איך להסתדר עם ילדים בעולם מפוצץ בג'אנק

ירקות ומיצים בריאים

יש קבוצה של הורים שיודעים על מה אני מדברת: אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו אוכל בריא. שאר העולם מעדיף לתת להם ג'אנק מדי יום ביומו. מה עושים?

אני כבר שנים נמצאת בתחום הזה, בפער הזה, וצברתי כמה תובנות מעשיות.

1. סבלנות סבלנות סבלנות

אנשים סביבנו לומדים מאיתנו, וממחקרים שמצטברים כל הזמן, אבל זה לוקח זמן. הילדים שלי בני 11, 8. אם אני מסתכלת עשור אחורה, אני נזכרת באירועים שבהם ידידים היו נותנים לילדי בביקור אחד גם גלידה, גם שוקולד, וגם ממתקים לקחת הביתה. אוהו, איזה ויכוחים הלכו שם! היום, אם יקבלו משהו, זו תהיה אולי חתיכת עוגה ביתית. וברוב הבתים, לא יקבלו שום ממתק. התקדמנו המון. כל המשפחה המורחבת. לקח זמן. דיברתי עם אנשים סביבי. הרבה. שיתפתי במה שאני לומדת על אוכל. שיתפתי בחוויות שלנו עם השינוי התזונתי שעשינו. על התוצאות של זה (בריאות נפלאה). ביקשתי שוב ושוב. לפעמים כעסתי וסלחתי. כעסו עלי וסלחתי. העיקר – המשכתי להיות בקשר חם ואוהב, וגם המשכתי לבקש שלא יתנו ג'אנק לילדים שלי.

2. לפעול לשינוי במסגרות

בשנה הראשונה של ביתי בגן עירוני, הגננת חילקה מדי יום שישי ערימת ממתקים גדולה – פעמיים. פעם אחת בחגיגת יום ההולדת (עוגה, צלחת ממתקים מלאה לכל ילד, וגם מיץ), ואח"כ היתה קבלת שבת, ואז חילקו שוב עוגה, שוב צלחת ממתקים מלאה, ושוב מיץ. כך גם בכל חג. עזבו אתכם שזה נוגד את חוזר מנכ"ל (בחגיגה מותר רק ממתקים בכמות של כוס חד"פ קטנה, וזהו, ולא באופן קבוע). זה נוגד את ההגיון. עד שהבנתי מה קורה כבר היה אמצע השנה, והגננת לא הסכימה לשינוי. אבל בסוף השנה דיברתי איתה על השנה הבאה. על העודף האדיר הזה של ממתקים. על ההשמנה של ילדים בגן שלה (זה היה גלוי לעין). על החורים בשיניים. על סכנת הסוכרת. על האחריות שלה כמחנכת. היא טענה שצריך להתיעץ עם ההורים – ואני טענתי בתוקף (אבל בצורה יפה) שאין שום צורך בכך: היא קובעת כל מה שקורה בגן. אין שום סיבה שדווקא על זה תתיעץ עם ההורים. וכך היה. הג'אנקיאדה בוטלה כולה. יומולדת רק עם עוגה. קבלת שבת רק אופים חלות. זה הכל. הילדים המשיכו להיות מאושרים, כדרכם של ילדים.

3. למצוא עוד דרכים ליצור שינוי במסגרות

כאשר הגענו לביה"ס ניסיתי ליצור שם שינוי דומה. לא הצלחתי. שנתיים אחרי הגיעה לאותו בי"ס (נפלא – "עין הים" בחיפה) ידידתי יועצת התזונה דנה עגור. תוך שנה היה שינוי גם בבי"ס. תחרויות של איזו כיתה מביאה הכי הרבה פירות וירקות והכי פחות ממתקים וחטיפים, ביום הורים מיץ סחוט וסלט פירות במקום כדורי שוקולד, פעילויות סביב בריאות וספורט – חגיגה. מי הצליח? מי שזה המקצוע שלו ומספיק רוצה ומוכן להשקיע. אתם לא יכולים כרגע ליצור שינוי במסגרת? חפשו מי כן יכול! הביאו לביה"ס פעילויות של תזונאית. הדפיסו חומרים ותנו אותם לצוות. חפשו דרך.

4. "סור מרע ועשה טוב"

אישה דתית שיתפה אותי השבוע בתפיסה שלה את הפסוק הזה. לא מספיק רק לסור מרע, כלומר לא לחטוא. צריכים גם לעשות הרבה טוב. ואז החיים באמת טובים. אז לא מספיק להתנגד לממתקים. החשוב יותר בעיני הוא להכניס הביתה המון המון פירות וירקות. האוכל הטרי בעצמו עושה חשק לעוד אוכל טרי וטוב. פירות מפחיתים חשק לממתקים. אצלנו עזר מאוד להכניס הביתה המון גלידות פירות בקיץ (עשויים מפירות בלבד – הסבר כאן בתחתית הפוסט), וגם ארטיקים שאנחנו מכינים משייק פירות (ללא המתקה נוספת). הילדים היו מאושרים מזה, וזה גם מזין, וכך הם לא הרגישו כל הזמן בחסר. כי היה להם שפע. מי שרגיל לאכול סלטים ופירות וירקות חיים אוהב אותם. מי שרגיל לאכול ג'אנק, האוכל הטרי חסר טעם בעיניו. אז צריך הרבה אוכל טרי בבית, שיהיה טעים.

5. להיות אקטיביים, להביא אוכל למקומות

אם אנחנו מוכנים לאכול ג'אנק כל הזמן, ושהילדים יאכלו ג'אנק, החיים שלנו קלים. אני מודה. לכל מקום אליו נלך יהיו בורקסים, גלידות ונקניקיות עם צ'יפס. אין צורך לקחת איתנו אוכל. נכון, זה יקר, נכון זה די מגעיל, ונכון, אנחנו נשלם מחיר בריאותי כבד (איך בדיקות הדם שלכם? איך המשקל? החיוניות?) וגם ילדנו ישלמו מחיר בעתיד, אבל זה נוח. אם אנחנו הולכים על בריאות, צריך להתרגל ליזום, לחשוב קדימה, לתכנן. צריך לקנות קופסאות פלסטיק גדולות ונוחות, שבהן אפשר לקחת שפע גדול של פירות טריים, וירקות חתוכים, ואגוזים, וסנדויצ'ים. צריך לקנות מספיק פירות וירקות. צריך לקחת איתנו מספיק אוכל כאשר הולכים לגינה הציבורית – גם לנו וגם כדי לכבד ילדים אחרים (זה מאוד מקל על הילדים שלנו). לכל אירוע חברתי אליו אני הולכת, אני מביאה סלט ענק, או פירות. אם אני עם הילדים, אני מביאה מנה נוספת שהם יאהבו. אם ירצו להתכבד מהג'אנק שיהיה שם – בסדר, אבל לפחות שיאכלו אותו להנאה, ולא בכמויות גדולות, מתוך רעב. עניין של החלטה וקצת השקעה – אבל מתרגלים, וזה עובד.

6. להבין את מנגנון ההתמכרות

ב – 5 השנים האחרונות אני חוקרת את נושא ההתמכרויות. ממתקים היא התמכרות. ככל שצורכים פחות, רוצים פחות. כדאי להבין את זה. עקבו אחרי הילדים שלכם ותשתכנעו. אחרי סופ"ש מלא ג'אנק אתם תראו שהם עצבניים ומבקשים מכם ממתקים. אחרי כמה ימים ללא ממתקים אתם תראו שהם נרגעים. כשמסירים את גורם ההתמכרות, הגוף מחלים. אין צורך לתת לילדים ממתקים כדי שלא ירצו ממתקים. זה הפוך. אל תתנו והם יגמלו מזה.

7. להסביר לילדים

זו אופציה שנפתחת יותר ויותר ככל שהם גדלים: להסביר להם. אצלנו למשל, לא חולים בחורף. כמעט בכלל. כבר שנים. אולי איזה וירוס קליל של יום אחד. אנחנו לא צורכים חלב, לא תרופות, בבית אין ממתקים או חטיפים, או אוכל לבן, גם לא דגני בוקר. מה הקשר בין הבריאות שלהם לאוכל שהם צורכים? אני מסבירה. והם לומדים. שספורטאים שמפרסמים אוכל זבל לא צורכים אותו. על המחקרים שקושרים סוכר לעצבנות. שאוכל זבל מחצ'קן. צריך להסביר. והם מבינים. לאט לאט יותר ויותר.

ככל שהם עולים בגיל, זה הופך ליותר ויותר חשוב. מתישהו שרביט האחריות עובר אליהם, אין דרך אחרת. והם יאכלו יותר ג'אנק ממה שרצינו. כך שיש לנו טווח השפעה מוגבל מבחינת זמן.

8. פרסום

הילדים חשופים לפרסומות לג'אנק כל הזמן. גם אם אין להם טלויזיה, כמו אצלנו. זה מגיע מכל כוון אפשרי (וצריך לדעתי להיות לא חוקי לפרסם לילדים בכלל). ומה עם פרסומות לבריאות? הרי יש סרטונים מדליקים. על איך מכינים נקניקיות (אייייכס) ועל מה חלב עושה לגוף, על תזונה של ספורטאים. אפשר לצפות יחד איתם ולהסביר. תנו פרסום בריא מול כל הפרסום הנוראי.

אגב, הסיבה ששמתי תמונה של פירות ולא של ממתקים בראש הפוסט הזה היא בדיוק כדי לא לתת יד לשטיפת המוח הבלתי פוסקת שאנחנו כולנו נתונים בה. שממתקים זה טוב ויפה. גם אם אנחנו יודעים שלא, זה עדיין עובד עלינו.

9. מה שבחוץ שישאר בחוץ

אני מסכימה. לפעמים נראה שאין מנוס מאשר לאפשר לילדים לאכול קצת ג'אנק מחוץ לבית. אם כל הילדים מקבלים עוגיה, שיקחו גם הם. אבל אין שום, אבל שום סיבה להכניס את זה הביתה. אז בחוץ, יאללה בכיף, אני אומרת להם לאכול לאט וליהנות. אבל הביתה? אין מצב. אני לא קונה שום דבר שאני לא רוצה שהם יאכלו. וכל מה שיש בבית, אגב, הוא חופשי. אין הגבלות. ההגבלה היא בזה שזה לא נכנס הביתה.

10. להתרחק מקיני צרעות

אנחנו משתדלים להרחיק ילדים מפורנוגרפיה, מסרטים אלימים, שלא יקבלו מכות ומחלות. לפחות עד שיגדלו ויתחזקו. אבל משום מה, בענייני ממתקים וגם פרסומות לילדים, הצליחו לשכנע אותנו שהילדים "צריכים ללמוד לחיות עם זה ולפתח ביקורת". למה?!?! אם אין ברירה, והזבל כבר ביד שלהם, אז בסדר, שיאכלו. אבל למה לגרום להם לקונפליקטים ולקשיים באופן יזום? ועוד כשהם קטנים? ולמה ליצור קשיים לעצמנו? החיים שלנו לא מספיק מסובכים? אז אני עושה הכל כדי לא לקחת ילדים לקניות בסופר, לא לקחת אותם לאירועים חסרי תוכן שבהם כל מה שיש זה ממתקים בערימות (מסיבת חנוכה עירונית…), גם כמה שפחות לקניון  שיש בהם את הרי הג'אנק בגובה העיניים והידיים של ילדים (מעדיפה חנויות בודדות). פשוט מיותר.

11. לא להתבלבל ולא להתיאש

אנחנו לא מצליחים ב – 100% לעשות את מה שאנחנו רוצים, אבל בואו לא לאבד את החשיבה הצלולה: ממתקים ואוכל מלוח, עם שומן טראנס (כל המאפים, בורקסים, עוגיות תעשייתיות), אוכל לבן, מטוגן – זה רע לילדים שלנו. מסוכן מאוד. ומביא למצב הרגיל שהמחלות הנפוצות הן סוכרת, סרטן, מחלות לב. אז לא לחשוב שזה לא משנה, זה כן משנה. לא להתיאש. לאט לאט להמשיך לשנות.

12. צאו מהסיפור של חסכים.

הבטחה חגיגית: לילדים שלכם יהיו חסכים.
סגור.
עלי.

וזה לא משנה בכלל גם אם תתנו להם את מה שנותנים ברוב הבתים, ממתקים מבוקר ועד ערב. אין שום דרך לגדל ילד ללא חסכים. אם תתנו לו כל דבר חומרי שהוא רוצה – יהיו לו חסכים רגשיים. ואם לא תתנו לו כל מה שהוא רוצה – הוא יכעס עליכם. ואם אחרי הכעס הזה, הטבעי, תגיע הקשבה שלכם ואמפתיה – הכל יסתדר.

תודה שקראת. אולי יעניין אותך גם: