כמה תזכורות שאנחנו מקבלים ממה שקורה סביב תחילת הקורונה בארץ:
⭐ הדרך היחידה להיות אגואיסט היא להיות אלטרואיסט. או בניסוחו של ג'ון דאן – "שום אדם איננו אי, כולו משל עצמו. כל אדם הוא פיסה מן היבשת".
יש דברים שיכולים להפתר רק יחד, ברמת המדינה לפחות, אם לא ברמה עולמית. הדרך היחידה למנוע התפשטות וקריסת מערכות ציבוריות היא על ידי שיתוף פעולה. שיתוף פעולה ואלטרואיזם נושאים תג מחיר אישי – תמיד – אך אין דרך אחרת.
⭐ החלטות הן התקדמות. ישראל הגיבה מהר יחסית – דרך החלטות. מערכות הבריאות החליטו. איך להתנהל, מה לדרוש מהציבור, איך להתארגן בעצמן.
גם אנחנו אישית צריכים להחליט החלטות. האם לנסוע ולאן. האם לשנות הרגלים, ואלו. החלטות נוגדות שיתוק.
⭐ ההבדל בין חרדה ופחד.
פחד נובע מסכנה ממשית, פיזית. הוא רגש בריא שמיועד להגן ולהרחיק אותנו מסכנות, כמו לעמוד על אדן החלון – מפחיד! אם כל מי שחוזר ממדינות שבהן משתוללת מגפה יסתובב בכל מקום ציבורי כרגיל, המגפה תתפשט כאן. סכנה ממשית, והפחד אמור לעזור לנו למנוע אותה.
חרדה היא תוצר של מערכת עצבים שיצאה מאיזון. תגובה לא פרופורציונלית לסכנה. חרדה מסמנת שיצאנו מאיזון, ואנחנו צריכים למצוא דרך לחזור אליו.
⭐ גשם יורד על כולם, וכל אחד לוקח אותו אישית. אירועי ההווה תמיד מושכים טריגרים למקרים, זכרונות ורגשות חזקים מהעבר. אם לא היו לנו טריגרים כאלה, היו פועלים בצורה רגועה ורציונלית ב – 100%, תמיד.
יש לנו טראומות, קטנות וגדולות, שעכשיו צצות. לכן אנחנו גם מגיבים שונה זה מזה – חרדה, אדישות, אובססיביות ועוד. זו ההזדמנות שלנו למבט מעמיק פנימה – מה קורה איתנו במצבים כאלה? ומה אנחנו מתכננים לעשות לגבי זה?
בלינק יש תרגיל פוקוסינג מוקלט של 10 דקות, שעוזר לרוגע ולריכוז. סוג של "ריסטארט" למערכת, שאחריו אני מקווה שתוכלו לשבת ולחשוב על מה שמטריד אתכם בצורה יותר רציונלית.