מוצאים את עצמכם מעירים לאחרים? על הרגלי סדר וניקיון, על אורח חיים בריא, על התנהגות? אולי מעירים לכם? ו…? איך זה עובד לכם?
לפני שנמשיך, אספר לכם שיש לי קורס מעולה ומומלץ שיעזור לכם ליצור תקשורת הרמונית ואפקטיבית בכל סוגי מערכות היחסים שלכם. מוזמנים!
הערה היא חד-צדדית
הערה היא לרוב תקשורת חד צדדית. אני ניגשת אליך ואומרת לך, מתוך הערכים שלי או מתוך הלוגיקה שלי, מה דעתי על מה שאת עושה. לרוב, אני אומרת לך שמה שאת עושה לא נכון.
עם ילדים, הערות הן חלק חשוב מהעבודה שלנו. אנחנו צריכים לתקן אותם הרבה מהזמן, וללמד אותם איך להתנהג. רצוי שנעשה את זה ברוח טובה, באהבה, בכבוד, וגם בהקשבה אליהם ואל רצונותיהם – אבל כן. אנחנו צריכים להעיר להם, להנחות אותם, ללמד אותם ולהציב להם גבולות. אם אתם אחראיים על אנשים בעבודה, או שאנשים עובדים עבורכם, גם שם – יש מקום להערות ולהכוונה שהיא בעיקרה חד צדדית.
ילדים וגם עובדים הרבה פעמים יקבלו הערות ברוח טובה, במיוחד אם הן קונסטרוקטיביות ונאמרות ברוח טובה ובכבוד. מעכשיו נניח להם בפוסט הזה, ונבדוק מה קורה עם הערות ביחסים אחרים.
איך הערה משפיעה
בבסיס, הערה נתפסת כמעט תמיד כביקורת. היא פוגעת, ומערערת את שיווי המשקל של מי שהערנו לו. חשבו על המצבים שהכי מפחידים אתכם בחיים. מה הם? הרבה אנשים – לעמוד מול קהל, או להיבחן. למה? כי אנחנו לא אוהבים לקבל ציון נמוך, זלזול או לגלוג. יש לרתיעה ולפחד האלה מביקורת יסודות ביולוגיים עמוקים. התפתחנו בשבטים, ושם היה לנו מאוד חשוב שיקבלו אותנו ויראו אותנו בעין טובה.
אנחנו עצמנו שונאים הערות ומרגישים מהן מובכים ואפילו מושפלים, לא אהובים, הן פוגעות בערך העצמי שלנו – אבל אנחנו שוכחים את כל זה כשאנחנו באים להעיר הערות לאדם אחר. לפעמים ההערות שלנו גם פוגעות באוטונומיה של אנשים אחרים.
אנחנו מתקשרים ללא רשות, בלי לבדוק שאנשים מוכנים ומסכימים לשמוע את הדעה שלנו עליהם.
למה אנחנו מעירים?
יתכן שעד עכשיו לא חידשתי לכם הרבה. אולי כבר היתה לכם תחושת חוסר נוחות כשאתם מעירים לאנשים אחרים, ואולי שמתם לב שזה מקלקל את היחסים שלכם, ובכל זאת אתם לא מצליחים להימנע מההערות האלה, ואולי מרגישים חסרי אונים, ולא יודעים מה לעשות במקומן.
בואו ניקח צעד אחורה ונבדוק, למה אנחנו מעירים?
- אוטומט. יכול להיות שאתם חכמים, וערכיים, עם הרבה ידע, והתרגלתם להעיר לאנשים ולתקן אותם.
- יש בעיה ביחסים. משהו מפריע לכם. במקום לטפל בבעיה מהשורש, ולדבר בצורה פתוחה על מה שכואב לכם ועל הצרכים שלכם, אתם עושים מה שאני קוראת לו Fly squatting, נפנוף זבובים. הזבוב הוא בעיה, ובמקום להוציא אותו מהחלון או להרוג אותו, אתם מנפנפים ביד שוב ושוב, והוא חוזר. אתם מעירים שוב ושוב על מה שמפריע לכם, בלי לנהל שיחה עמוקה ודו צדדית שתנסה לקדם את המצב. אולי ניסיתם לערוך שיחות עמוקות, זה לא הצליח והתייאשתם.
- כעס צבור. אתם במצוקה בתוך הקשר הזה, ופונים ל"פאסיב-אגרסיב" של הערות פוגעות, מתוך מצוקה. (הקלטה טובה על פאסיב-אגרסיב, אם אתם מזדהים עם זה). זה יכול להתפתח להערות בשני הצדדים, שוב ושוב, עד שאתם מגיעים לתקשורת פוגענית.
אם אתם מוצאים את עצמכם שמכיל המון הערות פוגעניות, אני ממליצה לכם לבדוק אם אתם נמצאים בקשר נרקיסיסטי.
איך עוברים לתקשורת אפקטיבית
- הסכמה. שיחות צריכות להתנהל בהסכמה. כשזה מתאים לשני הצדדים. ברור לנו שאנחנו צריכים לקבל הסכמה לגעת באדם אחר, ובטח להיכנס למיטה או להתפשט. ומה עם שיחה? מתי החלטנו שכל זמן שמתאים לנו לדבר על משהו, מתאים גם לצד השני? אז כן, אם יש מישהו שאף פעם לא רוצה לדבר איתכם (או להיכנס איתכם למיטה…) אז יש בעיה ביחסים. אבל האם ניסיתם למצוא זמן מתאים, במקום פשוט לשפוך על השני ללא התראה?
- צרכים. דברו על עצמכם ועל הצרכים שלכם. כמעט כולנו מאוד רגישים לביקורת, ומצד שני, אנחנו גם כל כך רוצים אמפתיה לרגשות ולקשיים שלנו. אנשים מרגישים מותקפים מאיתנו מאוד בקלות, ואז לא יכולים לתת לנו אמפתיה כלל. עשו מאמץ לתאר את הרגשות והצרכים שלכם, במקום את הטעות של השני. למשל, "אני מרגיש ממש בודד כשאת חוזרת בעשר מהמשרד". יותר קל להקשיב לזה מאשר "למה את שוב חוזרת מאוחר?".
- הדדיות. כל שיחה צריכה להיות דו צדדית. אנחנו צריכים, אקטיבית, לייצר מרחב לשני הצדדים לספר מה קורה איתם בנושא הזה. בתור ילדים, הרבה מאיתנו ספגנו חוסר כבוד. היו ניגשים אלינו וללא התראה נוזפים בנו או צועקים עלינו. בעצם לימדו אותנו לתקשר כך, בצורה חד צדדית ולא מכבדת. היום יש לנו עבודה ללמוד משהו הפוך. ללמוד שאם יש לנו בעיה, גם לשני יש בעיה. היחסים שלנו לא ישתקמו והבעיה לא ניפתר אם נעיר ונבקש מה שאנחנו רוצים, בלי לעצור לבדוק מה הקושי של השני. למשל: "בעצם, למה חשוב לך לחזור מאוחר מהמשרד?".
כנות פוגענית
זהירות עם כנות. יש אנשים שאומרים,
אני אותנטית. אני אומרת מה שאני חושבת, ואני רוצה להיות חופשיה להגיד את דעתי.
והתשובה שלי היא:
החופש שלך נגמר איפה שהפרצוף שלי מתחיל.
וליתר דיוק, איפה שהלב שלי מתחיל. מתוך הרגל של כנות יתכן שאתם פוגעים באנשים קרובים אליהם, אהובים וחשובים. יתכן גם שקניתם את הסיפור של כנות, ואתם מאפשרים כנות פוגענית מתמידה כלפיכם. לא, אין לנו זכות באמת לומר כל דבר, בכל רגע ובכל צורה. אני מקווה ומאחלת שתמצאו דרך להביא את מי שאתם בתוך היחסים שלכם, ולדון לעומק ובצורה מיטיבה בכל מה שחשוב לכם לדון בו. אבל מעל גיל 3 אנחנו לא יכולים פשוט לומר בכל רגע כל מחשבה או רגש פנימיים שלנו.
מה עושים עכשיו?
- בדקו עם עצמכם. האם הערות שלכם מקלקלות יחסים שלכם? אולי הערות של אחרים כלפיכם?
- נסו לזהות, מתוך מה אתם מעירים או מעירים לכם?
- איך אתם חושבים שאתם יכולים לשפר את הדינמיקה הזו?
- אם אתם בקשר פוגעני, חשוב חשוב ללמוד את הקורס הזה ובשאיפה לצאת ממנו או לפחות להפסיק את הפגיעה.
- אם אתם בקשר טוב אבל רוצים לשפר את התקשורת שלכם ללא הכר, זה הקורס בשבילכם.
שיהיה בהרמוניה, בתקשורת, בטוב וגם בשלום ובאחווה 🙂
