בין יצירתיות והתמכרויות

בין יצירתיות והתמכרויות

האם אתם מסוגלים להעביר ערב שלם לבד בבית, בלי לצפות בטלויזיה (היום אלו הן סדרות ופייסבוק), לקרוא, לגלוש או לשחק במחשב?

למה?
מה יקרה לכם?

המילה "התמכרות" פירושה המילולי הוא "הפיכה למכור". מכור, פירושה המילולי, הוא שמכרו אותו. נמכר. לא שייך לעצמו – כמו עבד.

כל הפעולות הללו, צפיה בטלויזיה, גלישה, קריאה – הן מאוד נורמטיביות, ולא נחשבות בד"כ להתמכרות. בטח לא אם עוסקים בהן במסגרת זמן שנחשבת למקובלת, למשל, בערב, אחרי העבודה, או אחרי שהילדים הולכים לישון. ועדיין, מכיון שרוב האנשים לא מרגישים שהם יכולים להסתדר בלעדיהן, אפילו לא לזמן קצר, אפשר לחשוב עליהן כעל התמכרויות. דרכים התמכרותיות להעברת זמן.

היצירתיות הנעלמת

מה הבעיה בפעולות האלה? לכל אחת מהן יש ערך מוסף כלשהו. קריאה היא ללא ספק פעולה שיכולה לתרום רבות לרווחה האישית, וכך אפשר לומר על סרט טוב, או על משחק מעניין. הבעיה היא לא בפעולה עצמה, אלא בנוקשות, בקביעות, בהתמדה – בהתמכרות.

מנסיון אישי, היו תקופות לא קצרות שבהן כל הזמן הפנוי שלי היה מוקדש לקריאה או לגלישה. לא היה שום רווח, שום ואקום, שום חור שלתוכו יכלו להכנס מחשבות חדשות, רעיונות, יצירתיות. הראש שלי היה עסוק בלעדית במסרים שאחרים העבירו אליו. גם אם היו אלה מסרים חכמים, הם היו חיצוניים. לא היה שום מקום ליצירתיות שלי, אפילו לחשיבה שלי. בטח שלא יכולתי ליצור דבר חדש. וגם לא יכולתי לדעת שזהו המצב, להרגיש אותו, כי לא היה שום זמן שבו יכולתי לחשוב על הנושא. כל מקטע זמן היה מלא בתוכן. קראתי בזמן האוכל ולפני השינה, ובכל זמן אפשרי אחר.

ג'וליה קמרון מציעה: שבוע ללא כל קריאה

בספרה "דרך האומן" ג`וליה קמרון מציעה הצעה מהפכנית: לא לקרוא דבר במשך שבוע. כששמעתי זאת לראשונה היתי בהלם. לא לקרוא? בכלל? לא ספר, לא עיתון, לא מגזין ולא את הכתוב על האריזה של הקורנפלקס? (לא שיש לי קורנפלקס בבית). איך אפשר? ובשביל מה? כשניסיתי את זה, מספר שנים אחר כך, לא האמנתי כמה דברים יכולים לזוז אם אני לא קוראת כלום. פתאום הראש פנוי, חושב. יש לי רעיונות חדשים, אני יכולה לכתוב דברים משלי ולא רק לקרוא. אני יצירתית. אני מתחילה לקדם תחומים חדשים בחיי. קיבלתי רומן חדש ומומלץ, ולא יכולתי להתחיל לקרוא אותו, גם אחרי שעבר שבוע. הראש שלי סירב להתמלא שוב ברעיונות זרים, בזמן שהוא היה עדיין עסוק מאוד במחשבות יצירתיות חדשות.

הבעיה העיקרית בתמכרות כזו היא שאין יכולת לראות את המצב מבחוץ. אי אפשר לראות או להרגיש מה אנחנו מפסידים. לפני מספר שנים התקלקלה הטלויזיה שלי, והחלטנו, בן זוגי ואני, לנסות במשך חודש לחיות ללא טלויזיה. אחרי שבוע הרגשנו אילו חיים חדשים יש לנו. מרוב שיעמום, התחלנו לצאת לטיולים ברגל, לפגוש חברים, לתכנן פרויקטים משותפים. יום אחד עמדנו על שפת הים בערב חשוך, בן זוגי, אני והתינוקת שלנו, על רציף עץ שמתחתיו התנפצו גלים סוערים. הקצף הלבן הוא כמעט כל מה שראינו בחושך. המומים מהחויה הטוטאלית, בן זוגי אמר לי: לא היינו כאן עכשיו, אם היתה לנו טלויזיה בבית. אם היינו יודעים, בשנים שכן צפינו בטלויזיה בערבים, מה אנחנו מפסידים, היינו מוציאים את הטלויזיה מהבית מזמן. אבל זו הנקודה. אי אפשר לדעת דבר כזה, כשנמצאים שם. זו טיבה של התמכרות. אין חופש. אין מרווח שבו אפשר לחשוב ולהרגיש אחרת.

ויתור על התמכרות, אפילו לזמן קצר, יוצר חור, מרווח. פתאום חסר משהו, וזוהי הזדמנות פז, למלא אותו במשהו חדש. לא במוכר, על יתרונותיו וחסרונותיו, אלא במשהו אחר, חדש.

אזהרה: התהליך יכול להעלות כאב

זה לא עניין סתמי, לוותר על התמכרויות כאלה. מכיון שהן באו כדי להדחיק דברים, כאשר מוותרים עליהן, כל מיני נושאים שהודחקו עלולים לצוץ. בעיני זהו תהליך חיובי, כי מה שהודחק יכול לקבל תשומת לב ופתרונות. אבל, אם אתם נמצאים בטיפול פסיכיאטרי או שהומלץ לכם כזה, או אם אתם סובלים מדיכאון או ממחשבות אובדניות, אני ממליצה לקחת על עצמכם תהליך כזה של ויתור על התמכרויות רק בליווי פסיכיאטרי.

לכל השאר, אפשר לנסות לבד, והכי כיף לנסות זאת במסגרת אימון אישי. כך הנושאים שהדחקתם כל השנים, ושיעלו עכשיו, יקבלו מענה.

דוגמאות לשינוי בחיים

הנה שני סיפורים על המהפכה בחייהם של אנשים שויתרו לזמן מסוים על קריאה וגלישה – הייטקיסט שהפסיק לצפות בטלויזיה והתקדם בעבודה, וסופרת שכתבה את הטיוטה לרומן הראשון שלה תוך 3 חודשים. אני מכירה אישה אחרת שאחרי שהוציאה את הטלויזיה הפכה להיות שחקנית, ואחרת שהתחילה להדריך קורסים בתחום שאהבה. הרבה מאוד קורה כאשר אנחנו מוכנים לותר על סם השינה הזה שנקרא טלויזיה.

מדריך ניהול זמן במתנה

אגב, כתבתי מדריך ניהול זמן, כאן מקבלים במתנה.

אולי יעניין אותך גם: