התחלתי את השנה הזו בנקודה נמוכה במיוחד. בדצמבר 2024 נפרדתי מזוגיות של שנתיים עם גבר שמאוד אהבתי. הילדים שלי כבר לא גרו בבית, והיה לו מקום מרכזי בחיי. בילינו המון ביחד וחשבתי שנהיה יחד לטווח ארוך. זו היתה זוגיות מאוד פוטוגנית. עשינו יחד ספורט, טיולים וסדנאות. היו לנו חברים משותפים. אבל בדיוק כמו עם אותו הניתוח ש"הצליח" והחולה מת, הקשר היה נפלא לכאורה, ואני לאט לאט נגמרתי.
לא ישנתי טוב ולא הרגשתי טוב. בכיתי המון ובילינו שעות רבות בשיחות נפש שמנסות לתקן את הבעיות בינינו, ללא הצלחה. יום אחד אמרתי לעצמי שהקשר שלנו הוא כמו אינטרנט של חברה קיקיונית (בלי לנקוב בשמות…). שירות לקוחות מעולה, אבל למה יש תקלות כל הזמן?
גיל "הגבינה זזה"
עוד לפני הפרידה הבנתי שאני מתמודדת גם עם שלב חדש בחיי: ה"פרי-מנופואז" ("סביב גיל המעבר"). סבלתי מטלטולי מצב רוח חדשים ומטורפים שהתבטאו לפעמים בהתקפי בכי של שעות ולפעמים פשוט יאוש שחור ועוצמתי שמשתלט. מצד אחד, היו סיבות למצבי הרוח, אבל ידעתי שיש פה משהו נוסף. כן, היו לי כמה בעיות בחיים, ולא, הן לא מצדיקות כזו תגובה מצידי.
חקרתי את הנושא והתחלתי טיפול הורמונלי (אסטרוגן) שסיים את ההתקפים לחלוטין תוך כמה שבועות. כשהסערה הזו שככה קצת, הבנתי שהטיפול אמנם מעולה – אבל לא מבטל את השלב שאני עוברת. ככל שחקרתי והעמקתי הבנתי שהגבינה שלי זזה למקום אחר לגמרי. אם אני משחקת לפי כללי המשחק הקודמים, התוצאה אחרת. עם אותו תפריט ואותו ספורט אני עולה בהדרגה במשקל. הספורט גם לא כל כך עובד לי. מצד אחד היתי בכושר והתאמנתי הרבה, אבל כל הזמן היו גלים – מתאמנת, ואז חולה. רצה, ואז נפצעת (כאבים) ולא יכולה לרוץ. יש לי גוף אחר עכשיו, כדאי שאתאים את עצמי.
לא היו לי מודלים טובים סביבי. אני בכושר יותר מכל מי שאני מכירה. מבחינתם זה טבעי והגיוני שהכושר והאנרגיה יורדים עם הגיל, והמשקל עולה. הקשבתי לספרים ופודקאסטים, וגם התחלתי לדבר עם GPT. ביסודיות.
שינוי בספורט
הבנתי שאני צריכה לחזק את הקצוות: את המשאבים, כולל מנוחה, ואת האינטנסיביות. אני צריכה תזונה יותר טובה (עוד יותר חלבון), שינה יותר טובה, התאוששות יותר טובה מספורט, ולא להגזים בהיקף האימונים – זה הקוטב של המשאבים והמנוחה. אני צריכה להגביר גם את הקוטב השני, ולעשות אימונים יותר קצרים ואינטנסיביים. זה מה שקורה בשלב הזה סביב גיל המעבר: חוסר משאבים ומנוחה טובה פוגעים בי יותר מאשר בעבר, ואני צריכה אינטנסיביות גדולה יותר בספורט כדי לקבל את אותן התועלות לגוף ("אדפטציות") שבעבר לא הצריכו כאלה דיוק ועוצמה.
שיניתי את תוכנית האימונים שלי בהדרגה. פחות ריצות איטיות של שעות, ובמקומן בעיקר קטעים קצרים ומהירים מאוד של ריצה ושחיה. אימוני הכוח שלי הם במשקל כבד. מבחינת המנוחה, למדתי לעשות מתיחות וקטעי יוגה קצרים כל יום, בנוסף לשני תרגולי יוגה ארוכים בשבוע. מצאתי תוספים שעוזרים לרוגע ושיפרתי עוד את השינה. השתדלתי לישון בצהריים בימים של אימונים קשים, אם זה הסתדר. יחד כל זה נתן לי התאוששות מעולה. אני מתאמנת 6 ימים בשבוע, וכמעט אף פעם לא סובלת מכאבים, אחרי אימון ובכלל. אני בכושר שלא היה לי מעולם. (עוד על זה: ספורטיבית בגיל המעבר).
הזוגיות ההיא היתה כל כך סוערת, שלא היה לי מספיק מרחב להבין מה קורה איתי. התחלתי טיפול גוף-נפש אצל מטפל שאני מעריכה, תמיר ארז, כדי להבין מה קרה ומה קורה איתי. בטיפול עבדתי גם על הנושא של להיות לבד. הילדים שלי לא פה, ועכשיו אני גם לא בזוגיות. זה לא היה כיף. אבל בהדרגה התיידדתי עם הסיטואציה הזו. חזרתי לתופף, הצטרפתי לשיעורי ריקודים וחקרתי בעזרת GPT וספרים כל מיני נושאים שעניינו אותי.
שמחה רגועה
מצאתי את עצמי הולכת ונרגעת, ולאט לאט מגלה שמחה מסוג אחר. פחות התרגשות ודופמין (המולקולה של "עוד") ויותר סיפוק וסרוטונין (המולקולה של "אני מרוצה"). עם כל השקט שהיה לי, הטיפול שעשיתי והספרים שקראתי – השיחות שלי עם חברים, משפחה ולקוחות העמיקו, ומצאתי בהם עוד ועוד שמחה. מצאתי את עצמי קוראת ומקשיבה גם לספרות יפה, לראשונה מזה שנים, ולא רק לספרי עזרה עצמית, בריאות וספורט.
מרכיב מרכזי באותה זוגיות בעייתית היה סגנון של התקרבויות גדולות והתרחקויות, וכך שוב ושוב, במטוטלת פראית. זה היה מרגש, אבל הרסני, ולגמרי הספיק לי מזה. בשנה הזו הרצון שלי בהרפתקאות רומנטיות הלך וירד. עכשיו יכולתי לזהות בתחילת קשר אם יש שם אמביוולנטיות, ולהתרחק ממנו. אני רוצה להיות בקשר, אבל הוא צריך להוסיף לחיי עומק ורוגע, ולא לגבות מחיר כבד. טוב לי. אין מה לתקן בחיי, אפשר רק להוסיף.
חלק מהרוגע שלי היה קשור לגמילה מוחלטת מחדשות שהצלחתי לעשות בערך באמצע השנה. הקצבתי לעצמי להיכנס לחדשות מכל סוג פעם בחודש קלנדרי. זה היה קשה רק בערך שבוע. לאט לאט התרגלתי לזה שאני יודעת מה קורה בכותרות (שמעתי מסביבי פה ושם) וללא הפרטים. נגמלתי מהדיווחים השוטפים על מעשיהם של מנהיגנו, והמוח שלי התפנה. פה ושם הקשבתי לספר בנושאים היסטוריים (למשל "נקסוס" הנהדר של יובל נח הררי) והרגשתי שמתוך הגמילה הזו, ההבנה שלי של מה שקורה סביבנו דווקא העמיקה, אבל עם פחות יאוש וכעס.
שינוי במשקל
ברבעון האחרון של השנה עשיתי תקופה של ירידה במשקל. הפסקתי להכחיש את העליה שלי במשקל ואת השומן שנצבר בבטן. הכרתי בכך שנסיונותי להפחית משקל דרך ספורט ואוכל בריא הפסיקו לעבוד כבר לפני שלוש שנים. החלטתי לנסות את הגישה הספורטיבית-מקצוענית של מעקב מדויק אחרי התזונה והאימונים, כדי להגיע לגרעון קלורי קטן אך יציב, ודרכו למשקל שרציתי. זה עבד נהדר, ובדיוק ביום האחרון של השנה הגעתי למשקל היעד שלי. זה היה מאוד מפתיע. כבר לא חשבתי שזה אפשרי, והנה זה כאן, לגמרי. שינוי אמיתי שמורגש היטב בבגדים ובספורט. קלילות חדשה-ישנה. מכיון שאין לי מאבק פסיכולוגי סביב אוכל, ואני יודעת איך לאכול לשובע (כאן תוכלו ללמוד), נהניתי לחקור את הסיפור הזה. נעלם המסתורין. מהרגע שמצאתי את הנוסחה שלי, זה היה קל. אני מבינה למה עליתי במשקל ומבינה איך להישאר כאן, לפחות עד שהגבינה שלי תזוז שוב.
וכך אני נכנסת לשנת 2026. עם הרבה רוגע וחיבור לעצמי ולאחרים, עם לחשיבה יותר עמוקה, ועם שמחה פשוטה, פיזית מכל הטוב שסביבי. תודה לכל השותפים הנהדרים בחיי, כולל לכם, הקהל שלי. בזכות האהבה שאתם מרעיפים עלי אני כותבת ומקליטה כבר כל כך הרבה שנים.
