהלות של הקשר.

מה הבעיה בתפיסה הזו?

אם פוגעים בנו, אם מתעללים בנו, או אם אנחנו בקשר עם נרקיסיסטים, שומר הסף שלנו הוא הרגשות שלנו. במערכת יחסים כזו אנחנו נרגיש רע. אנחנו נרגיש שנעשה לנו עוול. לקחת את מנגנון ההגנה הבריא הזה ולתייג אותו תחת "קנאה ילדותית שצריך להתגבר עליה" יכול להשאיר אותנו ללא שומרי סף. האם מותר לעשות לנו כל דבר? האם בת הזוג שלי יכולה ללכת איתי למסיבה, לפלרטט מול עיני עם אישה אחרת, ללכת איתה הביתה ולהשאיר אותי שם במסיבה, לענות לי לטלפון רק למחרת, ואז, כשאגיד לה שנפגעתי, לבוא אלי בטענות שאני ילדותית ו"לא מספיק פוליאמורית"? איפה עובר הגבול?

אחת ממחברות של הספר (איב ריקט) כבר לא עומדת מאחוריו בכלל, בגלל הנושא הזה.

אז כן, פוליאמוריה יכולה להיות כיסוי להתעללות. אתם אמורים להיות בטוב ביחסים, רוב הזמן לפחות. יחסים אמורים להיות מקור של שמחה ובטחון בחייכם, וכן, גם קשרים פוליאמוריים. אם אתם מרגישים רע יותר ויותר, אם אתם מאבדים ביטחון עצמי, אם אתם כבר לא סומכים על השיפוט שלכם של מה טוב ותקין ביחסים ומה לא, אני מזמינה אתכם לקבל עזרה מקצועית.

17. אופציות א-מונוגמיות אחרות

נניח שאתם רוצים קצת חופש, קצת גיוון פה ושם, איזו הרפתקאה אולי… אבל אתם לא באמת רוצים לאתגר את התפיסה היסודית של הזוגיות, ששמה את הקשר שלכם לגמרי במרכז ומעל כל דבר אחר. התפיסה הזו טובה ומתאימה לכם. האם יש איזו דרך אמצע? כן. יש כמה אפשרויות נוספות.

מונוגמיש – דן סאבאז' טבע את המושג Monogamish, שפירושו – "פחות או יותר מונוגמי". בעברית התווספה למילה הזו משמעות של גמישות. אתם מונוגמיים, במובן הזה שאתם זוג (ולא חלק ממארג קשרים שוויוניים, ממש לא), שאתם והקשר שלכם עומדים בעדיפות גבוהה ביותר מעל לכל דבר אחר, אבל אתם לא קשוחים.

אם אחד מכם משתתף בכנס של כמה ימים או נוסע לסקי, אתם לא מחטטים מה בדיוק קורה שם. אם לעיתים נדירות אחד מכם חוזר הביתה ממש מאוחר ובלחיים סמוקות, זה בסדר. אולי אתם מדברים על פנטזיות מיניות עם אנשים אחרים, אולי אתם חושבים על זה שיום אחד אולי יהיה משהו. אפשר פה ושם להתפרפר, אבל לא להגזים, לא מול הפרצוף, וברור היטב איפה וכלפי מי הנאמנות והמחויבות.

היתרון – יש קצת חופש וגיוון, עם פגיעה די נמוכה בביטחון הזוגי שלכם. החסרון – אם הכמיהה העמוקה של אחד מכם היא לקשר ממש גדול ועמוק עם אדם אחר, זה כנראה לא יספיק. 

יחסים פתוחים – הקשר שלכם פתוח לקשרים נוספים, שמוגדרים כקשרים מיניים, ולא כקשרים רומנטיים או זוגיות נוספת. אפשר לומר שזה צעד אחד קדימה מעבר ל"מונוגמיש". כן, אפשר לפגוש אחרים, אבל לא, אי אפשר לפתח איתם מערכות יחסים שלמות. אתם מוותרים על האקסלוסיביות המינית בלי לוותר על האקסקלוסיביות הרגשית, הרומנטית.

