כל דיון חייב לכלול את שני הצדדים. טריויאלי, אבל הרבה פעמים אנחנו נופלים למלכודת הרגשית/מחשבתית שמייחסת את כל האחריות/צורך לשפר/רלוונטיות לצד אחד.
ילדים רבים ומרביצים, אנחנו מחבקים את הנפגע ושולחים את השני לחדרו. לא טוב. שניהם זקוקים לתשומת לב אוהבת באותה המידה. שניהם זקוקים להבנה, שיקוף והכוונה.
אותו דבר איתנו. אם יש לנו התקלות ביחסים, מישהו מתנצל בפנינו, ושם זה נגמר – לא טוב. ויתרנו לעצמנו על ההבנה של מה היה החלק שלנו בדינמיקה. וגם, אותו אדם צובר מטען כלפינו. הפוך, כנ"ל. אם אנחנו רק מתנצלים ולא דורשים מהאדם השני להבין גם הוא מה קרה כאן עבורו, מה החלק שלו בסיפור, ולשמוע אותנו עד הסוף – לא סיימנו את העניין. נפנפנו אותו הצידה כמו זבוב שיחזור.
כל דיון חייב לכלול את שני הצדדים. תמיד תמיד.