איך לשמור ולרפא חניכיים

לפני כמה שנים אמרתי לעצמי בכנות שהמקום בגוף שבו אני מרגישה את הגיל שלי הוא החניכיים. אני חזקה, אני אנרגטית, רגשית אני במצב הרבה יותר טוב מאשר בגיל צעיר. פעם היו לי כאבי גב וברכיים, היום אין לי בכלל (יוגה…). אבל החניכיים… משהו שם לא הסתדר. השיננית אמרה לי באגביות, טוב, מה לעשות, הפה בגיל 35 הוא לא כמו בגיל 20. זה ממש עצבן אותי. קומם אותי אפילו. היה לי דימום בשלושה מקומות בחניכיים במשך שנה. היתה לי דלקת חניכיים. היתה לי נסיגת חניכיים. היו הרבה מקומות רגישים בפה שלי, כך שטיפול אצל השיננית די כאב. זה היה למרות שצחצחתי שיניים מצוין (למדתי איך בדיוק), השתמשתי בחוט דנטלי בקביעות, וביקרתי אצל השיננית פעם בחצי שנה.

אני מפספסת משהו, אמרתי לעצמי. אז החלטתי להתחיל ללמוד על הנושא ולנסות את כל מה שאפשר. שאלתי את השיננית האם אפשר לרפא חניכיים. לא, טענה בתוקף, אי אפשר. אבל אפשר לשמור על הקיים. לא ערערתי, אבל ידעתי שאפילו כדי לשמור על הקיים אני צריכה לחפש מידע חדש.

ללכת על זה באקסטרים

אזהרה: הפוסט הזה הוא למי שרוצה לקחת טיפול בחניכיים לאקסטרים. אני רציתי להשקיע בזה. בסופו של דבר הגעתי למצב שבו אין לי שום דימום מהחניכיים לעולם, אין לי דלקת חניכיים בכלל, וגם כמעט שאין לי מקומות רגישים בשיניים. אז ככה שטיפול אצל השיננית לא כואב לי. היא טוענת שאני האדם הראשון שהיא מכירה ששיפר את מצב הפה שלו באופן דרמטי. אז בתור שירות לציבור אני מוחלת על פרטיות הפה שלי ואשתף בשמחה מה למדתי בשנים האלה 🙂 אולי זה יקצר לכמה אנשים את הדרך. אז הנה כמה גורמים שלא ידעתי עליהם, ולמדתי, ועזרו לי. וכמובן, אני לא אשת מקצוע בתחום, אז כל הכתוב כאן הוא לשיפוטכם ולבחירתכם. זה שיתוף אישי שלי.

הבייסיקס: ללמוד לצחצח שיניים

לא ידעתי לצחצח כמו שצריך, חשבתי שאני כן יודעת, ובגדול, רוב השנים פספסתי את העיקר. חשבתי תמיד שצריך לשמור על השיניים. זה נכון, אבל על החניכיים אפילו יותר. שיניים אפשר להחליף, חניכיים – פחות. אז המקום שהכי חשוב לצחצח הוא הקו שבין השיניים לחניכיים. זה העניין. את שאר השיניים צריך לצחצח, גם, כמובן, אבל איפה שקשה להגיע ומצטברים חיידקים ונוצרת הדלקת הוא בקו הזה. אז כאן צריך לקבל שיעור אצל שיננית, מדויק, עם מברשת שיניים ביד ומראה, שתלמד איך לצחצח. לא מזמן התחלתי לצחצח עם טיימר, כי שמתי לב שבבוקר הצחצוח שלי קצר מדי.

הבייסיקס השני: ללמוד על שימוש בחוט דנטלי

בתור בת לאם אמריקאית השתמשתי בחוט בקביעות מאז ומעולם. אבל לא ידעתי איך עושים את זה ממש טוב, ומה בעצם מנסים לעשות. חשבתי שזה כדי להוציא אוכל בין השיניים, במיוחד אם יש רווחים גדולים (כמו לי). אז בהחלט, מעולה להוציא אוכל מבין השיניים, אין ספק שחתיכות מזון רקובות שנשארות בקביעות בשיניים זה לא להיט. ולמי שיש רווחים גדולים, אם אתם לא משתמשים בחוט, אז זה המצב. אבל אז למדתי שמה שהעבודה עם חוט באה – שוב – לנקות הוא את המרווח בין השיניים לחניכיים. את האזור התחתון הזה של השן, בחלק שהוא בין השיניים. אז זה האזור שצריך לשפשף אותו מעלה ומטה עם חוט, כמה פעמים בכל רווח ובכל אחת מהשיניים ברווח הזה. לזה צריך חוט לא מכוסה בטפלון (חלק – לא משפשף). גם את זה, כדאי ששיננית תראה ותלמד איך עושים כמו שצריך. החוט שמצאתי אותו כליגה אחת מעל כולם הוא superfloss של Oral B. אני יודעת שחלק לא אוהבים אותו, אבל שווה להתיעץ עם השיננית. ללא ספק אם אני משתמשת בחוט רגיל, דק, מכוסה בטפלון, לא קורה שם כלום. ואת זה צריך לעשות מדי ערב.

מתי להשתמש בחוט דנטלי

ההמלצה הגורפת היא – לפני צחצוח השיניים בערב. אבל… אם יש לכם רווחים גדולים בין השיניים כמו לי, ואוכל נתקע לכם שם – בעצם אתם כנראה צריכים להעביר חוט אחרי הארוחות. אחרת האוכל נשאר על השיניים כל היום. פירות (תפוחים…) הם מאכל שגיליתי שממש חשוב להעביר חוט אחריהם. כי זה גם סוכר שנשאר על השיניים וגם חומציות.

מברשת קטנה לרווח בין השיניים לחניכיים

זוכרים שפעם, על הצד השני של מברשת השיניים, היה שפיץ קטן? (ועדיין יש את זה על המברשות של Paro, שהיא אגב החברה האהובה עלי למוצרים לשיניים). יודעים למה זה? זה בדיוק בשביל לנקות את הרווח החשוב הזה בין השיניים לחניכיים. מברשת רגילה/חשמלית לא מספיק נכנסת לשם. אז בעצם ממש ממש חשוב להשתמש במברשת הקטנה הזו. אם אין לכם את זה בקצה של המברשת הרגילה, אפשר לקנות אחת כזו במיוחד (גם כזו יש ל – Paro), ולהחליף ראש מדי פעם. גם את זה, אין ברירה, צריכים לעשות בכל צחצוח – אחרת הצחצוח פשוט לא שלם.

עוד צורת נקיון טובה: סילונית או Waterpick

קראתי המלצות חמות, ובדרכי המקסימליסטית החלטתי לנסות. אז אני מצטרפת להמלצות החמות. המכשיר הזה, שמשפריץ זרם חמים ונעים של מים על השיניים ובקו הזה שבין השיניים לחניכיים – הוא להיט. קודם כל, בניגוד למברשת הקטנה שהיא לא כל כך נעימה לי (ואני בכל זאת משתמשת בה כל יום) – זרם המים הוא מאוד מאוד נעים. צריכים מים חמימים, אז אני מרתיחה קצת מים בקומקום, ומוזגת אותם יחד עם מים רגילים מהבריטה. ואז עוברים עם הזרם על קו החניכיים. וגם על שאר השיניים. תחושת הנקיון בפה היא מדהימה. השיניים ממש ממש חלקות. אני עושה את זה כמה פעמים בשבוע, וזה לוקח (עם המים ועם להוציא ולהחזיר את המכשיר למקום) פחות מחמש דקות. לפי השיננית שלי, הסדר הנכון הוא: חוט, צחצוח רגיל, מברשת קטנה ואז סילונית.

הבעיה האמיתית עם ממתקים

פעם, כשעוד אכלתי ממתקים, ידעתי שהם נדבקים לשיניים, ולכן אחרי שאכלתי אותם, אכלתי משהו שבתחושה שלי ניקה את הפה, כמו תפוח ירוק, סלרי או פטרוזיליה. זה אכן ניקה ויצר תחושה של שיניים חלקות יותר. אבל ברגע שהתחלתי לחשוב על החניכיים, ועל הרווח שבין השיניים לחניכיים, ידעתי שאני משלה את עצמי. הסלרי אולי מנקה לי את השטח החיצוני של השן, אבל הוא לא יכול לחדור לרווח הזה. אז בעצם הדביקות הנוראית הזו אחרי ממתקים נשארת לי מתחת לחניכיים. זה היה אחד משני הטריגרים שלי להפסיק לאכול ממתקים, בכלל, לפני כמה שנים. כמובן שאפשר להפחית כמויות, אבל קודם כל, ממתקים הם ממכרים ויותר קל לי לא לגעת בהם מאשר לאכול אותם מעט. ושנית, כבר אמרתי שאני מקסימליסטית, ולא הסכמתי לזה שהפה שלי יכאב לי. אז אם זה חשוב לי, ויתרתי על ממתקים לחלוטין. זה כולל פירות יבשים, שבתחושה שלי נדבקים באותה המידה. הם טיפה פחות נדבקים אם הם בשייק או אם אוכלים אותם יחד עם אגוזים (לועסים יחד). אני אוכלת פירות יבשים לעיתים ממש נדירות. ואז, אכן זה נדבק. למעשה, בהמשך גיליתי שכל הדגנים נדבקים לשיניים במידה מסוימת, ואישית אני לא צורכת דגנים כמעט בכלל (אלא בעיקר פירות, ירקות, אגוזים וקצת דברים אחרים מדי פעם). גם יובל הררי ב״קיצור תולדות האנושות״ מדבר על מה שדגנים עושים לשיניים שלנו.

הסוד הכי נסתר: מה אוכל ושתייה חמים עושים

תשמעו, אין לי הוכחות לזה, רופאים לא מכירים בזה, אבל לי זה עשה שינוי דרמטי – ובהבנה הפיזיקלית/ביולוגית שלי זה דווקא הגיוני. אחרי שלמדתי לצחצח היטב ולהשתמש בחוט נכון (ועוד לפני המברשת הקטנה והסילונית, וההפסקה של הממתקים), מצב הפה שלי השתפר, ופחות כאב, אבל הדימומים נמשכו. ישבתי ברשת וחיפשתי משהו חדש. מה אנחנו מפספסים כולנו? ואז הגעתי לאתר של של איל כהן וקראתי את הספר שלו. אני אמסור חלק מהמסר, למרות שאני באמת ממליצה לקרוא את הספר כולו. הוא טוען ששתיה ואוכל חמים הם מקור בעיות החניכיים שלנו (את ההסברר המלא, וההגיוני לחלוטין לדעתי, ועוד הרבה מאוד מידע מצוין שעזר לי – אצלו). הוא מציע להפסיק כל סוג של שתיה ואוכל חמים (תה, מרק, תבשילים), הכל יהיה בטמפרטורת הגוף מקסימום. לפולניה כמוני שאהבה מאוד לשתות הרבה כוסות תה רותח ביום – זה היה כמו להציע לי להפסיק לנשום. מה זאת אומרת לא לשתות תה? ניסיתי לשתות בטמפרטורת החדר, זה היה מגעיל. אז החלטתי לנסות שבועיים בלי תה.

לאחר 10 ימים – בלי שינוי נוסף בהיגיינת הפה – הדימומים פסקו לחלוטין, ולא חזרו להרבה זמן. נדהמתי. עד כדי כךך זה פשוט. אם פעם בכמה חודשים קצת חרגתי ואכלתי כמה מאכלים חמים – חזר קצת הדימום. והפסיק כאשר הפסקתי. בעקבותי כמה אנשים ניסו וזה היה מצוין גם להם (ואחרי פרסום הפוסט קיבלתי כמה תגובות של אנשים שזה עזר גם להם), אבל רוב האנשים לא מוכנים לנסות שינוי כזה דרסטי. בשבילי זה לא היה דרסטי. לא האמנתי שהפה שלי מתחיל להרפא, ומה זה לעומת תה או מרק. היום, כמה שנים אחרי, אוכל חם לא חסר לי בכלל. הרבה יותר נעים וטעים לי בטמפרטורת הגוף. למעשה, כמו שאיל אומר, אם זה צריך להיות חם כדי להיות טעים, אולי זה לא טעים? אז שמתי את הנקודה הזו בסוף, כי זה נשמע כל כך קיקיוני, אבל זו היתה אחת הנקודות המשמעותיות בתהליך שלי. אני חושבת שבהדרגה הפה שלי הפך ליותר רגיש, אחרי שהפסקתי לשרוף אותו, ואני יותר נהנית מהטעם של מאכלים. אם כי, קשה לשפוט אחרי שנים.

המרווח בין ארוחות

עד כאן זה רוב מה שרציתי לומר. זה כל מה שאני יודעת על חניכיים, וכל מה שעזר לי. בהמשך, ככל שאכלתי יותר ויותר פירות, התחלתי לגלות את הבעיה שבהם. הם אמנם כן גם מנקים ומחליקים את השיניים, אבל בגלל שהחומציות שלהם גבוהה הם גם סודקים מעט את האמייל. חורים מיקרוסקופיים. הרוק יכול לתקן את החורים, אבל לוקח לו שעתיים-שעתיים וחצי לעשות את זה. אז אם מנשנשים כל הזמן, כמו שאני מאוד אוהבת לעשות, זו בעיה מבחינת חורים בשיניים. ולכן צריך לשמור על מרווחים בין הארוחות, של שעתיים וחצי שלוש.

אגב, הנושא של מרווח בין ארוחות וצומות קצרים הוא משמעותי לעוד נושאים, לא רק לשיניים ולחניכיים.

משיכת שמן (Oil pulling)

עוד לא הרמתי את הכפפה הזו, אבל אנשים מדברים על גרגור של שמן בפה במשך 10-20 דקות בערב, במקום צחצוח (בד״כ זה שמן זית או קוקוס). זה לא בדיוק גרגור – מעבירים את השמן מצד לצד עם הלשון. כימית זה הגיוני לחלוטין – שומן הוא ממס מעולה, ואם מגרגרים מספיק זמן הוא יכול להמס כנראה די הרבה ממה שנדבק לשיניים. השמן גם נכנס לרווח בין השיניים לחניכיים, ובמרווחים בין השיניים, שזה חשוב.  ניסיתי, זה היה מאוד מגעיל בשבילי, ולא כל כך בא להשקיע 10-20 דקות בזה – מה גם שמצבי כרגע מצוין. אבל אם ארצה לשפר עוד יותר את הטיפול שלי, זה יהיה כנראה הדבר.

נ.ב. צחצחו שיניים לילדים

אם יש לכם ילדים, האם אתם חושבים שהם מצחצחים היטב? האם הם מגיעים לכל מקום בפה? האם הם מצחצחים שיניים גם מבפנים וגם מבחוץ? האם הם מעבירים חוט בין השיניים? האם אם מנקים את המרווח בין השיניים לחניכיים? כמובן שלא… אז אולי בינתיים השיניים שלהם בסדר עדיין, ואולי הפה שלהם מלא בחורים ובדלקות חניכיים. בעצם צריך לצחצח להם שיניים, וכל רופא שיניים יסכים איתי שזה עדיף. אולי נותנים גם להם להתאמן טיפה, יותר בשביל הכיף או בשביל ההרגל, אבל בעצם העבודה העיקרית היא עלינו. בטח בגילאים צעירים, והאמת, כמה שתתמידו יותר – יותר טוב. צחצחתי את השיניים של ילדי עד גיל 10.