יונקים מתוכנתים ללמוד מהוריהם. בגלל זה יש לנו תקופת ילדות ארוכה, ואנחנו לא פשוט נזרקים מהקן אחרי כמה שבועות כמו ציפורים, או מושרצים ישר לתוך המים כמו דגים. תקופת הלמידה הזו יוצרת אצלנו הסתגלות לעולם – אנחנו לא פועלים רק לפי ציווי גנטי מתוכנת מראש, אלא מקבלים חניכה וחינוך מהורינו. שיתווכו לנו את העולם, וילמדו אותנו איך לחיות בתוכו. הם כבר מכירים אותו.
אנחנו מתוכנתים לסמוך, לחקות, לשאוף להתאים את עצמנו ולספק את דמויות ההתקשרות שלנו – ההורים/מטפלים. בהמשך – מורים/מאמנים. אם יש לנו התקשרות איתם.
מהי התקשרות (attachment)
התקשרות היא לתת את הלב. בצורתה הראשונית, התינוקית, היא חיפוש קרבה מתמדת ואמון מלא. תינוק צמוד לאמו, ברווזונים שהולכים בשורה אחרי אמא ברווזה – מקושרים אליה. ככל שעולים בגיל, ההתקשרות משנה צורה מעט. אנחנו לא צריכים להיות צמודים להורינו בכל שניה. אבל היא כוללת את אותם אלמנטים מרכזיים. זהו מושג שטבע הפסיכולוג בולבי.
התקשרות טובה היא בריאה, מרפאה. השבוע ישבתי כמה שעות בבית החולים עם קרובת משפחתי בת ה-80. הכנתי והבאתי לה סלט עם אבוקדו וביצה, חתיכת בגט ותמרים לקינוח. נהניתי לשבת איתה שם, לראות אותה מתענגת על הארוחה, לדאוג למה שהיא צריכה ולשמוע את הסיפורים שלה מהילדות שלה ושלי. הקשבתי לה כשהיא הסבירה לי איך היא דואגת לתזונתה, בגילה. למה זה היה טוב עבור שתינו? כי יש לנו התקשרות. טוב לאדם לבלות זמן עם דמויות התקשרות וללמוד מהן.
מה זה אומר על חינוך ילדים
שאנחנו צריכים לדאוג להתקשרות שלהם איתנו. אם הם מקושרים איתנו – מרגישים בטוחים, אהובים, רצויים, שאכפת לנו, שאנחנו איתם פיזית ולא רק רגשית, שאנחנו מעורבים איתם (engaged) – הם ירצו ויוכלו ללמוד מאיתנו. למידה מתרחשת בסביבת התקשרות, ויש לנו התנגדות ללמוד ממי שאנחנו לא מקושרים אליו. חשבו על חבר שמבקש מכם משהו. הוא לא אומר –
אני צריך שתבוא למסיבה שלי בשישי. אם לא תבוא, אז אני אצטרך לתת לך עונש כלשהו. ומתנת היומולדת הבאה שלך בסכנה.
מה שהוא אומר מעליב את היחסים ושובר את ההתקשרות שלכם. מקווה שאין לכם חברים כאלה. אותו דבר עם ילדים. אנחנו לא צריכים לכופף להם את היד כדי לשתף פעולה איתנו, אלא לחזק את ההתקשרות שלהם איתנו. אז הם מתוכנתים לשאוף להתאים את עצמם אלינו. לא לחלוטין, אבל כן.
עד שגורדון נופלד חידד לי את הנקודה הזו, לא ידעתי בדיוק למה הילדים שלי תמיד הקשיבו ומקשיבים לי מעל ומעבר למקובל (ואני, להורי). הרגשתי שזה קשור ליחסים שלנו, אבל לא הבנתי את המנגנון. זה לא שאין להם מרדנות – יש ויש – אבל הבסיס העמוק הוא של התקשרות ואמון בי.
לכן לא כדאי לנו למסור את החינוך של הילדים שלנו בידי החברים. לא לקדש ולהגזים את הזמן שבו הם מבלים עם חברים – למרות שזה נוח לנו מאוד. כך נוצרת "התקשרות חברים" – peer attachment – שאומר שהם ילמדו לא מאיתנו, הורים, סבים, מורים – אלא מחבריהם. את הכל. כולל השכלה וערכים.
מה זה אומר על ההתפתחות שלנו
השבוע המורה שלי לתופים, אלי אבקין, אמר לי:
אני מבסוט ממך.
היתי מאושרת. למה? מה אכפת לי מה הוא חושב? מי הוא בכלל? אבל אחרי בערך 20 שיעורים, הוא כבר דמות התקשרות (מסוימת) עבורי. אני מקשיבה לו. אני זוכרת מה הוא אומר לי, למשל:
אם את שמה "קראש" על כל שורה רביעית, את מבינה את השיר.
אני לומדת ממנו.
הרבה מאיתנו רוצים ללמוד, להתפתח, לגדול, להשתנות. להיות אנשים קצת יותר מאוזנים, שמחים, שלווים, יוצרים, פועלים (או ערכים אחרים). איך עושים את זה? אחרי שראיתי את ההרצאה הזו, הבנתי למה אני כל כך אוהבת שיש מורים/מאמנים בחיי, ואת התרומה שלהם לאיכות חיי. זה עוד אדם שנוצרת התקשרות איתו, ואני יכולה ללמוד ממנו בצורה עמוקה. ההשפעה שלו מחלחלת אלי. אני גם קוראת, מקשיבה להרצאות, ועושה אימוני ספורט עם סרטונים מיוטיוב. אבל הלמידה העמוקה מתרחשת כשיש התקשרות. נוצרת התקשרות מסוימת דרך קריאה והקשבה – במיוחד אם אדם מספר גם קצת על עצמו – אבל אי אפשר להשוות אותה לקשר חי.
ההשפעה של למידה מדמות התקשרות עוקפת במידה מסוימת את השכל, ונכנסת לרבדים עמוקים יותר. לטוב ולרע. שווה להקיף את עצמנו בדמויות שנוכל להתקשר אליהן וללמוד מהן – את מה שאנחנו רוצים ללמוד.
נ.ב. מה זה אומר על זוגיות
סו ג'ונסון (מפתחת גישת ה-EFT) מדברת על כך שכל הריבים שלנו בזוגיות נובעים מתחושה של שבירת ההתקשרות. לכן אנחנו מגיבים חזק כל כך על שטויות: התקשרות יוצרת בטחון. ואם היא מאוימת, התחושה היא של חוסר בטחון קיומי. פחד מוות. כדי להמשיך להרגיש מקושרים ובטוחים, אנחנו צריכים להרגיש שהשני זמין, נענה ומעורב: Available, Responsive and Engaging (ARE). בפעם הבאה שאתם רבים, נסו להבין עבור מי ואיך מאוימת ההתקשרות כרגע, ואז לתקשר בצורה שתרגיע את הפחד הזה.