המרכיב החסר בקריירה שלך

ג'ורדן פיטרסון מדבר על סדר וכאוס. הסדר הוא היציבות. הבהירות. הבטחון. המשכורת הקבועה בסוף החודש. הילדים שמשחקים על השטיח בחדר מחומם. האוכל הביתי של אמא. לעומתו יש כאוס. ההפתעה. היצירתיות. גם הסכנה והמשברים. כאוס הוא הומור, יופי, הפיתוי המסתורי של אמנות. וגם – הפיטורים. צעדים מאחוריכם בסמטה אפלה. בהרבה מיתוסים הסדר והכאוס מיוחסים לגבריות ונשיות. כולנו שואפים לסדר (מדינה, למשל), לא יכולים לחיות רק עם סדר (לאומנות), כל דבר חדש מגיע מתוך הכאוס, והמשמעות מגיעה מהאיזון ביניהם.

כשאתם רואים פרויקט עומד, קיים, מתפקד – הוא נוצר ופועל מתוך איזון של סדר וכאוס. רוח וחומר. זרימה, וקווים ישרים.

תינוק נולד וצריך רכות, מגע, התנהלות לפי הצרכים המשתנים שלו – רכות. וגם – לטפל בו פיזית. בין אם רוצים או לא. להחליף חיתולים. לקחת לרופא באמצע הלילה. לקרוא סיפורים פעם אחר פעם. קווים ישרים. כאוס וסדר. יותר מדי סדר – לא תהיה לו ילדות. יותר מדי כאוס – לא תהיה לו הכוונה. 

בניין עומד והוא מכיל בתוכו זרעים של יצירתיות. אסתטיקה. רגש. אם הוא מיוחד אולי יש בו מרדנות. וגם – הוא נבנה לפי חוקי ההנדסה. האמינות. הבטיחות. כדי שיוכל להמשיך לעמוד.

כאוס וסדר – תפקידים שונים

כאוס וסדר לא חייבים להגיע מאותו הכוון. יתכן שאנשים מסוימים אחראים כמעט רק על הכאוס – האמן, החוקר, הרעיונאי, ואחרים, או בעיקר על הסדר – המנהל, איש השווק, איש הכספים. בעבר היה נפוץ שאמא אחראית על הכאוס, הרגש, החום – ואבא על הסדר, המשמעת, הכוון. היום אנחנו מחפשים להיות אנשים שלמים יותר ולהכיר את כל הכוונים – ועדיין אפשר לשאול את עצמנו לאן אנחנו נוטים יותר בקלות. מה ייצרנו יותר בחיינו.

כשאנשים באים ומדברים איתי על הקריירה שלהם או על פרויקט מסוים שהם עושים ותקוע – אני מנסה להבין איפה האיזון מופר. האם יש להם רק סדר, בלי שאר רוח? בלי מרווח נשימה? בלי מקום להרגיש, ליצור משהו חדש, לדייק את הכוון? או הפוך, האם יש להם רק כאוס. רעיונות משתנים תדיר, משיכה לכוונים שונים, המצאות, הברקות – בלי סדר. בלי ביצוע ממושמע שיאפשר לפרויקט שלהם לעמוד על תילו. להיות אפשרי. להיות רווחי. להשתלב בעולם הפיזי שלנו. 

עצמאי צריך את שניהם

אם אדם הוא עצמאי מבחינה עסקית, הוא צריך לייצר את הסדר וגם את הכאוס. את היציבות העסקית יחד עם החדשנות והאיכויות הרכות. אם אני קואצ'רית אני צריכה להיות נוכחת כאדם שיושב בשיחה עם אדם אחר,  לעבוד עם הלב והבטן, להרגיש, לדייק, להשתמש באינטואיציה. הכאוס. וגם – להבין את המודל העסקי, להוציא פרסום בסדירות, ולדאוג לתמחור, גביה וניהול כספי. הסדר. אם אדם הוא שכיר, שותף בעסק או חלק ממערכת אחרת – יכול להיות שהוא אחראי בעיקר על כוון אחד. 

ישב אצלי אדם מקצוען בצורה מרשימה בכמה תחומים. המון יצירתיות, חזון, ראיה קדימה, הבנה עמוקה של התחומים שלו, כשרון. וגם – מרוויח מעט מאוד. אנחנו מסתכלים ורואים שהוא מתמקד כמעט אך ורק במהות, ביצירה, בהבנה – וכמעט שלא ביצירת סדר. אין לו מודל עסקי – לא כשכיר ולא כעצמאי. כשכיר – משכורת נמוכה מדי, לא מטפל בפוליטיקה ארגונית, לא מתקדם בהיררכיה, לא בונה את השם שלו. כעצמאי – עושה פרויקטים בהתנדבות או בתמחור שגוי, ללא טיפול בצד הכספי. ללא בניית תזרים יציב. 

מה עושים?

קודם כל, מבינים מה קורה פה. מה הצד החזק שלנו ומה לא קיים מספיק או כמעט בכלל. ואז עומדת בפנינו בחירה. האם אנחנו מחפשים ליצור שינוי גדול בחיים? לפתח את הכוון השני באישיות שלנו. ממש. להשקיע הרבה אנרגיה בזה. או שאנחנו מעדיפים להשאר באותם השטחים שבהם הצד החזק שלנו מתבטא, ולקבל את התוצאות שהבחירה הזו מייצרת. 

כאן במאמר נתתי דוגמא של מורה ליוגה שהחליטה לעשות שינוי עצום בחיים וללמוד לשווק, ממש ממש טוב (סדר). יש לי לקוחה אחרת שהגיעה למסקנה הפוכה. היא מעדיפה להתנדב כקואצ'רית. השווק לא מעניין אותה והסדר (הכסף) בחיים שלה מגיע מכוון אחר. אישית עבורי הרבה פעמים היו בחירות שיכולתי לקחת לכוון של יותר סדר, יותר ניהול – להגדיל את העסק, ללמד אימון, להכשיר מאמנים תחתי – והעדפתי שלא. העדפתי להשאר בכוונים היותר יצירתיים של העמקה בתוך הקואצ'ינג עצמו, קריאה וכתיבה.

ומה איתכם? איפה בעצם יש לכם בחירה כזו, שאפשר להפוך ליותר מודעת?