יש אנשים, כמוני, שמעלים את השאלה – האם קיים בכלל קשר מיני בלבד? ולכמה זמן הקשר ישאר כזה? ואחרים, מסוימים, עונים – בהחלט כן. יש לנו קשרים נוספים שהם מיניים בלבד. אם אתם יכולים ללכת בדרך הזו, יכול להיות שתוכלו "ללכת עם ולהרגיש בלי", ליהנות מהחופש ומהגיוון, עם יותר תחושת ביטחון ושליטה.

החסרון – לא תמיד אפשר לשמור על ההסכם הבסיסי של הקשר שלכם, שאומר שקשרים אחרים הם בעיקרם מיניים. קשרים מתפתחים לכל מיני כיוונים, ואחד מכם עלול להרגיש נבגד כשהוא מגלה את העומק האמיתי של הקשר האחר שנוצר. חסרון נוסף – זה עלול לפגוע באנשים האחרים המעורבים, כשאתם שמים הגבלה רגשית חזקה על הקשר איתם.

הרפתקאות משותפות (סווינג) – אתם פוגשים אנשים אחרים לחוויות מיניות או רומנטיות, ביחד. בצורה משותפת. אתם פותחים את הדלת לקשרים ולעונג עם אנשים אחרים, אבל גם כאן – ברור לגמרי איפה הנאמנות והמחויבות שלכם.

למי זה מתאים? המשיכה לחוויות משותפות, המשיכה לראות את הפרטנר שלכם נהנה עם אדם אחר לידכם, ושהם יראו אתכם, היא כנראה סוג של נטיה מינית. למי שזה מתאים, זה יכול להיות אדיר. יש אנשים שבסיטואציות כאלה לא יחוו שום קנאה, או קנאה ברמה כל כך קלה, שהיא נעימה. אתם אף פעם לא נשארים לבד בבית, אתם תמיד חלק מהחגיגה, והחגיגה מכילה הרבה חופש והתרגשות, עם מעט מאוד פגיעה ביציבות ובביטחון. כמובן, שום סוג של יחסים לא בטוח לחלוטין, גם לא מונוגמיה. אבל סווינג נחשב דווקא לאחת מצורות היחסים הא-מונוגמיים היציבות. הרבה אנשים שזה אורח החיים שלהם בכלל קוראים לעצמם מונוגמיים, כי הם מרגישים כל כך יציבים ובטוחים בזוגיות שלהם.

למי זה לא מתאים? אם המחשבה לראות את הפרטנרית שלכם עם אדם אחר לא מדליקה אתכם או אפילו מרתיעה אתכם, כנראה שזה לא בשבילכם. 

אפשר לומר שפוליאמוריה היא כמו להגביר את האש מתחת לסיר של היחסים, ושל החיים שלכם בכלל. זה פשוט יותר. יותר אהבה, יותר קושי, יותר סקס, יותר קנאה, יותר התפתחות, יותר טיפול בקשיים. בהחלט לא מתאים לכולם, ולא בכל תקופה של חייכם. אבל כשזה טוב, זה מעולה. 

אם אתם רוצים לעלות שלב ביחסים

מכל הסוגים, יש לי קורס דיגיטלי מעולה עבורכם. מתאים לכל סוגי היחסים, רומנטיים וגם משפחתיים וחבריים. הקורס לא מדבר ספציפית על פוליאמוריה או מונוגמיה, אלא רלוונטי בדיוק למה שדיברנו עליו – איך ליצור ביטחון עמוק, הרמוניה ותקשורת מעולה בכל סוגי הקשרים. בעיני הקורס הזה, או השכלה דומה אחרת, הכרחיים אם אתם רוצים מהחממה הנוחה של המונוגמיה, אבל רוב התגובות החמות שקיבלתי עליו היו מזוגות ואנשים "רגילים" לחלוטין.

נ.ב.

הכתיבה שלי באתר וגם ברשתות החברתיות היא קודם כל מקצועית. אני מבקשת לא לפנות אלי בהצעות אישיות משום סוג. אם אתם רוצים לדבר איתי על הנושאים הללו בתור קואצ'רית, אני כאן מכל הלב.

תודה שקראת. אולי יעניין אותך גם: