התקשרות, פרידה וטיפול

(מעדיפים להקשיב? המאמר בהקלטה)

שלוש מחשבות על סרטון אחד קצרצר. בסרטון רואים אמא מגיבה באהבה לתינוקת, ואז במשך 2 דקות היא מפסיקה להגיב אליה. שווה לצפות. אפשר להתחיל בזמן 0:30.

1. פרידה

עברתי פרידה לא מזמן, והסרטון הזה משקף את החוויה הזו בדיוק. ההתחלה היא גן העדן.  מצב מקושר (attached) שבו נמצאת התינוקת/אני/כל אחד אחר בקשר טוב. יש מענה אליה. אדם מוכר, יציב ואוהב שנמצא שם עבורה, רואה אותה, מגיב בחום. ואז יש רגע של שבר. תסתכלו בדקה 1:07 – זה מיידי. אני זוכרת את הרגע הזה, שבו האקס שלי אמר:

קשה מאוד לוותר עליך, אבל אני מבין שאני לא יכול לוותר על עוד ילד. 

לכאורה, מה קרה? משפט שנאמר, פנים שקפאו. כמו בסרטון, התינוקת עדיין צמודה לאמא שלה. חבר שלי עדיין איתי על הקו, גר באותו מקום שהוא גר. זה לא שאני/היא לבד כבר שנה. אבל השבר חד, מיידי. המציאות המיטיבה נעלמה באחת.

יש שתי אפשרויות לתגובה של מערכת העצבים למשבר. לקפוא ולהסגר (freeze), לסגת לתוך שיתוק וחוסר יכולת לתקשר – או להכנס לפעולה (fight or flight). המצב הראשון הוא חמור וטראומטי יותר, ונפוץ בתקיפה פיזית. באים בטענות לקורבנות אונס ואלימות, על כך שהם לא הגיבו ולא חיפשו עזרה. במצב של קפיאה הפעולות הללו בלתי אפשריות. התינוקת במצב השני. הורמונים של סטרס מופרשים בגופה ללא ספק, והיא מתחילה לפעול – לחייך, להצביע, למחוא כפיים. כשזה לא עובד, היא עוברת לכלים הכבדים של צרחות ובכי, בנסיון למשוך את תשומת ליבה של אמה, שתחזור אליה. שתחזיר אותה לגן העדן.

בשבוע הראשון לא יכולתי לישון בכלל. התהפכתי במיטה בחוסר שקט עצום. הגוף ניסה להלחם בזה. לא הסכים לקבל מצב שאי אפשר לקבל אותו. שאי אפשר להיות בסדר בתוכו. כל הזמן מסתכלת מסביב, כמו התינוקת. איפה הפתרון, התשובה, ביטול הסיוט. כל המצבים הרגילים, המיטיבים, שאני עוברת כל השבוע – איבדו טעם. הגוף לא הסכים להרגע.

האם התעלמה מהתינוקת במשך 2 דקות ארוכות, ואז חזרה אליה. התינוקת שוב מאושרת – סימן למה שנקרא “התקשרות בטוחה”. התינוקת גדלה בתוך קשר בטוח, ומערכת העצבים שלה יכולה להתמודד עם נטישה מדי פעם, בלי להנזק לטווח ארוך. גם לי היתה התקשרות בטוחה בילדות, וחודש אחרי הפרידה אני עדיין עצובה מאוד, אבל כבר מחוץ לתהום. שתינו חזרנו למצב המיטיב שבו יונקים ובני אדם יכולים לחוות חוויות של התקשרות, אהבה, שמחה, יופי והתפתחות. מעל ה-freeze נמצא ה-fight or flight, ומעליו נמצא המצב שנקרא tend and befriend – להיות קשורים, חברים ודואגים זה לזה.

2. טיפול

אי שם בגיל 20 החלטתי לנצל הטבה של הטכניון לסטודנטים, ולעבור טיפול פסיכולוגי במחיר מוזל. היתה בעיה פיזית שהטרידה אותי, הרבה אנשים אמרו שזה רגשי, והחלטתי לתת צ’אנס. נכנסתי למשרד הפסיכולוגית, ובכורסה ישבה בפנים קפואים מטפלת צעירה. חייכתי אליה. היא לא אמרה דבר. ישבתי והתבוננתי בה, עד שהבנתי שהיא לא תגיד אף מילה עד שאדבר בעצמי. התחלתי לדבר, והיא התייחסה אך ורק למה שאמרתי. לא שאלה ולא אמרה דבר, מלבד המהומים, “כן” או “אה-הה” מזדמן. בשלב כלשהו התחלתי לבכות. 

מילה על בכי. אני מאמינה בבכי, ויש לי נסיון נפלא עם התועלות של בכי, כאשר הוא קורה בנוכחות תשומת לב אוהבת. אם אני מדברת עם אדם קרוב על מה שכואב לי, כמעט בטוח שאבכה. ואז השני יחבק אותי או יקשיב, ישמע, יהיה אמפתי, ובסוף אני ארגיש הרבה יותר טוב. אני תמיד מעודדת מתאמנים לבכות כמה שיותר כשאנחנו מדברים. אני מעודדת את הילדים שלי לבכות ומחבקת אותם, מאז שהם היו קטנים מאוד. מי שבוכה לא שמח באותו הרגע, כמובן, אבל בכי מביא איתו שחרור, הקלה, תחושת קרבה, ואחריו תפיסת המציאות הופכת להיות קלה ואופטימית יותר. אחרי בכי כזה, בנוכחות תשומת לב אוהבת, יש ירידה בהורמוני הסטרס בגוף.

נחזור לאותו הטיפול. עד אותה התקופה, ומאז, לא חוויתי אף פעם חוויה נוראית כזו – בה בכיתי כל כך הרבה, והרגשתי כל כך רע – ללא כל הקלה. בכיתי לכל אורך השיחה, כל שיחה, 10 שיחות, ובמהלך השבוע רק בכיתי יותר ויותר. התחלתי להבין שאני שוקעת לתוך דכאון, והפסקתי את הטיפול. תוך כמה שבועות חזרתי להיות אותה בחורה שמחה שאני, למרות שהבעיה הפיזית נפתרה רק הרבה יותר מאוחר בחיי.

כשראיתי את הסרטון הזה, הוא הטיס אותי בחזרה לאותו טיפול אומלל. המטפלת היתה בדיוק כמו האם קפואת הפנים. בכי ללא תשומת לב אוהבת, וגרוע מכך – עם תשומת לב קרה ומרוחקת – אינו תרופה. הוא מכה בפני עצמה. לפני שהבנתי רציונלית שהטיפול הזה מזיק לי, כבר התייאשתי מהמטפלת הזו רגשית. הבכי שלי היה נואש, בודד. כמו מה שהיה קורה לתינוקת אם אמה לא היתה חוזרת אליה. דכאון קשור למצב של freeze. כשהפעולה שלנו לא עובדת, אנחנו עלולים להתייאש ולקפוא. מתחילה להווצר טראומה.

כבר שנים רבות שאני יושבת עם אנשים לשיחות מבוקר ועד ערב. וכמו שקתרין אירד אמרה, 

If you can’t be a good example, then you’ll just have to be a horrible warning.
אם אתה לא יכול להוות דוגמא, תאלץ להוות אזהרה נוראית.

אני נהנית להיות הפוכה מאותה המטפלת, ולהשתתף בשיחה כאדם חי. אני כמובן מקשיבה הרבה, משקפת ומגיבה, כמו האם בתחילת הסרטון. אבל אם יש לי משהו משלי שיתאים לשתף – אשתף. אם לקוח רוצה לשאול אותי משהו על הסיפור שלי – בשמחה. בלי סוף אנשים אמרו לי שהיתי האדם הראשון שהם שיתפו בנושא מסוים – כי הם הרגישו שאקשיב עם הלב, שלא אהיה מנותקת, שאסכים להודות שמשהו מזה רלוונטי גם לי. חוויות כאלה, של אדם שמקבל אותך בתשומת לב, בשמחה, בהכרה, בהערכה, ובצורה אמינה לאורך זמן – יוצרות התקשרות בטוחה, שמתקנת לאט לאט התקשרות לא בטוחה מהילדות.

3. הבסיס ליחסים

הסרטון הקצרצר הזה מדגים בעיני את התפקיד הבסיסי והחשוב ביותר של יחסים מטפחים ומיטיבים. בתור חברים, הורים, אנשי טיפול, בוסים וקולגות – אנחנו שוברים את הראש איך ללמד אחרים, איך לתת ביקורת בונה, לכוון, להסביר מה אנחנו צריכים, לדרוש, להגיב.

דבר מאלו לא עובד ללא הבסיס, והבסיס הוא הנושא העיקרי ולפעמים היחיד לטפל בו. אם בסיס הקשר טוב, השמיים הם הגבול. אתם יכולים לטוס ביחד. אנשים יפתיעו אתכם, יעשו איתכם ולפעמים עבורכם מעל ומעבר. אם הבסיס לא טוב, חזרו אחורה. היו פגיעות, נשבר אמון, נוצר ריחוק. טפלו בזה. קבלו עזרה בכך אם אתם צריכים.

תודה לגבי מינצברג

קולגה מוערכת שאני לומדת אצלה קורס על התיאוריה הפולי-וגאלית (שלושת המצבים העצביים שתארתי), והראתה לי את הסרטון הזה.

תודה שקראת. אולי יעניין אותך גם:

זריקת אנרגיה

לקבל מדי שבוע וואטסאפ אחד של השראה: מחשבה, רעיון או תרגיל לערוך עם עצמך.
ללא ספאם. מעל 1000 איש מקבלים.

הספר

להבין את עצמכם ואחרים
ברמות עמוקות, וליצור מצב
רגשי טוב. הכלים שלי של אימון
ופוקוסינג – לעבודה עצמית או
עם לקוחות בקליניקה.

דברים טובים למייל

החומרים שלי שרלוונטיים ליחסים
וזוגיות. כווני חשיבה חדשים
ודחיפה עדינה קדימה. אחת לשבוע.