זה הזמן להתייאש

מכירים את ה"דיפ" של סת גודין? גרף שמתאר איך הרבה פרויקטים ותחומים בחיים מתנהלים.

בהתחלה יש פירות לכל השקעה שלנו. העסק די ליניארי – כיף! אח"כ מגיעים לאיזור שיכול לקחת הרבה זמן, ובו אנחנו משקיעים ומשקיעים – ואין הרבה פירות. אם בכלל.

זה הדיפ.

מי שכותב ספר או יוצר סרט עובר תקופה ארוכה של בלבול וספקות. עצמאי יכול לשווק שנים לפני שחשבון הבנק שלו ינשום לרווחה. יש תקופות קשות בהורות. לימודי תואר יכולים להיות סיוט בחלקים מסוימים.

לחצות דיפ זה כמו לחצות מדבר או יער. המעטים שמתמידים ויוצאים מהדיפ – מגיעים לאזור שבו כל השקעה מתוגמלת המון.

נוצר תחום (אולי קטן) שבו אנחנו ממש טובים. המוח שלנו צבר מספיק אימון. אחרים כבר מכירים בהשגים ובערך של מה שאנחנו נותנים. בנינו מערכת שעובדת. אזור מדהים להיות בו.

כך זה עובד. זה המנגנון. העבודה שלנו היא להשקיע ולהתמיד – ואת ההצלחה נקבל בלי לטפל בשום דבר נוסף.

אנחנו לא צריכים להיות גאונים או למצוא טריק אדיר. פשוט לעשות את העבודה הפשוטה בהתמדה. עם חשיבה, כן, אבל לא לבדוק כל דקה את התוצאות ולא לקוות למשהו מדהים בשלבים האלה.

אז, האם אתם בדיפ? איזה? ומה יחזק אתכם להמשיך?